במסגרת ההסכם הקואליציוני בין הליכוד למפלגת כולנו, אי שם במהלך חודש אפריל, התחייבו שני הצדדים להעלות את מס הרכישה על דירות להשקעה מ-5%-10% ל-20%-25%.
בכך, כחלון הפך למעשה לשר האוצר היחיד עד כה שהגיש דרישה קואליציונית לטפל בצורה אמיתית ודרמטית בצד הביקוש לדירות. מס בסדר גודל כזה היה גורע באופן מיידי עשרות אחוזים מהביקוש לדירות שמקורו במשקיעים, וכתופעת לוואי היינו חווים צניחה במחירי הדירות –לא בשנת אלפיים ומשהו- אלא עכשיו. גם עם כניסתו של כחלון לתפקיד במשרד האוצר, הוא עדיין נראה נחוש לבצע את המהלך. הוא יצא בהצהרה חד משמעית בכלי התקשורת: "המטרה שלנו היא להזיז את משקיעי הדירות ". אבל דווקא ברגע האמת התבשרנו שהגידול במס שונה דרמטית וירד עד לכדי 8%-10%. מדובר במס חסר משמעות, שחוץ מלהכביד עוד יותר על האזרחים חנוקי המיסים גם כך, לא ירתיע אף משקיע מלרכוש דירה ולא ישפיע כהוא זה על מחירי הדירות.
מה אמרה פלוג לכחלון בפגישתם שגרם לו לשנות את שעור המס הגבוה ולהפוך אותו לזניח? איך ייתכן שכל שרי האוצר מאז פרוץ משבר הנדל"ן ב-2008 חששו כל כך מלטפל בצד הביקוש לדירות ורק טיפלו בצד ההיצע?
אחרי הפגיעה ביצוא הישראלי בשנת 2008, מדינת ישראל נותרה עם קטר צמיחה בודד שהוא שוק הנדל"ן. ירידת מחירים בנדל"ן תהווה פגיעה במקור הכנסה חשוב של המדינה. קריסה של מחירי הדירות תפגע במאזן הבנקים. במקרה קיצוני היא אף תעמיד את הבנקים בסכנת פשיטת רגל יחד עם המדינה כולה. "רוב המשברים הפיננסיים בעולם החלו בתחום הדיור. אסור לנו להפוך את שוק הדיור לבועה שתתפוצץ לנו בפנים, כמו בארה"ב ובאירלנד" –אמר ב2011 הנגיד לשעבר פישר בועדת הכספים. זה קרה שנתיים לפני שישראל הפכה רשמית לבועת הנדלן הגדולה בעולם -ע"פ גולדמן זאקס.
פלוג מכירה את הנתונים האלה היטב, כחלון הכיר זאת עכשיו. ובכל זאת שר האוצר הנוכחי כמו קודמיו לא יכול לבוא כעת לציבור ולהודות: "חברים, דנתי עם בנק ישראל –מתנצל טעיתי -יש בעיה להוריד את המחירים". זה אפילו ייראה יותר גרוע מכך שיש לו פתאום חבר מהגז בשם קובי מימון.
כך נוצר הסכם לא רשמי בין שני גופים בעלי אינטרס משותף: הממשלה פועלת להורדת המחירים, לכאורה, על ידי הגדלת ההיצע. היא מגדילה כבר שנים את היצע הדירות בקצב גבוה מספיק כדי להראות עשייה, ונמוך מספיק כדי שבנק ישראל יוכל לשמור באמצעות משחקים עם גובה הריבית על ביקוש מספיק גבוה, שישמור על רמות המחירים הנוכחיות. כך למשל החל פישר בהורדת ריבית כשנרשמה ירידה בביקוש לדירות בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011 -כפי שהודה בזמנו. כך עשתה פלוג, כשהיתה ירידה בביקוש בעקבות הציפייה ליישום תכנית מע"מ 0 במהלך השנה שעברה.
"המחאה החברתית תרמה למיתון" – סטנלי פישר 2012 (צילום: אילי בן עמר)
אבל מה קורה כאשר מישהו בממשלה "משתגע" ומפר את הסיכום הזה?
זה קרה כבר פעם אחת בשמונה השנים האחרונות על ידי שר שמאמין באלוהים, לפני שהוא מאמין בבנק המרכזי. הכוונה כמובן לשר השיכון אריאל אטיאס.
אטיאס בנה יותר מדי וגרם להיצע לגדול הרבה מעבר לביקוש שבנק ישראל היה יכול לייצר בעזרת משחקי הריבית. העונש הגיע די מהר. הנגיד בזמנו, סטנלי פישר, זימן את אטיאס לחדרו לשיחת נזיפה. הוא הורה לו באופן מיידי להאט את קצב הבנייה. כך זה נראה אז בדיווח של מתן חודורב, חדשות ערוץ 10:
והנה טיפ קטן איך אפשר לדעת עד כמה רציניות תכניות הממשלה להוריד את מחירי הנדלן – אם בנק ישראל, כנציג הבנקים בממשלה וכמי שאמון על יציבות המחירים במדינה, מרוצה מהתכנית אז כנראה שהסיכוי שהיא תוביל לשינוי דרמטי במחירים הוא נמוך מאד.