תמונה:ג'מאל דוואני
במאמרה של מירב ארלוזרוב אתמול בדמרקר היא מציפה ויכוח מרתק שמתרחש בימים אלה בין בנק ישראל לועדת שטרום, שקמה כדי לקדם את התחרות במערכת הבנקאית בישראל.
בקיצור נמרץ: המפקחת על הבנקים, חדווה בר, קיבלה כמה החלטות מהפכניות בקדנציה הנוכחית שלה, שהקלו מאד את התנאים לכניסת מתחרים לשוק הבנקאי. למרות כברת הדרך שעשתה, היא עדיין מתעקשת להשאיר את רף ההון העצמי שבנק חדש יידרש לו על 8%. מהלך כזה שקול למתן כל ההקלות האפשריות לחברות ישראליות להתחרות בשוק הרכבים, אך למנוע מהן בו זמנית את היכולת להרכיב גלגלים לרכבים שיבקשו למכור.
ארלוזרוב מבקרת במאמרה את ההתעקשות של חדווה בר בנושא זה, ומביעה תמיכה בוועדת שטורם שדורשת להוריד את ההון שיחזיק בנק חדש ל-4.5%, כפי שנהוג בבריטניה. ועדת שטורם מאיימת כעת על בנק ישראל כי אם לא יוריד את דרישות ההון לבדו, הוועדה תכפה זאת עליו דרך חקיקה בכנסת. כאן ארלוזרוב מתהפכת לפתע ותוקפת את הצד שתמכה בו רגע לפני: "מדובר בתקדים, ואפילו תקדים מסוכן. אם תבחר הוועדה בצעד הזה, הרי שבפעם הראשונה אי פעם תתערב המדינה בשיקול הדעת המקצועי העצמאי של הפיקוח על הבנקים. בכך ייפגע קודש הקודשים של עצמאות בנק ישראל בכלל, ועצמאות הפיקוח על הבנקים בתוכו בפרט".
ארלוזרוב, כלכלנית בהשכלתה, כנראה התבלבלה. כמו שאר עמיתיה הכלכלנים היא רואה בעצמאות בנק ישראל מטרה, אך שוכחת כי מדובר בסך הכל באמצעי. אמצעי שניתן לבנק המרכזי כדי שיוביל מדיניות שחפה מלחצים פוליטיים, על מנת שיוכל לשרת את הציבור נאמנה. ברגע שבנק ישראל מפסיק לשרת את הציבור ומתחיל לשמש כמו אחרון הלוביסטים של הבנקים, הרי שפה האמצעי כבר פוגע במטרה ואכן יש מקום לשינוי המצב גם עם על ידי חקיקה.
אבל ארלוזרוב חרדה יותר לעצמאות הבנק מאשר לכל דבר אחר וכדי להבהיר זאת היא נותנת דוגמא, שספק אפילו אם בנק ישראל היה משתמש בה: "יש מדינות בעולם, למשל, שהתערבו בשיקולי הפיקוח על הבנקים..ורבות מהן הסתבכו בהמשך בבועות נדל"ן משום שהפוליטיקאים לא נתנו לבנק המרכזי לרסן את המימון לנדל"ן" . הטיעונים האלה של ארלוזרוב הזויים לחלוטין אם מסתכלים עליהם ביחס למציאות הישראלית.
ב-2010 העביר הנגיד דאז סטנלי פישר את חוק בנק ישראל, שהעניק לבנק ישראל ולקברניטיו עצמאות וסמכויות חסרות תקדים, כפי שלא זוכה לה אף גוף ממשלתי אחר במדינה. החוק עבר פה אחד בכנסת, כשספק גדול אם מישהו מהפוליטיקאים התומכים בכלל קרא את הסעיפים הדרקוניים המופיעים בתוכו. למרות זאת בנק ישראל לא רק שלא ריסן את המימון לנדל"ן, המימון הזה הוכפל ב-7 השנים האחרונות. מי בדיוק מנע מראשי בנק ישראל לרסן את זרימת המשכנתאות המטורפת הזו שנמשכת עד היום ?
יותר מכך, בדוחות שפורסמו בסוף 2015 ותחילת 2016, מציינת חטיבת המחקר של בנק ישראל כי ניפוח מחירי הנדלן, שתודלק על ידי מדיניות הריבית הנמוכה, לא היתה טעות – אלא מדיניות מכוונת של הנגידים פישר את פלוג. אלו ראו בנדלן כקטר הצמיחה הכמעט יחיד שנותר במשק אחרי משבר 2008.
ובכל זאת, חשוב להגיד שעצמאות בנק ישראל חשובה אבל רק אם היא באה יחד עם מערך של איזונים ובלמים. אמנם לא נרצה לראות את כחלון או לפיד קובעים את גובה הריבית במשק, אך מצד שני דמוקרטיה אמיתית לא יכולה להתקיים כאשר דיקטטורה פיננסית, שלא נבחרה מעולם, יושבת בירושלים ומקבלת החלטות הרות גורל בנושאים כלכליים, מבלי שהחברה תוכל כלל לפקח עליה, לשנות החלטותיה או אפילו להדיח אותה אם נמצאה שאינה משרתת אותו.
לכן אין מנוס מלצאת מדפוסי המחשבה, שמקבעת האקדמיה את כלכלניה, ולדון בצורה פתוחה, עניינית וללא סטיגמות על אותו "קודש קודשים" שנקרא עצמאות בנק ישראל.
דווקא נראה לי הגיוני להתעקש על 8 אחוז אחרת יש יתרון משמעותי למתחרים
החדשים על הבנקים הותיקים חוץ מזה זה חשוב ליציבות של המתחרים
החדשים.
שיש הפסדים באשראי אז ההון העצמי מגן ממחיקה של הבנק.
זה בעצם סוג של מינוף הון עצמי נמוך.
ביננו צריך להיות 10 אחוז לפחות והכי טוב 100 אחוז כמו שהציעו
בsecret of oz.
אבל בכל מקרה צריך לבטל את בנק ישראל ולתת את הכח שלו לכנסת.
כתב צריך מקורות מידע אחרת אין לו עבודה.
עד שלא נפריד כלכלה ומדינה, כתב כלכלי זקוק למוסדות הממשלה (או גופים מגובי ממשלה) כדי ליצר ״חדשות״.
אני מניח שגב ארלוזרוב לא רצתה לסיים כמו הכתב הפוליטי שאישור הכניסה שלו לכנסת נשלל
תזכרו את זה פעם הבאה שאתם קוראים כתבה
אני לא מבין איך זה יכול להיות שאתה מוצא לנכון להגיב לכל כתבה.
זה כבר ברמה של לדלג אוטומטית לתגובה הבאה.
מה הבעיה?
כל מה שהם מבקשים זה:
שליטה מוחלטת על כסף הבסיס
שליטה כמעט מוחלטת על ספקי המשנה של הכסף הרחב
עצמאות פעולה
סודיות כמעט מוחלטת בקבלת ההחלטות
וכשהממשלה אשכרה מנסה להוזיל מחירי נדל"ן, להתערב ולמנוע הגדלת חו"ח
דרישות בסיסיות סה"כ
יותר מדי "גופים עצמאיים"מנהלים ושולטים פה במדינה במקום שהממשלה והכנסת הנבחרת על ידי הציבור ואמורה לתת דין וחשבון לציבור ישלטו.
זה בתי משפט שלא באמת מגינים על האזרח, זה פרקליטות שלא יכולה לסבול ביקורת, זה פקידי האוצר שלא נבחרים על ידי הציבור אבל מקבלים החלטות שמשפיעות חזק על כל אחד ואחד מאיתנו בצריכה ובשוק העבודה ובפנסיה ובביטוח הסיעודי ומה לא.
ובנוסף יש לנו את בנק ישראל שהחליט שהוא חייב להיות "עצמאי" – כלומר לא כפוף לרצון הציבור.
האם אנחנו באמת חיים בדמוקרטיה ויש לנו השפעה ואנו יכולים להעניש את מי שמתעמר בנו – או שזו רק אשליה?
1. בחברה דמוקרטית לא כל גוף חייב להבחר בצורה דמוקרטית. כמו שראשי חברת חשמל או בית המשפט לא נבחרים כך גם גוף מקצועי כלכלי לא חייב להבחר ישירות על ידי הציבור (ובמקרה הזה הנגיד כן נבחר על ידי הפוליטיקאים) וזה לא אומר שהוא גוף דיקטטורי.
2. דרישות ההון ושאר הדרישות מבנקים הם בסך הכל מראה של ההתנהגות הלא סבירה שלנו הצרכנים שמעדיפים מערכת לא יעילה ויקרה כל עוד לא נצטרך חס וחלילה לחלץ בנק פעם בכמה עשרות שנים ולכן במקום שבנק ישראל יתווה רגולציה שטובה לנו הוא מתווה רגולציה שעוזרת לו לכסתח את עצמו וכך לפגוע בנו. הון של 8 אחוז לא שונה בהרבה מ 5 אחוז בעת "ריצה לבנק".
3. כחלון כבר רמז לבנק ישראל שאם הבנק לא יתאים את עצמו למדיניות הממשלה ילקחו ממנו סמכויות כדי לאפשר תחרות.
מטעם בנק ישראל
בעצם מה א' אומר לנו, זה שיש לנו מונופול על חשמל, וזה שיש לנו מערכת משפטית שאינה מייצגת את רוח החברה, אז לגיטמי שיהיה לנו קרטל כסף, שבתירוץ 'יציבות המשק' גונב ושודד את הערך של כספי הפקדונות של האזרחים ומעביר אותם לאליטה מצומצמת של 5% מהאוכלוסיה.
ה"התנהגות לא סבירה" של הציבור, היא תוצאה של ריבית מלאכותית אפסית שכופה בנק ישראל כדי להגביר צמיחה מדומה.
כלכלנים הם אנשים דתיים חלקם הגדול מהזרם ההזוי והמשיחי