בליל הסדר נקרא בהגדה איך יצאנו מעבדות לחירות- האמנם? ללא ספק אחת מההברקות הגדולות של המערכת הכלכלית הנוכחית, המשרתת קבוצה מאד מצומצמת באוכלוסיה, היא העובדה שהיא הופכת אותנו לעבדים בזמן שהיא נותנת לכולנו אשליית חירות וחופש. הנה 8 דוגמאות לכך:
- אמא שנשארת לגדל היום את הילדים בביתה מוצגת בחברה כ"פרמיטיבית", "לא מוצלחת" ו"עצלנית". מנכ"לית שרואה את ילדיה רק בסוף השבוע במקרה הטוב תוצג בשערי המגזינים הגדולים כסמל הצלחה ומודל לחיקוי.
- ראשי המערכת מעודדים אותנו לוותר על הילדים שלנו כבר מגיל שנה לטובת חברות אאוטסורסינג המתמחות בניהול וגידול המוני של ילדים. המטרה כמובן שנהיה פנויים לעבודה. כדי שלא נבהל מהרעיון הלא סימפטי הזה נותנים לחברות האלה שמות יפים כמו משפחתונים, מעונות יום, צהרונים, ערבונים ולילונים ומגבים הכל על ידי "גופים ממשלתיים מוסמכים" ו"מומחי חינוך".
- המדינה מארגנת לילדים קייטנה בכלום כסף בקיץ רק כדי שההורים יוכלו לעבוד יותר, במקום שתממן עם הכסף הזה אפשרות שההורים יעבדו פחות ויבלו יותר עם הילדים.
- נותנים לנו מחשבים וסמארטפונים בחינם מהעבודה, רק כדי שיוכלו להפיק מאיתנו שעות עבודה יקרות בזמן החופשי שלנו.
- נותנים לנו מכוניות ליסינג כדי שנרגיש חופשיים לנוע לאן שאנחנו רוצים, בזמן שמותירים לנו זמן לנוע בעיקר רק לעבודה וחזרה.
- גורמים לנו להתאחד נגד השכר הגבוה שמקבלים פועלים המשתייכים לארגוני עובדים חזקים, במקום שנתאחד למאבק להעלות לכולנו את השכר לרמה של אותם פועלים. אגב, הכלכלנים והפוליטיקאים שמסיתים אותנו נגד אותם פועלים, מרוויחים יותר מהם ועובדים הרבה פחות.
- לימדו אותנו להאבק כמו אריות במטרה לצרף עוד קבוצות באוכלוסיה לשוק העבודה, במקום להלחם על כך שנוכל כולנו לעבוד פחות ולהנות מקצת יותר זמן חופשי.
- למרות שהטכנולוגיה מתקדמת ומחליפה אותנו, אנחנו נאלצים לעבוד יותר ויותר שעות כדי להתקיים ואף אחד לא שואל: איך זה יכול להיות?
בהמשך לנושא החירות ממליץ בחום על הבלוג של הסולידית.
חג שמח.
רוב המגיבים כאן נטועים עמוק מידי בתוך המערכת.
עם כל מיני הסברים הגיוניים שאכן מראים טענה הוגנת.
אבל העניין הוא שהכתבה הזו באה להראות שהמערכת עצמה מקולקלת – מעצם היותה מערכת
ערן שלום חג שמח….אתה עורך האתר כך שהשאלה מופנית אלייך.
מתי תפרסם כתבה בנושא יואן מגובה זהב שסין עכשיו הוציאה….זוהי רעידת אדמה ושאף אחד לא כותב עליה בשום מקום.
אשמח לדעתך בנושא…
כמה קישקושים יללנים, נו באמת.
מי זאת "המדינה" הזאת ומי הם "ראשי המערכת"? למה לכל הרוחות הם צריכים לדאוג לך?
אתה בחרת להביא ילדים לעולם, תתמודד איתם כמו מבוגר, אל תצפה שהמדינה תממן לך אותם. אם אישה רוצה להישאר בבית ולגדל את הילדים, זאת בחירה שלה, מובן שיש לכך השלכות כלכליות, אישתי לא עובדת ובמקום זאת נימצאת עם הילדים, יש לזה מחיר כלכלי ואני ואשתי בחרנו לשאת בו. אני עובד בהייטק ולא "נותנים" לי מכונית בליסינג, אני יכול לבחור אם לקחת אותה. אני בתעשייה כבר 15 שנה, מעולם לא עובד יותר מ 9 שעות ביום בממוצע.
יש לי בחירה לעשות מה שאני רוצה כלכלית, כולל הבחירה לעבור עם המשפחה לאי בתאילנד ולחיות שם מעבודה דרך האינטרנט יומיים בשבוע. הבלוג הזה הוא של לוזר שכותב ללוזרים אחרים, אתם לא לוזרים כי לא הצלחתם בחיים אלא בגלל שאתם מאשימים את חוסר ההצלחה שלכם באחרים, אפילו בתור הורים לילדים אתם עוד מצפים שמישהו אחר ייקח אחריות במקומכם.
מיליונר
מיליונר קלסי יש לו כסף לקנות קצת ספרים בשביל ללמוד ולהשכיל, ואחד שהוא ריק מוח, לכאורה הוא לא מיליונר רק ילד שחולם אולי להיות מיליונר.
אז בוא אני אסביר לך שיש סיכוי יותר גדול (סטטיסטית) שתיהרג באיזה תאונת דרכים מלהיות מיליונר.
להיות מיליונר זה אקראי לגמרי ולא תלויה בשום עבודה או השכלה.
(משפחתי הם מיליונרים קפיטליסטים חזירים זה עשרה דורות ככה שאני יודע על מה אני מדבר)
אבל מה שאתה לא יודע (כי אין לך כסף לקנות השכלה, או אתה סתם עצלן להתעמק להבין משהו) שעצם המושג שתהיה האפשרות שתהיה מיליונרים, היא אך ורק השיטה והמערכת.
בכדי להקל עליך שתבין, נתחיל עם שאלה דיי פשוטה.
כידוע כסף = עמל אדם. ואם ככה, אייך זה שלאדם שעמל כל היום יש בקושי את הכסף על עמל השעות שלו. ולזולתו יש סכום כסף שאפי יחיה מיליון שנה הוא לא יספיק לעבוד כל כך הרבה שעות.
כלומר אם שעות עבודה (= צמיחה) יוצרת את הכסף, אז אייך אדם שיכול בקושי לעבוד כל חיו כארבעים שנה = 14600 יום = 233600 שעות עבודה (על פי 16 שעות עבודה ליום) = 7008000 שקל (על פי 30 שקל שעת עבודה), יכול להשיג הרבה יותר כסף ??
ולכן כל משכיל מתחיל שואל את השאלה הפשוטה הזה, אני עובד כך וכך שעות וככה אני יוצר את הכסף\הצמיחה בחברה. אז אייך זה שההוא שבקושי עובד מרוויח במאות אחוזים יותר ?
אם כל אחד היה עובד בנחלתו (בלי חלוקת העבודה), אז באמת לא היית מוצא מיליונרים רק כל אחד היה משיג כמה שעמל.
אבל החברה רוצה חלקות העבודה בטענה שאז צמיחתו של כל החברה תצמח יותר ולא נצטרך לעבוד כל כך הרבה שעות.
ואז מה עושים ? כופים על כולנו בכפיה (על ידי שלילת הטבע מראש = אסור לך אפי' לאגור מי גשם על פי החוק) להיות חלק בחלוקת העבודה בטענה שזה מועיל לכולם.
אם הצמיחה היית מתחלקת בשווה, אז יכולנו אולי להיכנע לכפיה הנ"ל. כלומר המדינה הדמיונית גוזלת מכל נולד\פרט את הטבע מראש שהוא יהיה כפוי להיות חלק בחלוקת העבודה, אבל בחלוקת הצמיחה ?! היא טוענת פתאום שיש ברירה טבעית (ככה טוען אבי שמחון הטיפש), כלומר המדינה לא מחלקת את הצמיחה רק היא נותנת את זה למקרה\גורל\ברירה הטבעית.
אם ככה למה שאנו כפרטים חופשיים נסכים בכלל למשחק הטיפשי הזה ?
אנו לא נסכים לגזילת הטבע מאתנו ולא נכפה את חלוקת העבודה (פשוט נחלק את הטבע לכולם בשווה וכל אחד יצמח בנחלתו כפי עמלו) ככה אולי לא תהיה צמיחה גדולה, אבל בשביל מה אני צריך את הצמיחה בכלל אם זוכים בכך רק במקרה ורק יחידים זוכים בהם ?
אז זה הטעות הטיפשי שלך. אף אחד לא מאשים את הדמיון שאתה קורה לזה מדינה.
אנו מאשימים את המנוולים שגזלו מאתנו את הטבע בשם איזה דבר דמיוני שנקראת מדינה, וכופים עלינו להשתתף בחלוקת העבודה, ודווקא לא מחלקת את הצמיחה בשווה בטענה הדבילית (של אבי שמחון) שיש ברירה טבעית.
אז אם אתה רוצה לשחק במשחק הדבילי הזה שמה במקרה תזכה להיות מיליונר, אז פאדל. אבל על תכפה על אנשים חופשיים אחרים להשתתף בכפיה בחלוקת העבודה על ידי שלילת הטבע מראש.
בני אנוש חופשיים ומשכילים לא גוזלים את הטבע מזולתו בכל מקרה, אפי' בטיעון שזה טוב לו ולטובתו.
אמר קאנט בטוב טעם
"שלטון שמבוסס על עיקרון של כוונות טובות כלפי העם כמו אב כלפי בניו, כלומר שלטון אבהי, שבו מתייחסים לנתינים כילדים וכקטינים שאינם יכולים להחליט מה מועיל ומה מזיק להם ושכופה עליהם לנהוג בפסיביות ולהמתין רק לחסדי המדינה שתשפוט כיצד עליהם להיות מאושרים – אם בכלל תרצה שהם יהיו מאושרים. *זוהי הרודנות הגדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.* ארגון מדיני שמבטל את כל החופש של הנתינים ומותיר אותם נטולי זכויות." (קאנט)
ולכן האנשים הטובים כאן (באתר הנפלאה הזה) פשוט מתנגדים לרודנות הגדולה הזו ודיי בצדק.
אבי שמחון ושאר נערי האוצר הטיפשים חושבים אולי שהם מנהלים כאן שלטון אבהי עם כוונות טובות, אבל אנו לא רוצים להיות הילדים וקטינים שלהם, אנו כבר ילדים גדולים ושיחזרו לנו את הטבע בבקשה.
חג חירות שמח
ומי ייתן שנזכה לחירות באמת הרי בשביל מה המציאו את חג החירות ? לא בשביל זה שנזכור תמיד שמגיע לנו חירות אמיתית ?
max maxmen
הורה שלא עובד זה לא נכון כלכלית ואני אסביר.
– חלילה ההורה העובד מאבד את עבודתו, מי הבטיח שהוא ימצא עבודה במיידי? עד שימצא עבודה אחרת עלול לעבור זמן רב בנתיים יש חשבונות לשלם ואוכל לקנות
-חלילה, ההורה הלא עובד ירצה להתגרש או לקבל החלטה כלשהי, הוא לא יוכל. הוא יהיה תלוי כלכלית בהורה העובד. ההורה העובד יהיה אחראי בלעדי על הכסף, ויעשה בו כרצונו. זה לא טוב למערכת יחסים.
-אי אפשר לצפות מהורה אחד לוותר לגמרי על נסיון בעבודתו ולדרוש ממנו להיות כל היום בבית, לא לראות מבוגרים אחרים. זה מאד מתיש נפשית.
-בקיץ, למרות שיש חופש, רצף העבודה נמשך כרגיל. אי אפשר שכולם יעבדו פחות כי בעלי עסקים יפגעו ופשוט לא יעסיקו הורים.
וששכחת דבר נוסף ומאוד חשוב . הפרדת ההורים מחינוך ילדיהם נותנת לממשלה יכולת למנף ולכוון את דור הילדים שהם כחומר ביד היוצר להפוך לדור העבדים הבא רק יותר משודרג , נאמן ( ציוני ) , צר אופקים( קח לך אישה ובנה בית ושלא תעיז לחפש סקס מזדמן ) , טוב למות בעד ארצנו , אתה חייב לשרת בקרבי ( כדי שלצה"ל יהיה לגטימציה לסחוט את הממשלה בגלל עוד מלחמה שחייבים להלחם )
ועצם השירות עצמו הופך אותך לתומך בצה"ל ומאדיר את היותו פרה קדושה ( וצה"ל יש יותר כוח לקבל תקציבים ) ,
רק אוסיף עוד נקודה
הממשלה כופה עליך 12 שנה במערכת ה״חינוך״ , אתה יוצא עם אפס מיומנויות שימושיות (כמה מעסיקים ישלמו לך לדקלם שיר של ביאליק) ואז פונה לממשלה כדי שתמצא לך תעסוקה או תממן אותך
ערן היקר, שאתה אומר ומסביר למה אנו עבדים – יורד לפרטים ?! אז אפשר להתווכח עמך על כל פרט כפי שהחברים עושים כאן.
אבל אם תסביר במילים פשוטות מהי עבדות ומהי חירות, אז כולנו נבין למה אנו עבדים ולא יהיה מקום להתווכח.
חירות מהי ?
חירות פירושו "חירות מכל" כלומר, חייב כל אדם\הפרט לומר "כל העולם נברא\קיימת בשבילי."
תשימו לב, שהעולם היא רק "אמצעי" לנו כפרטים. אבל מהי המטרה ? כלומר לא מספיק שאנו חירותיים מבחינת זה שיש לנו כפרטים את העולם כולו. אנו חירותיים בעיקר בזה שאנו חופשיים לשים לנו מטרה, מטרת החיים עצמו.
יש שיבחרו לגמור את השבעים שנה בטוב ואומרים: אחרי המבול. ועליהם אין להתייחס, כי הם לא רלוונטיים, והנביא מגדיר אותם כבשר חמורים. בכל זאת זאת זכותם והם גם חייבים לומר שכל העולם נברא בשבילי, כלומר זה גם סוג של חירות.
יש שיבחרו בחיי נצח (= תמידות) + התפתחות התבונה דרך צאצאיו לדורי דורות.
כלומר, הפרט שורד (לא לשם שרידות גרידה) לדורי דורות בכדי 1, ליצור חיים = חוק הטוב להיטיב. 2, לפתח את התבונה (את המוסר ואת הערכים וכמובן את מדעי הרפואה וכו' וכו') מדור לדור אצל צאצאיו האישיים.
זאת המטרה שבשביל כך הפרט צריך את העולם בשבילו כאמצעי.
בלי האמצעי הזה, הוא גם לא משיג את המטרה, ולרוב הוא לא מסוגל אפי' להגדיר בשבילו מטרת חיים, כי הוא אנוס לשרוד את היום את השעה את הדקה.
עבדות מהי ?
"שלילת הטבע מכל פרט" (אפי' מי גשם אסור לו לאגור על פי החוק, ומי מדבר על לדרוך על האדמה שאין לו זכות בלי לשלם ארנונה וכו' = עמל שעות שיוצר את הכסף לשלם את הארנונה ומיסים). ואז אייך הוא יכול לחשוב בכלל על מטרת חיים שזה עיקר העיקרים שאדם רוצה\חפץ בחירות, הרי הוא אנוס לשרוד את הדקה.
מה עוד שבמצב של שלילת הטבע, אין מוסר וערכים ובצדק כי הם לא קבילים (הם לא קבילים, כי כל המוסר והערכים כמו לא תרצח ולא תגנוב, הומצאה אחרי המצאת הקניין, ואין המצאת הקניין קביל בלי שכל נולד נולד עם קניין = הצו הקטגורי של קאנט או הצוו של הלל התלמודי), ככה שאנו חייבים להקריב את רווקינו ורווקותינו = עמלינו שהם הבנים\ות בכדי לזכות בקניין בכוח על ידי חרב.
כלומר אנו מולידים ילדים מחוק הטוב להיטיב = ליצור חיים כמו האלוהים ולמעשה אנו אנוסים להקריב אותם בעודם רווקים בשביל קניין.
ומה שמטריף ביותר היא שאפי' עם החרב ועם הקרבת רווקינו על ארצינו, הארץ כאמור לעיל לא שייכת לפרט הרי אסור לו לאגור שם אפי' מי גשם על פי החוק.
מכאן אנו מגיעים לעיקר העבדות.
העבדות היא לא רק שחסר לנו את האמצעי שהיא הטבע כולו. רק אפי' עמלינו שהם הבנים\ות שלנו, לא שייכים לנו. רק שייכים לישות הדמיונית שנקראת מדינה שהיא היא ההורה העליון על פי החוק, ככה שלא פלא שגוזלים מאתנו בכפיה\בחוק את עמלינו להקריב אותם על הארץ שהיא ממש לא שלנו הרי אפי' לאגור מי גשם אסור לנו על פי החוק.
לסיכום:
עבדות היא שלילת הטבע מכל פרט ועל ידי זה אין מוסר וערכים ועל ידי זה האדם לא יכול להגדיר לעצמו מטרת חיים, ואם בחר במטרת חיים נצחיים, אז באים האדונים הדמיוניים וגוזלים ממנו את עמלו שהם הבנים\ות. כלומר כל עמלו הם לעומק לריק.
אז הישות הדמיונית היא ההורה העליון. היא שוללת ממך את הטבע שאפי' מי גשם אסור לך לאגור על פי החוק, והגדיל לומר השופט ברק שגם לנשום אין לך זכות מוקנה בלי הסכמתו של השופט הנכבד. ואם כך אין לך עבדות יותר גדולה מזו. כי לא רק את הטבע אין לך, רק אפי' עמלך הם לא שלך כי ייקחו אותם לשמור בשביל משפחת תשובה את הגז הטבעי.
חירות היא דבר ראשון הטבע כאמצעי ואחריו להשיג את מטרת החיים האישיים. ולכן אין אדם בן חורין בלי הטבע. ואחרי שיחזרו לו את הטבע = קניין פרטי לכל נולד ?! אז אם ירצה הוא יכול להשתתף בחלוקת העבודה שהיא אמצעי טוב לכולנו.
אבל במצב של כפיית חלוקת העבודה, אנו בעצם עבדים אפי' אם תהיה חלוקה שווה לכל אחד, ק"ו שאין חלוקה שווה.
ארץ ישראל ליהודי משמעותו בדיוק זה, שלכל פרט יש את הטבע כקניין פרטי, וחלוקת העבודה היא בחירה חופשית של כל אחד ואחת.
לסיום נקודה למחשבה
היום בערב בליל הסדר, כל יהודי יכריז בקול גדול "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח" תרגום: כל מי שרעב, יבוא לאכול וכו'.
גם יש מנהג לא לסגור את דלת הבית כל הלילה שזה ואמר אפי' לבוא לישון אפשר. כלומר בערב הזה אנו מבטלים את הקניין כלומר כלונו בני חורין באמת.
ואם כך בואו נראה את המשכירים מוותרים לשוכרים על יום שכירות, הרי הם לא רוצים להיות פרדוקסליים שמצד אחד מכריזים בקול גדול: "כל דכפין וכו' ולהשאיר את הבתים פתוחים, ומצד שני לקחת דמי שכירות מאחיהם ששוכרים מהם בתים.
מין הראוי היה שחג החירות המשכירים יוותרו על דמי שכירות לפחות ללילה אחת.
חג חירות שמח לכל בית ישראל ולכל בני אנוש
max maxmen
כתבתי פעם מאמר בשם "משולש החירות" וכדאי לעיין בו.
https://plus.google.com/106891541226727041508/posts/3LBhV2mTxUL
יפה
אני לא לוקח עבודה הביתה. לא לקחתי מחשב או טלפון מהעבודה. יש את הטלפון הפרטי שלי שאם יש מקרה סופר דחוף מתקשרים ואם יכול לחכות למחר יודעים שלא להתקשר אליי.
אני יוצא מהעבודה ב5. ואני עובד הייטק. פשוט הרגלתי את המעסיק שלי שאני עובד ב9 שעות המוגדרות ועובד טוב.
בקשר לצריכה, מנסה להוריד אבל נשוי…
נפלת על בוס טוב
ולעבוד 200 שעות בחודש זה סבבה?
זה רק כי במדינה הזאת גרמו לך לחשוב שזה נורמלי. זה לא כך כמעט באף מדינה אירופאית, כמו גם גיל יציאה לפנסיה שגבוה כאן משמעותית.
אני עובדת בממוצע 220 שעות בחודש ובאמת, זה יותר מידי.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3760210,00.html
סעיף 6 יש בו צדק במידה מסוימת.
השכירים שמקבלים המון אם דרך ועדי עובדים או בגלל שהם מנהלים בכירים
ו/או מקושרים עוזרים להנציח את השיטה הכלכלית.
ברגע שהם לא יהנו מהשיטה הכלכלית הנוכחית יהיה להם אינטרס לשנות
אותה.
סעיף 7 גם מועיל במידה מסוימת מאותה סיבה – ברגע שהדתיים ה"כבדים"
מתחילים לעבוד ולא רק מקבלים קיצבאות אז נגמר להם ה"חגיגה" ושוב
הם באותה סירה כמונו ויש להם אינטרס לשנות את השיטה הכלכלית.
הי אלדד
קודם כל לא ברור למה אנשים לא צריכים להנות מהשיטה הרי השיטה אמורה לגרום לנו להנאה. זה שהיא גורמת לסבל לרבים זה רק בגלל שהיא לא משרתת אותנו.
דבר שני היום רוב העובדים (הפשוטים) לא משתייכים לארגוני עובדים חזקים – כולם עסוקים בהשרדות – לאף אחד אין זמן להלחם בשיטה.
ערן,
לגבי הטיעון הראשון שלך, הם לא יודעים והם לא מאמינים
שיש שיטה הרבה יותר טובה.
לדידם כל עוד עובדים בשביל הכסף זה כרוך בסבל ולכן לא
נראה להם שיש הבדל משמעותי בין השיטות.
לגבי הטיעון השני עדיין יש הרבה עובדים מאורגנים – בממשלה
ברשויות המקומיות והועדים החזקים.
יש גם ועדים פחות חזקים שגם מסתדרים בצורה סבירה.
שורה תחתונה עדיין יש המון אנשים מאורגנים והם אומרים
לעצמם(לצערי) טוב לפחות מצבי טוב שהאחרים ידאגו לעצמם.
למשל ברשות מקומית גם אם לא מרויחים הרבה(ועדיין מרויחים
טוב כמעט בלי סיכון לפיטורין) אז יש הרבה חופשות.
ערג חג לא עובדים,חול המועד עובדים פחות ועוד מלא חופשות
וחצי חופשות.
כל זה בא על חשבון מי שלא מאוגד כי למשל אי אפשר להוריד את הארנונה בגלל ההוצאות ענק על השכר.
זה גם יוצר כעס בקרב מי שמשלם על השירותים ומטה
את הדיון הכלכלי מעיסוק בעיקר לעיסוק באלה ש"הסתדרו" על
חשבוננו והם הרבה פחות סובלים מהשיטה הכלכלית.
עוד הערה קטנה אין צורך להילחם בשיטה.
מי שנלחם מפסיד.
מה שצריך זה להבין ולהאמין.
בכנות ערן אחרי המאמצים האדירים שהשקעת באתר הזה
כמה אנשים הצלחת לשכנע שהשיטה הכלכלית היא
הבעיה העיקרית בכלכלה?
אני מניח שלא יותר מידי.
אם נצביע לכנסת למפלגה בלי אג'נדה מדינית רק כלכלית
במקרה הטוב נגרד 3 מנדטים.
אז זה לא עיניין של להילחם אף אחד לא נגדנו כל אחד בעד עצמו.
אם אנשים יאמינו שזה לטובתם הם ישנו את השיטה אחרת לא.
המאמר הזה מתייחס לאנשים כמו לעדר כבשים בלי טיפה יכולת לחשוב או להבין מה טוב להם. מעולם בהיטסוריה לא היה מצבנו טוב יותר ומשפחה שתחיה היום כמו משפחה לפני כמה עשורים תחסוך המון כסף ותוכל לעבוד פחות מאותה משפחה מקבילה. הבעיה שהיום אנשים לא מסתפקים בסתם שעות פנאי אלא רוצים (ואולי בצדק) ליצוק תוכן לאות שעו פנאי וזה מתבטא ביותר חופשות, יותר עיסוקים יקרים (כמו אופניים ב 20 אלף שח), יותר מוצרי צריכה (אייפונים לכולם, טלוויזיות 60 אינצ', מכוניות יקרות . . ) ויותר פינוק בלתי ניגמר של אותם ילדים (לילד שלי בגיל שנה היו יותר צעצועים מאשר לי היו בכל תקופת החיים שלי). להפיל הכל על ה"שיטה" זה פשוט לזרוק את האחריות מאיתנו לגורם שכאילו אין לנו שליטה עליו למרות שכולנו מודעים לכל אותם סעיפים ויכולים להחליט אחרת גם אם לאותם גורמים יש אינטרסים אחרים (שלא השתנו באלפי שנים).
כרגיל דברים לא נכונים.
רוב האנשים מרויחים את החציון שזה הרבה פחות ממה שאפשר
להתקיים בכבוד או ברווחה או בנוחות.
מה שאמרת זה מיעוט האנשים – עשירונים שלישי ורביעי.
חציון זה בדיוק חצי אז איך רוב האנשים מרוויחים את זה?
סליחה התבלבלתי.
התכוונתי כמובן שהרוב מרויחים הרבה פחות מהשכר הממוצע.
בשכר החציוני אי אפשר להתקיים בכבוד.
לא. אנחנו עבדים בגלל שאנחנו לא לוקחים אחריות על מעשנו (ואוהבים את לשון הסביל), בגלל שאנחנו חושבים שמגיע לנו, בגלל שאנחנו בוכים שאכלו לנו ושתו לנו, ובגלל שאנחנו חושבים שאלימות, ממשלה ותכנון מרכזי יכול לפתור בעיות חברתיות מורכבות.
התיחסות סעיף לסעיף
1. עצוב שאמא\אבא מוותר\ת על הפרוילגיה של לגדל את ילדיו בגלל שמישהו רנדמולי קורא לה\לו "פרמיטיבי" או מישהו שלא מבין את החשיבות של ילדים כתב איזה משהו באיזה עיתון חסר משמעות. אותו אמא\אבא צריך לקחת אחריות על מעשיו ולהתעלם משלל השילשולים הורבלים שקוראים לו לזנוח את ילדיו
2. לא יודע מי אלו "ראשי המערכת". קח אחריות על מעשיך. ארגן את החיים שלך כך שתוכל לבלות יותר זמן עם ילדיך. נכון, זה לא תמיד אפשרי, אבל אפשר לנסות להבין את הבעיה ולטפל בה, כמו למשל: מיסוי, אינפלציה ומערכת חינוך שנותנת אפס ערך לא עושה את זה יותר קל למצוא עבודה גמישה ומתגמלת
3. המדינה לא ממנת קיטנות, אתה ממן קייטנות. למדינה אין כסף כי היא לא מיצרת כלום. המדינה לוקחת את הכסף שלך ונותנת לך בחזרה קייטנה. אם תעשה חישוב, אתה כנראה משלם עבור הקייטנה מחיר מופקע.
4. תשאיר את המחשב והסמארטפון בעבודה. המעסיק לא אוהב את זה? תחליף עבודה. אין עבודה אחרת? לא נעים, אבל זה המציאות.
5. ראה 4
6. חינכו אותנו לדפוק אחד את השני. כל אחד מנסה להשתלט על רובה המדינה כדי לשדוד את כל השאר. אולי הגיע הזמן לפרוק את הרובה?
7. 30% מס + 18% מע"מ + 10% אינפלציה ראלית + מכסים + מס קנייה + קרטל בנקים ועוד חברים. בגלל זה אתה עובד יותר ובגלל זה צריך עוד אנשים במעגל משלמי המיסים
8. אתה נאלץ לעבוד יותר כי הממשלה הולכת וגדלה. הממשלה הולכת וגדלה בין השאר בגלל טענות כמו "הטכנולוגיה מספיק מתקדמת כדי שרובנו נקבל כסף בחינם". כלומר, דרישה לשבת בבית ושמישהו אחר יממן אותך בכפייה
שחרורון
יש צדק מסוים בדבריך. קבלת אחריות חשובה ומומלצת ביותר אבל בשיטה הנוכחית כמוה כמו לדרוש משבוי במחנה שבויים לקחת אחריות ולנהל לעצמו את החיים. זה אפשרי בצורה מוגבלת בטח כאשר יש שלטון מרכזי שמכתיב את החוקים ובמקרה הזה השלטון בטח תופתע היא לא הממשלה. הלוואי וזו היתה הממשלה. בשיטה הנוכחית הממשלה היא גוף חלש שדואג להעסיק את העם במלחמות פנימיות וביצירת אויבים דמיוניים ומשמשת בעיקר כשלוחה של בעלי אינטרסים פרטיים בעלי הון ועוצמה
אתה יכול למשל להחליט שאתה רוצה להפסיק לצרוך – אבל אז השוק הפרטי (בהתעלמות בוטה של הממשלה ) מייצר לך השבתה מכוונת של מוצרים. אתה יכול להגיד שאתה לא חייב לקנות דירה אבל אז האלטרנטיבה שלך היא לגור באוהל אם אתה לא מעוניין לשלם שכירות מופקעת. אתה יכול להגיד אני לא רוצה לקחת מהחברה סמרטפון ומחשב הביתה אבל אז לך תמצא חברת הי טק (חוץ מלהיות מאבטח) שתסכים לתנאי הזה (אני עדיין מחפש את הממשלה שתגן עליך במקרה כזה).
לגבי הקיטנות – השאלה במקרה זה היא לא מי מממן אלא לאן הולך הכסף ולמה דווקא לכיוון של לעודד אותנו לעבוד במקום ההיפך?
ערן ושחרורון,
האמת ששניכם צודקים.
ובכל זאת, אנו לא חיים בצפון קוריאה ולא בעוד כל מיני מדינות שאם אתה אומר משהו לא נכון, מחר אתה בצינוק לארבעים יום.
צמצמו צריכה! היפטרו מדברים מיותרים.
יש דרך אחת לדפוק את הסיסטמה: להוריד פרופיל מבחינה צרכנית. במזון, בתחבורה, בתקשורת וכו'. רוב האנשים יכולים לעשות את זה.
נכון, נדרשת משמעת עצמית וסולידריות אמיתית, לא זו המגובה ברובה ממשלתי.
כשכל העובדים בחברה לא יקחו את המחשב הביתה, למעסיק לא תהיה ברירה אלא לשנות את הכללים.
צמצום צריכה וצמצום חובות ישאירו זמן פנוי לאמא או אבא לגדל את ילדיהם בנחת בבית. לנו אולי קשה בבית קטן. לילדים ממש לא. הם יזכרו ויוקירו את ההורים שהיו איתם ממש ופחות יזכרו בית כ"כ מרווח בלי נוכחות הורית.
הקייטנות הכי כיפיות לילדים, אלה הקיטנות שאנו ההורים עושים להם. שיתוף פעולה בין הורים יכול להפיק דברים מדהימים.
להפנים: חירות שנשללה, קשה מאוד להשיבה. חנכו את ילדיכם לחירות, לערך החופש ולסולידריות אמיתית עם שכניהם. סולידריות שבאה על חשבונך, לא על חשבונו של הזולת.
שחרורון, ערן צודק בעצם הטענה שיש טכנולוגיה מתקדמת שמייתרת כ"כ הרבה עבודה ומאמץ, ובכל זאת אנו שקועים בעבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה.
הפיתרון אינו חלוקת כסף ככה סתם. אני מתנגד לזה כמוך.
כן נדרשים רעיונות מה כן עושים עם זה. אני בראש שלך מהבחינה הזו.
אני משוכנע שמציאות כלכלית-חברתית שבה הממשלה קטנה ולא מתערבת, תגרום בסופו של דבר לפיזור התוצר כך שהפרט, חופשי מכפייה ואיומים, לא יזדקק לשעות עבודה אינסופיות.
תחריראל
יאללה, אז בוא תהייה הראשון שצורך פחות ומסרב לקחת טלפון נייד ומחשב מהמעסיק, מקסימום תמצא עבודה אחרת.
אור,
מתוך איזה תובנה או הארה אתה בא עם ההערה המתנשאת הזו?
תאכל את הכובע ואת דברי ה"חכמה" שלך.
אני גם צורך פחות.
אני סירבתי כבר לקחת עבודה הביתה. לא קרה לי כלום.
סירבתי לעבוד בשבת (ואני לא דתי).
וכן, כשהמעסיק סבר משום מה שאני רכושו שלו, אז חיפשתי ומצאתי עבודה אחרת.
לפעמים המוצר שאתה רוצה לקנות יקר מידי
לפעמים אתה לא משיג את העבודה שרצית
לא תמיד האפשרות האידאלית זמינה – ברוכים הבאים למציאות.
יש השלכות גם לפנייה לממשלה שתפעיל אלימות כדי לשפר את מצבך. ההשלכות מפורטות כמעט בכל סעיף בכתבה
שחרורון אנחנו חושבים שמגיע לנו וזה נכון לחלוטין.
מגיע לנו הטוב ביותר.
כל עוד אתה משלם על ה״טוב ביותר״ מכספך שלך (ולא נגיד מכסף של אחרים שהממשלה העבירה אליך)
ערן, הנה עוד שני דברים לסגור את "עישרת הדברות" של העבדות:
9. צריכה מיותרת וכפייתית שהיא הגורם הראשון לעבודה שלא נגמרת וחובות.
10. עיקורה של תודעת החירות. יצירת אשלייה שהכל יכול להיות מתוכנן ומנוהל "מלמעלה" תוך הסוואת העובדה שריכוזיות כזו משמעותה לבסוף שיעבוד.
בדיוק! גם אנחנו צמצמנו צריכה. אנחנו נהנים עם הילדים בכל רגע כבר הרבה שנים, בעלי לא עובד – כי לא צריך עוד כסף והכל מעולה.
אה, כן, גם אני בהייטק ולא לוקחת מחשב או טלפון מהעבודה. ממש אפשרי.
החופש הוא החלטה שלכם.
העידוד לצריכה הוא תודעה כוזבת של המערכת הקפיטלית הדואגת רק לבעלי ההון.
כל כך נכון.
אישית כל חיי נלחמתי נגד כל אחת מהנקודות שהועלו למעלה,ותמיד נקטתי יוזמה יצירתית נגדן.
None are more hopelessly enslaved ,than those who falsely believe they are free." –
Johann Wolfgang von Goethe