משרד הכלכלה מעודד את כולנו לרכוש כחול לבן אבל גם אלה שנענים לקריאתו יופתעו לגלות שהכחול לבן הוא לא בדיוק מפה.
ד"ר אורי מאייר צ'יזיק, חבר לתקנון מזון ומוצריו במכון התקנים, חושף בתכנית הרדיו של הכלכלה האמיתית כי משרד הכלכלה מסרב לבצע רוויזיה בתקן לשמן זית ,כך שיאסור על החברות הגדולות לשווק שמן תוצרת חוץ תחת התוית של תוצרת הארץ. מה שמעניין יותר היא המשמעות של אותו תקן קיים.
למעשה היום יתכן שאתם קונים שמן זית באריזה יפה עם תמונות עצי זית ישראלים ותוויות על איכות ותזונה גלילית, בו בזמן שתכולתו יכולה להיות בכלל מסין. הדרך היחידה למעשה לדעת האם השמן הוא תוצרת הארץ היא התו של ענף הזית עם תמונת טיפת הזית (ראו בצד שמאל) .
מה שתמוה במיוחד הוא שקיים כבר שנה וחצי תקן חדש של שמן הזית מטעם מכון התקנים. התקן מחייב את החברות לסמן מה מקור השמן. התקן אמור להחתם על ידי שר הכלכלה אולם כרגע, הוא תקוע אצל מנכ"ל המשרד, שלא מוכן לחתום עליו.
המרויחים הגדולים מהתקן הקיים הן החברות הגדולות שיכולות ליבא שמן זול מחו"ל ולשווק אותו כשמן ישראלי איכותי במחיר מופקע. המפסידים הן יצרניות שמן הזית בישראל. למרות שהזית הוא אחד העצים שהכי קל לגדל בישראל, ענף הזית בישראל נמצא במשבר מאד גדול. אחת הסיבות המרכזיות היא אותו תקן מוזר שקיים היום.
הראיון עם אורי מאייר צ'יזיק על תרמית שמן הזית תוצרת ישראל
פנינו למשרד הכלכלה לקבל תגובה והוא ענה לנו כך:
"מאחר והוועדה האמונה על הנושא במכון התקנים, למרות שיח והבהרות מול המשרד, ממשיכה להציע נוסח מחמיר, הכולל חסמי יבוא, ייצור וסחר – התקן אינו מקודם, עד הסרת חסמים אלו"
אלא שמבדיקה שערכנו אין שום התיחסות או מגבלה שהוטלה על יבוא שמני הזית לישראל באותו תקן. "זו לא הפעם הראשונה בה משתמש משרד הכלכלה בתרוץ של 'חסמי יבוא' כדי לתרץ את תמיכתו בחברות הגדולות" -מסביר לנו צ'יזיק. בעקבות כך חזרנו למשרד הכלכלה ובקשנו שיכוון אותנו לסעיפים בתקן החדש המגבילים לדעתו את יבוא שמן הזית.
המשרד חזר אלינו עם כמה סעיפים לא רלבנטים שלא נלאה אתכם בפרטיהם. מה שבאמת מעניין הוא תשובתו הנוגעת לנושא סימון מקור השמן. שימו לב מדובר בניסוח מסובך- מיד אחריו נציג את התרגום המדהים שלו :
" התקן מחייב לציין את סף תכולת השמן הישראלי באחוזים (גדול מ-50% או קטן מ-50%). לטענת התאחדות התעשיינים, דרישת ציון תכולת השמן הישראלי באחוזים (גדול מ-50% או קטן מ-50%) איננה ישימה בשל ריבוי מיקסים של השמן שהם מבקבוקים."
צ'יזיק מסביר לנו שבקבוק שמן הזית שאנחנו קונים מורכב לעיתים ממספר שמנים ממספר מקורות. כלומר בחברה המשווקת עושים מיקס בין מספר שמנים. על מנת לא להטריח את החברות כדי שיפרטו בכל בקבוק ובקבוק מה החלוקה המדויקת של מקור השמנים, הגיעו הצדדים לסיכום כי החברות יצטרכו לפרסם רק האם רוב השמן מקורו בישראל או לא (גדול מ-50% או קטן מ-50%). כלומר חברות היבוא יצטרכו להכין עד שלוש תויות בלבד על הבקבוק על מנת לכסות את כל הקומבינציות האפשריות -קטן, גדול או שווה. מדובר במטלה שכל חברה הכי קיקיונית יכולה לעמוד בה.
חשוב גם להבין – הנהנות העיקריות מהתקן הקיים הן דווקא החברות העשירות, כך שמבחינתן עלות יישום הסעיף הזה הוא זעום ביותר עד אפסי. בטח ובטח לא מדובר במשהו שיטיל עליהן מגבלה על יבוא שמני זית, אלא רק יגביר את השקיפות החשובה כל כך בתחום המזון. למרות זאת חזר בו משרד הכלכלה מההסכם והחליט לקבל את עמדת התעשיינים בגלל ש"זה לא ישים".
כמה אירוני שבניסוח שלו משרד הכלכלה מצטט את עמדת התאחדות התעשיינים (לאן נעלם האינטרס הציבורי?). אנחנו מבחינתו, שנמשיך לצרוך שמן זית סיני תוצרת ישראל, והעיקר שלא "נטריח" את היבואנים יתר על המידה. היבואנים בינתיים ימשיכו לגלגל לכיסם עוד כמה מיליונים טובים על חשבון בריאותנו ועל חשבון התעשיה המקומית .
הבהרה לסיום: ישנם שמני זית המיובאים מחו"ל שאיכותם לא יורדת ואף עולה על שמן הזית הישראלי – הבעיה היא שמשרד הכלכלה מונע בלחץ החברות הגדולות את השקיפות הדרושה על מנת שהצרכן הישראלי יוכל לדעת מה הוא באמת צורך.