הסכם גז עם הירדנים? כך הממשלה מרמה אותנו

ב-26 לספטמבר הודיעו תאגידי הגז השותפים בפרויקט לויתן על  "התקשרות בהסכם לייצוא גז טבעי מפרויקט לוויתן לחברת החשמל הלאומית של ירדן"

חתימת הסכם מכירת הגז לירדן חשובה ומבורכת. ההסכם יכול לסייע להשגת המימון הנדרש לפיתוח לוויתן, להגדלת הבטחון האנרגטי של ישראל,  וצריך להביא לירידת מחירי הגז לחברת החשמל הישראלית.

בעקבות ההודעה על ההסכם יצאו תאגידי הגז ותועמלניהם ובראשם השר שטייניץ במתקפת תעמולה נרחבת, בין השאר נגד אלו שהתנגדו למתווה הגז.  שטייניץ כינה את חתימת ההסכם כ"רגע היסטורי". אחרים דברו על  "אירוע היסטורי בשל תרומתו האדירה לפיתוח תעשיית גז ונפט בישראל". "זהו ציון דרך חשוב בחיזוק היחסים ושיתוף הפעולה האסטרטגי בין ישראל לירדן ולאזור כולו." – סיפרו לנו.  המתקפה התקשורתית היתה ועודנה  מלאכת מחשבת של יחסי ציבור המגלה טפח ומסתירה טפחיים ורוויה בחצאי אמת ובהטעיות. אגיב למספר טענות של שטייניץ ותועמלני תאגידי הגז.

ההסכם

בתמצית, מדובר בהסכם לפיו חברת שיווק בבעלות שותפי לוויתן תספק גז טבעי למשך תקופה של כ-15  שנה לחברת החשמל הירדנית ובסה"כ כ- 45  BCM גז טבעי שזה כ- 3 BCM לשנה. האספקה על-פי ההסכם צפויה להתחיל עם החיבור למאגר לוויתן (עד סוף 2019) והשלמת מערכות ההולכה הנדרשות להולכת גז טבעי בישראל ובירדן.

בהסכם יש סעיף  Take or Pay  שפרטיו לא נמסרו, לפיו חברת החשמל הירדנית התחייבה לרכוש או לשלם בעבור כמות שנתית מינימלית של גז בהיקף ובהתאם למנגנון כפי שנקבע בהסכם.  מחיר הגז שנקבע מבוסס על מחיר המוצמד למחירי חבית נפט מסוג ברנט  וכולל "מחיר רצפה" ודמי הולכה. שותפי לוויתן מעריכים כי היקף ההכנסות המצטבר ממכירת גז  עשוי להסתכם בכ – 10 מיליארד דולר. ההסכם כולל מספר תנאים מתלים, בעיקר קבלת החלטת השקעה סופית לפיתוח לוויתן, ותנאים נוספים.

אם ההסכם יתממש, ירדן תחסוך (אם תחסוך), כ- 100 עד 200 מיליון דולר לשנה בהשוואה לייבוא גז נוזלי שהיא מקבלת עכשיו מקטאר, מאלגיריה וממדינות אחרות. סכום זה רחוק מלהיות חשוב מנקודת מבט מדינית- אסטרטגית, ומי שחושב כך מעליב את הירדנים.  נזכור עוד שאספקת גז מלוויתן לירדן תהייה אפשרית רק בעוד כ-4 עד 5 שנים ועד אז יפתחו בפני ירדן מקורות אספקה חדשים וקרובים כמו מצרים, ויתכן גם מעיראק. ככל הנראה המקורות האלה יהיו גם זולים יותר.

 

המתווה של שטייניץ

שטייניץ טוען כי "בלי מתווה הגז סביר שלא היה גם הסכם עם ירדן" וכן ש"ממשלת ירדן התחילה את המגעים איתנו רק אחרי שהם ראו שהתחיל פיתוח לוויתן". שטייניץ הוסיף עוד: "המתווה מוכיח את עצמו…..ויוביל לפיתוח מהיר של מאגר לוויתן".

אלו הם דברי הבל וחצאי אמת.  חברת החשמל הירדנית – חתמה על מזכר הבנות, שהוביל להסכם הנוכחי, בסוף 2014 לפני שבכלל דובר על מתווה הגז.  ירדן חתמה עכשיו על ההסכם משיקולים שלה, לאו דווקא כלכליים, וככל הנראה כתוצאה מלחץ מסיבי של ארה"ב והטבות שונות שהיא תקבל מארה"ב ומישראל. חלק מההטבות סוכמו ככל הנראה במכתבים נלווים להסכם ושעליהן לא נמסר דבר רשמי, אבל יש סימנים לכך.

ג'וואד ענאני, סגן ראש ממשלת ירדן לעניינים כלכליים ושר המסחר אמר ל"פיננשל טיימס" כי ארצו זקוקה לוויתורים מצד ישראל כדי למזער את התגובות החריפות שהוא צופה שיגיעו בעקבות עסקת הגז. "העסקה כמעט הושלמה מבחינת ההסכמים והתנאים, אבל עדיין יש לנו בעיות" – אמר ענאני. הוא הוסיף כי נציגיה של ירדן למשא ומתן ביקשו מעמיתיהם הישראלים לאפשר לירדן לייצא סחורות בשווי מיליארד דולר בשנה לגדה המערבית.

ענאני אמר גם כי ממשלתו מפעילה לחץ על ישראל לשלם על קטע של 26 קילומטרים בצינור הגז שעובר בתוך ישראל עד לגבול עם ירדן, שלדבריו יעלה 70 מיליון דולר. "אני לא חושב שהוגן שירדן תשלם על כך", אמר. "מה אם בעתיד ישראל תרצה להשתמש באותו צינור כדי לייצא למקום אחר"?

פרשנים אחרים טוענים כי "ירדן רוכשת גז ישראלי יקר מחוסר ברירות. למשק הגז הירדני אין מנוס מהסכם הגז עם ישראל, בשל העלייה בהוצאות ייצור החשמל המבוסס על דלק, ואובדן השווקים בסוריה ובעיראק." זו נקודה מעניינת אך שגוייה לחלוטין. ירדן רוכשת גז ישראלי יקר ולא מחוסר ברירות.  להיפך. למשק הגז הירדני יש אלטרנטיבות לגז הישראלי.  בין השאר, מחודש מאי 2015, ירדן מייבאת גז טבעי נוזלי למסוף הגז הנוזלי בעקבה.  הגז הנוזלי מיובא מקטאר,  וממדינות אחרות ולאחרונה מסאבין פאס בארה"ב.

ייבוא גז נוזלי לירדן הסתכם מאז פתיחת טרמינל הגז הנוזלי בעקבה במחצית 2015 ועד תחילת אוגוסט 2016 בכ-1.9 BCM.  כיום, כ- 82% מהחשמל בירדן מיוצר מגז טבעי נוזלי מיובא.

 

מימון פיתוח לוויתן.

תכנית הפיתוח המצומצמת של לוויתן, נאמדת כיום בכ- 4 מיליארד דולר.  חתימת הסכם היצוא לירדן מהווה אבן דרך חשובה לקראת הסכם המימון של פרויקט הפיתוח. אבל בניגוד למה שנכתב ע"י פרשנים שונים, היא רחוקה מלהספיק למימון פיתוח לוויתן. ההסכם עם ירדן אינו הסכם 'רגיל', וכפי שאמר בכיר באחת מחברות הגז: "הדבר היחיד שחשוב לפיתוח לוויתן הוא הגופים המממנים. לא אני ולא הממשלה נקבע אם המאגר יפותח, אלא רק הבנקים."

אתחיל מזה שאין לנו נתונים מלאים ומה שקיים נכתב לפי ניסוחי היחצ"נים של תאגידי הגז. לדוגמה,  לא נמסר מה היא המחויבות האמיתית של חברת החשמל הירדנית, ה- Take or Pay.  אם ה TOP הוא ל-2 BCM לשנה מתוך  3 BCM  הנקובים בהסכם, אזי ההכנסות המובטחות, אלו שהבנקים המממנים יסתכלו עליהן יהיו כ-420 מיליון דולר לשנה (במחיר מכירה של 6 דולר ליחידה) והרווח התפעולי, לאחר תמלוגים והוצאות תפעול, יעמוד על כ- 340 מיליון דולר לשנה. .

הסכם הייצוא שנחתם עתה עם ירדן רחוק מלספק את דרישות הבנקים לקבלת הלוואה של כ-3.5 עד 4 מיליארד דולר לפיתוח לוויתן. כך שהעסקה הזו ככל שהיא מבורכת, אינה מספיקה לקבלת המימון לפיתוח לוויתן. יתכן מאוד שהממשלה תדרש להשתתף במימון החלק החסר בצורת הלוואה או ערבות.

לזה צריך להוסיף את אי הוודאות הנובעת מהתלות במחירי הנפט, ואת הסיכונים הפוליטיים והתגובות החריפות הצפויות בירדן. בשנתיים האחרונות, מאז נודע על חתימת הסכם הכוונות ליבוא גז מישראל, נוצר בפרלמנט הירדני, גם  אם הוא לא בעל סמכות קבלת ההחלטות, רוב כנגד ההסכם. בבחירות שנערכו לאחרונה לפרלמנט הירדני זכו אסלאמיסטים הקשורים בתנועת האחים המוסלמים ב- 15 צירים מתוך 130 צירים בפרלמנט. 

 

מה עלול להתרחש ב-2020

בשנים 2020 עד 2022, כאשר אספקת הגז מלוויתן צפויה להתחיל לזרום לירדן, מצרים צפוייה להיות עצמאית מבחינת אספקת הגז הטבעי  ולחזור ולייצא גז.  מצריים תוכל אז לספק גז לירדן באמצעות אותו הצינור דרכו היא סיפקה גז לירדן (ולישראל), עד הפיצוצים במהלך 2011. דרך אותו הצינור, ירדן מספקת כיום למצרים עודפי גז  שהיא מייבאת לעקבה.  מצריים תוכל לספק את הגז לירדן במחירים בסביבות 4-5 דולר ליחידה, מחיר נמוך בהרבה מהמחיר הנקוב בהסכם ייצוא הגז מישראל לירדן.

 

ירידת מחירי הגז

שותפי לוויתן מעריכים כי היקף ההכנסות המצטבר ממכירת גז  עשוי להסתכם בכ–10 מיליארד דולר לעומת כ-15 מיליארד דולר במזכר הכוונות שנחתם בסוף 2014. זאת כתוצאה ישירה מירידת המחירים בעולם. מחיר הבסיס של הגז נע אז סביב 7.5 דולר ליחידה, בעוד שבהסכם הנוכחי מחיר הבסיס נאמד ב- 6 עד 6.2 דולר ליחידה.

מעניין לדעת רק שבניגוד לחברת החשמל הירדנית, כאן אצלנו חברת החשמל הישראלית עדיין ממשיכה לשלם את אותו מחיר הגז המונופולסטי הגבוה עליו חתמה. 

 

הכותב הוא חוקר במכון ואן ליר