בעבר הרחוק, המערכת הפנסיונית לא הייתה קיימת. בחברות חקלאיות אנשים לרוב עבדו כל חייהם. המעטים שהגיעו לגיל זיקנה עבדו כל עוד יכלו, ולאחר מכן טופלו ע”י המשפחה, מצב שהתאפשר כלכלית בשל מיעוט הקשישים וחברתית בשל ערכי המשפחה והכבוד הרב שניתן לקשישים.
אז איך התחילה הפנסיה?
הקונספט המודרני של פרישה התחיל בגרמניה בשנת 1889, תחת שלטונו של ביסמארק: “חוק ביטוח הנכות והזקנה” קבע כי אזרחים מעל גיל 70 שאינם עובדים יקבלו קצבה, כאשר הקצבה מומנה ממס על העבודה. כך לראשונה נקבעה זכאות לקבלת קצבה על פי גיל שרירותי, ולאו דווקא על פי יכולת העבודה של הפרט. הגיל נקבע על 70 שכן זוהי הייתה תוחלת החיים באותה תקופה, בניכוי תמותת תינוקות ויולדות. האחריות על החיסכון הייתה על המדינה ולא על האזרח, וכך נוצרה בעצם מערכת ממוסדת של ערבות הדדית בין-דורית. הצעירים העובדים משלמים עכשיו מס נדיב שמיועד עבור הקשישים, וכשהם יהיו קשישים המערכת תדאג להם באמצעות מיסוי הדור הצעיר הבא. עם זאת, הקשישים הזכאים לקצבה היו מעטים יחסית לגודל האוכלוסייה, ולא הרבו לחיות שנים רבות לאחר גיל הפרישה.
במהלך השנים חלה עלייה משמעותית בתוחלת החיים , ולצד זאת גיל הפרישה ירד מאז קו ה-”70” של ביסמארק. בשל כך, מספר רב של אזרחים הגיעו לגיל פרישה כשהם בריאים בגופם ובנפשם. בשל כך חל שינוי תודעתי הדרגתי בתפישת הפנסיה: מקצבה הנועדה רק עבור מי שאינו יכול לעבוד ובכך משולה לקצבת נכות, קצבת הפנסיה הפכה למשהו שמאפשר פנאי בתום שנים ארוכות של עבודה.
בינתיים, תוחלת החיים המשיכה לעלות, ובעשורים האחרונים נתווספה לכך תופעה חדשה – הירידה בפיריון הילודה. כשאנשים מתים פחות ומתרבים פחות, התוצאה היא הזדקנות האוכלוסיה: שיעור הקשישים מתוך סך האוכלוסיה הולך וגדל. כשהפרישה מוצמדת לגיל קבוע, התוצאה היא עומס הולך וגובר על מערכת הפנסיה. תשלומי הדור העובד כבר לא מספיקים כדי לממן את התחייבויות הפנסיה ההולכות וגוברות לדור הקשישים.
העתיד העגום של הפנסיה במצבה הנוכחי
ללא שינוי כיוון, ההשלכות הנובעות מכך יכולות להוביל למספר תרחישים -כולם מובילים את המערכת לקריסה כלכלית או חברתית, בהתאם לאופי המערכת הפנסיונית הנהוגה בכל מדינה:
- קריסה מערכתית של גופי הפנסיה. החל משנות ה-90 עברה ישראל בהדרגה למערכת פנסיונית שבה האחריות על החיסכון מוטלת על הפרט ולא על המערכת, כאשר גובה הקצבה נקבע לפי סכום החסכון, זאת כדי למנוע את קריסת קרנות הפנסיה שבהכרח היתה מתרחשת בהינתן המצב הקיים.
- עלייה הולכת וגוברת בנטל על הדור העובד, זאת במידה ומדובר מפנסיה מתקציב המדינה – למשל פנסיה תקציבית, קצבת זקנה, או סבסוד אחר של החיסכון בדמות אג”ח מיועדות או הטבות מס.
- עלייה בגיל הפרישה. בישראל, יחד עם רוב המדינות בהן גיל הפרישה נקבע בחוק, קיים לחץ להעלות את גיל הפרישה לצורך הקלת הלחץ על המערכת הפנסיונית. אם גיל הפרישה אינו קבוע בחוק, יהיה לחץ הולך וגובר על העובדים לדחות את פרישתם.
- ירידה בגובה הקצבאות. ההון שבעבר הספיק לפרישה יאלץ להספיק ליותר שנים, ולכן הפורשים יאלצו לספוג פגיעה בגובה הקצבה המגיעה להם. יפן, בה שיעור הקשישים מהווה אחוז משמעותי מהאוכלוסיה כבר כיום, מהווה דוגמה אקטואלית לכך.
האם העלאת גיל הפרישה היא הפתרון?
לכאורה, העלאת גיל הפרישה נתפשת כפתרון המתבקש: מצד אחד, לצד העלייה המתמשכת בתוחלת החיים ישנה עלייה מקבילה בתוחלת החיים הבריאה (משך החיים הממוצע ללא נכות ומחלות כרוניות). ניתן ואף הגיוני להצמיד את גיל הפרישה לתוחלת החיים הבריאה במדינה. לצד זאת, אופי העבודה משתנה, וכיום מרבית העבודות הן פיזיות הרבה פחות מאשר בימיה הראשונים של המערכת הפנסיונית. ועדיין יש בעיתיות בהעלאת גיל הפרישה בעידן הטכנולוגי של היום.
נשים רגע את בעיית הפרישה בצד, ובואו נדבר על טכנולוגיה. מיכון, אוטומציה ושיפורים טכנולוגים מוזילים את הייצור, משפרים את פיריון העבודה ויוצרים מוצרים ושירותים חדשים שלא היו קיימים או נגישים בעבר. למרות האטה מסויימת בצמיחה במדינות המפותחות בעולם, ניתן לראות שהתמ”ג הריאלי לנפש ממשיך לעלות, זאת לצד צמצום מתמשך בשעות העבודה.
שעות עבודה שנתיות לשכיר במדינות נבחרות, 1970-2010.
שיפורים טכנולוגים מצמצמים את הצורך בעובדים. קצב יצירת המשרות הטכנולוגיות החדשות לא מדביק את קצב היעלמות המשרות הישנות. צמצום הולך וגדל בצורך בעובדים יכול להביא לאי-שוויון קיצוני: התועלת מהשיפורים הטכנולוגים תתרכז אצל מעט בעלי ההון ושכבה דקה של מהנדסים מוכשרים, לצד גידול מתמשך באבטלה להמונים.
היכן אוטופיית הפנאי של קיינס?
צמצום הצורך בעבודה אינו גורם לנו לעבוד פחות בסגנון שבוע העבודה בן ה-15 השעות שניבא הכלכלן ג’ון מיינרד קיינס, אלא בא לידי ביטוי בצמצום מצבת העובדים. זהו צמצום “זוחל”. במקום לפטר, הפירמות פשוט אינן שוכרות עובדים חדשים, מחכות שעובדים ותיקים יפרשו ולעיתים מעודדות אותם לפרוש מרצון. הפירמות מנצלות משברים כלכליים כדי להצדיק פיטורים, אך אינן מגדילות את מצבת העובדים באותה מידה לאחת התייצבות הכלכלה.
האבטלה הנוצרת כתוצאה מכך פוגעת בעיקר בעובדים צעירים שאינם מצליחים להיכנס לשוק העבודה, אך גם בעובדים מבוגרים שאיבדו את עבודתם ואינם מצליחים למצוא משרה חלופית. נוצר מאין “משחק כסאות” כשמספר הכיסאות הולך ומצטצמצם. חוסר הרצון של עובדים מבוגרים לפרוש, כפי שתואר לעיל, מאט את התחלופה ומחמיר את בעיית העובדים הצעירים.
אז איך כל זה קשור?
הבעיה המרכזית העולה מהסיפור הזה היא כיצד ניתן ליצור מערכת חלוקת משאבים שתאפשר עלייה בת-קיימא באיכות החיים, כאשר צמצום שעות עבודה מהווה נדבך חשוב בכך, לצד שימור של סדר חברתי ומערכת תמריצים כלכלית.
כדי לרתום את הטכנולוגיה לטובת האוכלוסייה המזדקנת, ייתכן שיהיה צורך בהגברת הערבות ההדדית – או במילים אחרות, הגדלת הקצבאות עבור כולם או לפחות עבור אלו שלא חסכו מספיק. תכניות מסוג זה כבר קיימות עשרות שנים. אף על פי שהן נחשבות רדיקליות, הן צוברות יותר ויותר תאוצה בשנים האחרונות בשיח הציבורי.
תכנית אחת מדברת על ביטול מודל הפנסיה הנוכחי ובמקומו יקבל כל אזרח במדינה הכנסה בסיסית, קרי סכום כסף מסוים בכל חודש ללא תנאי, שיבטיח לו חיי כבוד. אם ירצה מעבר לכך יאלץ לצאת לעבוד. בכך יוכל הציבור לנצל את הטכנולוגיה לצמצום שעות העבודה ובו זמנית לשמור על רמת החיים שהתרגל אליה. המימון להכנסה זו יכול להגיע מביטול כל תקציב הקצבאות הקיימות, דרך הבנק המרכזי שידפיס כסף ויעביר ישירות לאזרחים (במקום למערכת הפיננסית כפי שהוא עושה היום). דרך נוספת יכולה לבוא בגדר מיסוי ייעודי על העשירים ביותר.
על הנייר ברור לכולם שמהלכים מסוג זה יהיו לא פשוטים בכלל לביצוע על ידי הממשלות אבל מצד שני האלטרנטיבה כנראה תהיה קשה לא פחות.
הראיון עם עומר טל בתכנית הרדיו של הכלכלה האמיתית
עומר טל משמש כחוקר במכון לרפורמות מבניות -שם גם פורסמה הרשומה לראשונה
לא קראתי את כל התגובות ואני מתנצל אם מישהו כבר הזכיר את מה שאני עומד לכתוב לפניי.
משהו קריטי שחסר בכתבה הזאת הוא עניין ההסתמכות על הגידול בפנסיות במספר אחוזים כל שנה ע"י השקעתן בשווקי הון, ניירות ערך וכדומה.
כלומר, כולם מסתמכים על כך שתהיה צמיחה אינסופית שתגרום לפנסיות להתנפח ובכך להחזיק את כל המערכת הזאת מעל המים.
כל מי שיודע פיזיקה בסיסית כנראה יודע שבמערכת בעלת גבולות סופיים (שנקראת כדור הארץ) צמיחה אינסופית היא לא אפשרית.
לכן, כל מודל הפנסיות שגוי מיסודו ויש להחליפו מיידית, בדומה לשאר האנטי-כלכלה שאנו חיים בה.
מדברים פה על הפנסיה בלי לדבר על ההקשר הפוליטי-כלכלי.פעם הכח היה בידי המדינה וההסתדרות ולאלה שעבדו היתה מובטחת פנסייה מבוססת זכויות שנשענה על איגרות חוב ייעודיות ,כלומר ,אנחנו סיבסדנו בניית תשתיות בכספי הפנסיה והמדינה היתה אחראית לפנסיה עד סוף ימינו.משהו דומה קיים במדינות הרווחה הסקנדינביות עד היום. כל הרע בפנסיה ,ובעצם כל מה שקורה במדינה הוא תוצר מהפכת ההפרטה בשנים 1977-1984 ועד היום ,שחיסלה את מדינת הרווחה ששהתחילה לפרוח בארץ בשנים 1968-1977 ,וייצרה מדינת גיהינום ניאו ליבראלי שהעבירה את כל הכח הכלכלי והפוליטי לידי מקורבים טייקונים והמשת"פים שלהם במנגנוני המדינה הבכירים.
לצערי אף אחד לא רוצה לדבר על מנגנון השמדת החברה על ידי הסרטן הניאו-ליבראלי.
עובדה ,להורים יש פנסיה ודיור,ולצעירים אין לא זה ולא זה ומובטחת להם גסיסה ממושכת החל מגיל 45-50 .חומר למחשבה.
ההסתדרות היא הגרסא הישראלית של מידאס. רק במקום להפוך לזהב את כל מה שהיא נוגעת, ההסתדרות הופכת את כל מה שהיא נוגעת לחרא.
כבר בשנות השישים חשבי ההסתדררות דברו על כך שאי אפשר לתמוך במבנה הפנסיה בגלל תנאים מופלגים ועליה בתוחלת החיים. התשובה שלהם הייתה סוגים שונים של הונאת פונזי כמו נסיון לפנסיות חובה כלל משקית כדי שהצעירים יסבסדו את המובגרים.
לקח להם 40 שנה לקרוס סופית, ו ב2003 הם נפלו נטל על משלם המיסים כי הם היו גדולות מידי בכדי להכשל
בעתיד לא יצטרכו כמות עובדים כמו שהיום
אז על הכף חייבת להיות השאלה – מה יעשו אלו שלא יעבדו לעולם
כי העולם יכול לקיים את עצמו ללא צורך בהמון עובדים
מה יהיה ערך הכסף אם אנשים יקבלו כסף מבלי שיעבדו
מה יעשו האנשים שיש להם הרבה כסף כדי למנוע את נפילת ערך הכסף
האם זו הסיבה למלחמות מאז ומעולם
האם הסיבה שיש היום יותר מחלות יותר מלחמות יותר ילדים נולדים אוטיסטיים האם שינוי האקלים המתחולל והולך והורס את העולם הוא לא חלק מהעיניין שעם אוכלוסיה של 7-8 מיליארד אנשים זו סכנה גדולה ביותר לבעלי ההון היום
הנה עוד 3 בעיות הנובעות משיטת הפנסיה הנהוגה כיום (ואולי אף מכל שיטת פנסיה אפשרית) שלא מרבים לדבר עליהן. אלו מצטרפות לשלל הבעיות הידועות והמוכרות הקשורות בשיטת הפנסיה הנוכחית שרבות נכתב עליהן במדיה, בהרצאות של שאול אמסטרדמסקי וכאן באתר.
1. קרנות הפנסיה מנוהלות ע"י חברות שאסור להן להיכשל.
העובדה שהמדינה מכריחה את אזרחיה לחסוך לפנסיה מטילה על המדינה אחריות מוסרית ליציבותן של החברות המנהלות את החיסכון הפנסיוני. המדינה לא יכולה לאפשר לחברת ניהול פנסיוני לקרוס משום שבכך היא תהיה שותפה מרכזית בהשמדת החיסכון של החוסכים. ואלו יוכלו לטעון כנגד המדינה שהיא זו שהכריחה אותם לחסוך ומכאן שהיא גם זו שצריכה להגן עליהם.
המשמעות של חברות שאינן יכלות לקרוס היא שהן למעשה חברות פוליטיות בניהול המדינה. חברות הפועלות בשוק החופשי מבוססות על מנגנון שכר ועונש (הצלחה/כישלון), על האפשרות לקחת סיכונים ועל קיום תחרות שמשביחה את הערך שהחברות מספקות.
אם מבטלים את האפשרות לכשילון, הרי שהאפשרות לקחת סיכונים מתבטלת גם כן. כמו כן בשוק שבו אין מפסידים אין גם תחרות.
כך שלא ברור מדוע מנהלי חברות הניהול הפנסיוני מושכים שכר מהגבוהים במשק ומדוע בעלי המניות מקבלים תשואה גבוה בעבור שליטה בחברה שלא לוקחת סיכונים ולא מייצרת ערך תחרותי.
אלא שהבעיה חמורה עוד יותר, המדינה בתפקידה כבעלת האינטרס הגדול למניעת כישלון של חברה פנסיונית, מחוקקת את החוקים לטובת החברות הפנסיוניות. וכך האינטרס של החברה הפנסיונית לעולם יגבר על האינטרס של האזרח. ומנהלי החברות הם אלו שיגידו את המילה האחרונה בכל סוגיה שתתעורר. ראינו זאת בסעיף החדש שנוסף לדו"ח הפנסיה "הוצאות ניהול השקעות". החברות לא שאלו את המפקידים אם הם מעוניינים לשלם עבור השרות הזה (אילו היו שואלים, אף אחד לא היה מאשר). במקום זאת הם קיבלו אישור מהמדינה לגבות עוד עמלה שהם עצמם קבעו.
מאחר והחברות הפנסיונית משקיעות את הכסף בשוק ההון וחשופות לסיכון הטמון בשוק הרי שהמדינה תשאף לווסת את השוק כך שיתאים לאינטרסים של חברות הביטוח. השאלה אם חברה תחולץ מכספי המיסים או תקבל הגנה ממשלתית מתחרות תהיה מבוססת על מידת החשיפה שלה מול חברות הפנסיה. למעשה מה שנקבל זה משק מתוכנן עם סיכון מערכתי עצום. וההיסטוריה מראה שסיכונים כאלו יתרחשו במוקדם או במאוחר.
וחמור מכך, חברות הפסניה בעוד כמה שנים יעקפו את הבנקים בהיקף ההון שהם מנהלים. במצב כזה יווצרו מספר מצומצם של "מפלצות" גדולות מכדי להיכשל, שמרכזות הון בהיקף עצום ומחוברות פוליטית בקשרים ענפים וסימביוטים. ברגע שהון רב מרוכז בידי מעטים, השוק מפסיק להיות חופשי והופך להיות מתוכנן. ההון הרב שירוכז בידי המעטים ישמש כדי לקנות את השלטון, את הרגולציה, את המדיה, את האקדמיה והוא זה שיקבע את המנצחים והמפסידים. יווצר מצב שבו הממשלה והתאגיד הפנסיה מנהלים את המדינה לטובת האינטרסים שלהם עצמם. בעצם קיבלנו פשיזם.
2. קרנות הפנסיה הן הונאת פונזי
אחת השיטות בהן חברות הפנסיה משתמשות כדי לייצב את עצמן היא "איזון אקטוארי". המשמעות של האיזון היא שכשיש פער בין ההתחייבות לנכסים בקרן הפנסיה, משלימים את הפער מכספי החוסכים הפעילים. כלומר החוסכים הצעירים מממנים את מקבלי הקיצבאות הוותיקים. מכל חוסך "לוקחים" סכום מסויים מהחיסכון ומעבירים אותו למקבל קצבה. זוהי הונאת פונזי. משחק פרמידה בחסות האלימות הדמוקרטית.
הסיבות שההונאה מצליחה (בנתיים) הן ראשית, בורות החוסכים – רוב החוסכים אינם מבינים את דו"ח הפנסיה שהם מקבלים ומבחינתם המספר בסעיף "איזון אקטוארי" הוא עוד מספר לא מובן בטבלת המספרים הלא מובנים שהם רואים. שנית, כרגע המספר הזה נמוך מכדי למשוך תשומת לב. רוב הגימלאים נמצאים בתוכניות פנסיה תקציבית או בקרנות וותיקות או שאין להן בכלל פנסיה. למעשה כל קרנות הפנסיה הוותיקות הן הונאות פונזי שקרסו וכולן ממומנות ע"י כלל משלמי המיסים.
כיום סעיף האיזון האקטוארי אינו משמש שיקול בבחירת קרן פנסיה. רוב האנשים גם לא מבינים מה המשמעות שלו. אלא שמדובר בפצצת זמן. ככל שיחלפו השנים המספר הזה יגדל ויפוך משמעותי יותר. וכשמספיק אנשים יבינו את המשמעות ההונאה הזו, יהיה פה מעניין. במקרה כזה החוסכים יעדיפו לעבור לקרן שבה האיזון האקטוארי יהיה נמוך משום שיהיה זה טיפשי מבחינתם להישאר בקרן שמעבירה את כספי החיסכון שלהם לגימלאים. ככל שקרן פנסיה מוכבת מיותר חוסכים פעילים ביחס לגימלאים כך היא תהיה יותר אטרקטיבית לחוסכים הפעילים.
ככל שיותר עמיתים ינתשו את הקרנות הגרעוניות ויעברו לכאלו שמאוזנות כך הגירעון של הקרנות הגירעוניות יחמיר. נקבל כדור שלג וקריסה מובטחת של קרנות הפנסיה הגרעוניות. אלא שכפי שהוסבר בסעיף הקודם, קרנות פנסיה לא יכולות להיכשל ובנקודה זו המדינה תצטרך להתערב. המדינה יודעת על פצצת הזמן הזו ומנסה לנטרל אותה באמצעות הגבלת התחרות ומניעת כניסה של חברות חדשות לתחום (שכן במצב שהקרנות יהיו גרעניות כל קרן חדשה שתצהיר שהיא מקבלת רק "צעירים" תגרום לקריסה של הקרנות הוותיקות)
3. לא ניתן להבטיח הבטחות לטווח ארוך.
במציאות הנוכחית, לא ניתן להבטיח הבטחות שמועד קיומן יהיה בעוד 30 שנה ולמשך פרק זמן לא ידוע. מי שמנסה לעשות זאת בעצם מוכר הונאה. אף אחד לא יכול להבטיח משהו לעוד 30 שנה. לא המדינה. לא חברת הפנסיה. לא דובני איכפת לי. ולא פיות מלאכים ושדים. מדובר בהונאה. ולהונאה הזו יש השלכות קשות. הן מייצרות קיטוב חברתי, שסעים, שחיתות ועושק. בסוף מקבלים חברה של קאסטות שבה הון זורם מהעניים לעשירים. ראינו את התופעה בכל מיני הבטחות קודמות שהמדינה הבטיחה לטווח ארוך. פנסיה תקציבית, קביעות במקום העבודה, דור א' בכל מיני חברות הסתדרותיות. בכל המקרים נוצרה קבוצה של מחוברים שממומנים ע"י כל השאר. וזו עוד דוגמה איך הבטחות של אחווה, ערבות הדדית, ושיוויון חברתי ועוד כל מיני אידיליות סוציאליסטיות מובילים לחברה מקוטבת, מסוכסכת, מושחתת ולא הוגנת.
נוצר פרדוקס מוזר. המדינה מפקיעה מהאזרח את האחריות תכנון עתידו בטענה כי האזרח אינו כשיר לדאוג לעצמו. המדינה מצידה רוקחת הונאה ענקית המבוססת על חוקים שרובם מזיקים לאזרח ומכריחה אותו להשתתף במשחק קזינו משוגע, לא אחראי ולא הוגן בטענה שהיא יודעת טוב יותר מה טוב עבורו.
אז אם המדינה לא יכולה לדאוג לאזרח (היא דואגת לחברת הפנסיה). וחברת הביטוח אינה יכולה לדאוג לאזרח (היא דואגת בעיקר לעצמה בשוק לא תחרותי) מי כן יכול לדאוג לאזרח? כנראה שהאזרח עצמו יכול לדאוג לעצמו טוב יותר מכל אירגון כזה או אחר המתיימר לדעת איך לדאוג לו טוב יותר. במקום להוסיף עוד טלאי לשיטה שתקרוס במוקדם או במאוחר. ובקום להמציאר עוד ארגונים וכללים משונים שמתיימרים לדעת טוב יותר מהאזרח מה טוב לו, מוטב לתת לאזרח את החירות והאחריות לדאוג לעתידו בעצמו.
אריק, תודה!
לידיעת הקוראים זוזמן וחבריו.
תיארת היטב ובדיוק איך כל הדבר שנקרא "פנסיה" הוא אם כל התרמיות.
הסברת איך בחסות מילים יפות כמו "סולדיריות", "אחווה", "ערבות הדדית" מייצרים את המנגנון הנצלני, העושק והשקרני שנקרא "פנסיה", ועוד חובה!
אחר כך, כמיטב המסורת המרקסיסטית, מייחסים את הרעות החולות האלו למי שדוגל בחופש, בתחרות, בזכות הפרט על עצמו וקניינו.
תחריראל,
ברור שמנגנון הפנסיה הוא תרמית, עושק וגזל (וכך רשות השידור). אין צורך בתגובה כל כך ארוכה כדי להבין זאת.
אך מדוע אתה משים פני לא מבין?
האם לא ידוע לך שהקשר בין מילים למציאות איננו מובן מאליו, איננו אוטומטי?
פעמים רבות מילים משמשות הסוואה לתרמית.
כך מנגנון הפנסיה היא מעשה תרמית שמסווה עצמו תחת מילים יפות.
כך המרקסיסזם הוא מעשה הסוואה לעריצות ורודנות ושוד קטלניים.
שופטים על סמך העובדות והתוצאות ולא על המילים לבדן שזאת התממות ובהתעלמותך מכך אתה מוסיף הולכת שולל על הולכת שולל.
אם מישהו קורא לכלב חזיר, אז הוא חזיר?
כך שדוגל בחופש, בתחרות, בזכות הפרט על עצמו וקניינו יכול להסוות במילים אלו על ההפך מכך והוא יכול להיות מרקסיסט או קפיטליסט או ליברטן או כל דבר שיעלה בדעתך.
אז מספיק להתמם ולראות חצי כוס ולטעון על חינוך פגום, בזמן שאתה מוכיח יכולת הבחנה פגומה ומתחסדת.
אנונימי,
אי אפשר למצוא ידיים ורגליים בתגובה הפתלתלה שלך.
מה הכל דברי עד כה לא נהיר?
אני לא מסווה כלום. אומר בדיוק מה שאני חושב ומשתדל לקרוא לילד בשמו.
עם תגובות כאלה שכנעתם אותי שיש תקווה .ריגשתם . אני מת על האתר הזה .
כמה נוח לפשט ולרדד את הדברים כך שלכל בעיה יש פתרון כל כך קל ופשוט. מערכת חינוך אלטרנטיבית, בכיף. ממשל אלטרנטיבי, בכיף – רק שיהיה מבוסס על "לקחת אחריות ולעשות דברים בעצמי" (אמור: ליברטני ימני). גם לקחת את מערכת החינוך ולרדד אותה לכזו שתכשיר אותך לעשות כסף זה זילות המערכת (או לפחות של הכוונות המקוריות שלה).
לגמרי מסכים שמערכת החינוך רקובה מהיסוד, החל ממה שנלמד שהוא במקרה הטוב מסולף ומניפולטיבי ובמקרה הרע שקרי, דוגמטי ואינדוקטריני ועד איכות הלימוד וההכנה למבחנים שלא מעידים על כלום למעט על היכולת להתכונן למבחנים. גם המשטר מסואב, היה מעולם משטר שלא היה כזה במידה כזו או אחרת? (אולי כלכלת האינקה, למי שזה מעניין אותו inca economy).
מה שאירוני בפתרון הליברטני הימני (בניגוד גמור לליברטני השמאלי), שלפחות מבחינת תורת הגזע הוא מנסה לעשות את מה שמנסה לעשות הכלכלה הנוכחית בלי הצלחה: למנוע או לפחות לצמצם ילודת עניים, כי הרי היכולת "לקחת אחריות ולהגשים את עצמך" ולא להרגיש "מגיע לי" שמורה בעיקר לאלה שיש להם את הזמן והמשאבים והיכולת. מי שלא מספיק מוכשר? הוא כבר יהיה עבד באחוזתו של הליברטני הימני. בתרחיש הליברטני לא תהיה מדינת רווחה שתדאג להאכיל גם את חסרי הכסף והכישרון, והנה נסללת הדרך למדיניות של אאוגניקה וטיהור הגזע (פויה למהגרים האלה שמורידים את המשכורות, מעניין איך שחרורון מגדיר את עצמו בארה"ב, אם הוא חי שם).
ונצואלה מוזכרת באתר הזה שוב ושוב כדוגמה מהדהדת לכשלון הסוציאל דמוקרטיה (לא ראיתי פה דיבורים דומים בהקשר זה על המודל הפיני למשל). סביר הרבה יותר שוונצואלה רוסקה לרסיסים בידי האמריקאים והסעודים (בעלי הברית הגדולים ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, בניגוד לדעה הרווחת) שהורידו את מחירי הנפט לרצפה ונישלו את ונצואלה מהנכס עליו בנתה את המדיניות הכלכלית שלה. העובדה שוונצואלה פדתה את מלאי הזהב שלה מארה"ב ב-2014 רק מחזקת את התיאוריה הזו.
כן, הממשלה מנופחת, מושחתת ורעה. לא חושב שמישהו חולק על זה. כן, המודל הכלכלי הנוכחי רע ומזיק לבני אדם ולעולם עצמו ולבעלי החיים שעדיין חולקים אתנו את העולם הזה בשיעור הולך וקטן. ממשל עצמי ליברטני ימני (הלכה למעשה, שלטון תאגידי והגדרת ישויות תאגידיות כבעלות זכויות כמו ביי אדם, בין השאר) הוא ממש לא הפתרון בעיני, הוא פשטני, אוטופי במהותו , ולא פחות חשוב – נוסה בעבר ונכשל בכל פעם ופעם – אפילו כאשר קבוצות קטנות ניסו לעשות זאת כמו שחרטוטון מתאר (אפשר לקבל תיעוד לא רע של כל הנסיונות האומללים האלה אם רק מחפשים libertarian experiment failed).
כתבת נכון ויפה:
"הרי היכולת “לקחת אחריות ולהגשים את עצמך” ולא להרגיש “מגיע לי” שמורה בעיקר לאלה שיש להם את הזמן והמשאבים והיכולת. מי שלא מספיק מוכשר? הוא כבר יהיה עבד באחוזתו של הליברטני הימני. "
זוזמן ותומכיו,
לא נמאס לכם הקשקוש המרקסיסטי הזה?
מי שאין לו הזמן, היכולת והמשאבים או לא מספיק מוכשר יהפוך לעבד באחוזתו של הליברטני הימני? הכל כזה דיכוטומי? אז הוא יצליח ב-60 אחוז. אולי ב-40 אחוז. לא במאה אחוז. אז מה?
זה גם חייב להיות כזה דטרמיניסטי?
אולי צריך אדם לתכנן את זמנו? אולי לפתח יכולות? אולי הוא לא סטיב ג'ובס ולא ביל גייטס. אז מה? הוא לא טוב בכלום? אולי הוא יעבוד בעבודה פשוטה, יחסוך מה שאפשר וילדיו יתחילו ממקום טוב יותר? אה, חינוך… אתם צודקים. אז החינוך מתחיל בבית. חריצות, חיסכון, איפוק, כבוד. כל זה בא מהבית.
בכל מקום ובכל זמן, כשאנשים הבינו שגורלם נתון בידיהם (ז"א תפקיד המדינה הוא לשחרר את אזרחיה מאיומים פנימיים וחיצוניים, לפני הכל), אז הם ידעו להסתדר מצויין.
פרט לכך, אולי תתנו לעובדות קצת לבלבל אותכם.
אאוגניקה וטיהור גזע (תוסיפו טיהור פוליטי, גולגים ועוד כמה הנאות קטנות) באו מבית המדרש של התכנון המרכזי. מאותו מקום שמתיימר לתכנן עבור אוכלוסיות גדולות, בטריטוריות גדולות, כמה ומה ואיך ולמה.
וכן, אם מערכת החינוך פשטה את הרגל וקיימים גורמים שלא יתנו לשינויים לקרות, אז מי שבאמת זקוק לה זכאי להפוך את העסק על פיו ולהקים משהו חדש. קוראים לזה זכויות הפרט, קוראים לזה חופש ההתארגנות, קוראים לזה חירות. אולי אתם פשוט לא אוהבים את הרעיונות האלה?
ובשם הקדושים, חדלו מהאמירה השקרית והמניפולטיבית שבמשטר ליברטני-ימני לא דואגים לחלשים. דוקא דואגים יותר טוב, ע"י ארגונים וולונטריים ופרטים. לא בחסות האקדח הממשלתי.
לתחריאל,
"כשאנשים הבינו שגורלם נתון בידיהם"- לא נמאס לך להתמם? איזה גורל צפוי לבעל משכל נמוך?
"אולי אתם פשוט לא אוהבים את הרעיונות האלה?" – אוהבים מאוד אלא שבטרמינולוגיה ליברטנית חרות הפרט פרושה החרות לשעבד את הזולת,
בתחילה ע"י שטיפת מוחו ואחר כך ע"י ניצולו בעבודת עבדים בעבור שכר עבדים במקרה הרע, ובמקרה היותר רע הפקרתו לחוסר כל כתוצאה ממחסור במקומות עבודה ראויים, ועבודה בבזן איננה מקום ראוי וזה לדוגמה ולידיעתך.
בקשר למה שכתבת על מערכת החינוך:
צודק.
מה שצריך זה לסגור את בתי הספר לחינוך באונברסיטאות, שמכורים למלל חסר משמעות, ומה שתארת הוא פועל יוצא ישיר של מפעלם החינוכי ההזוי(גליונות, מדדים..).
צריך שמרצים מצטיינים במדעי הטבע ואחרים יצרו את תוכניות הלימודים בתנאי מפורש: שלא עברו הכשרה בבתי הספר לחינוך.
תחריראל: לגבי היחס של ליברטנים ימניים לחלשים. ממליץ לך לבדוק את מערכת הכליאה האמריקאית המופרטת, שאגב מתקיימת בה שביתת אסירים כבר חודשיים כמעט, בגלל שהאסירים הם עבדים דה פקטו של המערכת המופרטת שעובדים עבור בית הכלא כמעט בחינם ולעתים אפילו נאלצים לשלם עבור האוכל והלינה שלהם בתום תקופת המאסר. וזה מבלי להזכיר שלמעלה מאחוז שלם מהאוכלוסיה בארה"ב יושב בכלא, בדרך על עבירות פעוטות דוגמת עישון גראס או גניבת אוכל, הגדרה מילונית ממש של דאגה לחלש.
זוזמן והאנונימי,
אתם לא מאמינים בחירות הפרט. מבחינתכם, החופש היחיד הוא החופש של החזק לנצל באופן מחפיר את החלש. כיאה למרקסיסטים או סתם אנשי שמאל, אתם לא מאמינים באדם. בני אדם הם רק חיות שזקוקות לריסון ע"י המובחרים בעיני עצמם בתוך גן החיות.
לתחריאל,
לא מאמין בהעמדת פנים. בהפוך על הפוך.
בזאב בעור של כבש. בהתעלמות מעובדות הזועקות הצילו.
(קרא שוב את התגובה האחרונה של זוזומן)
ואין קשר למרקסיסזם, קומוניזם, שמאל, ימין אלא לצדק אנושי פשוט שנבצר מבינתו של החזיר המצוי שחושב שהנחלת ערכי החזירות לציבור תעבור ללא תגובה.
(לצערי הוא צודק ורוב הציבור בצד החזירי)
כמו שאלן ווטס אומר, כסף הוא סרט מדידה ולא יותר, להגיד אין מספיק כסף זה כמו להגיד אין מספיק סנטימטרים בסרגל. זה מטופש ומראה עד כמה חסרי דמיון נעשנו.
המשבר הזה הוא משבר ביכולת הדמיון שלנו, או יותר נכון של אלו שבחרו לראות את העולם רק דרך המטבע.
אנחנו חיים בעולם של שפע, היום יותר מתמיד, ישנה הטכנולוגיה להפיק חשמל מהשמש, להניע מכוניות באמצעות מים או אויר דחוס וכו וכו…
אנחנו לא זקוקים לקלקלנים, אנחנו זקוקים להנהגה אחראית וחומלת.
ובנושא הפנסיה, יש לשאול קודם, מה הפנסיונר צריך? ולא, כמה כסף יש לנו? ומשם לגזור מה אנחנו יכולים כחברה לתת
הרשימה תכלול: קורת גג, מזון, תרבות, סיוע סיעודי ובריאותי, תחבורה מוזלת וכו…..את כל אלו ניתן לארגן באמצעות האירגון הנכון ובעלות אפסית ביחס להתחייבויות האקטואריות.
או בקיצור: יחי הסוציאליזם, התכנון המרכזי ושליטת המדינה במה אזרחיה צריכים. לא חס וחלילה מה הם רוצים.
אני לא פנאט, יש מקומות שהמדינה לא צריכה בכלל להתערב בהם, יש מקומות בהם אין ולא יכולה להיות תחרות והמדינה חייבת להתערב ויש מקומות שהפתרון יכול לבוא באמצעות חלוקת משאבים נכונה, אם זה מביא לפתרון, מה הבעיה?
כל הכבוד לשחרורון שקורא לכל ילד בשמו.
ולחזק את דבריו של אמיר, שאם ננסח אותם בקיצור, אז זה כך:
תתחילו להיות יצירתיים. תפתרו את הבעיות המעשיות שעומדות בדדרכיכם. במקום לומר "המערכת לא עושה כלום ורק דופקת אותי", תתחילו לחשוב איך אתם עוקפים את המערכת עד כדי הפיכתה למיותרת.
בתחום הפנסיה/פרישה: קבלו השראה מהסולידית (לא חייבים לקבל הכל או לאמץ הכל, אבל יש לה יותר מכמה רעיונות טובים).
אני רוצה להרחיב על תחום החינוך. שחרורון נגע בזה מהמקום הנכון – מהי הפונקציה שאמור החינוך למלא? מה צריך ללמוד ומה זה פקה-פקה בלי שום תכלית, סתם האבסה של הראש והקאה מהירה בבחינות הבגרות.
בסוגריים: צריך את אתר "החינוך האמיתי" (תמלוגים לערן…) שיתאר את מגרעות המערכת הקיימת ומה צריך לשנות או להתחיל מחדש.
אני אנסה, בקיצור ועל סמך התרשמותי כאזרח, תלמיד, סטודנט, הורה ומשלם מיסים לתאר מה כדאי לעשות בתחום החינוך וההשכלה. אגע בקצרה בתיאור מגרעותיה של המערכת הקיימת. כן אנסה לתאר איך כדאי לעצב משהו אחר, שעיקרו ויתרונו באים מלמטה, ולא בכפיה חסרת פשר וריכוזית מלמעלה.
אומר זאת כך: 80% מתחלואיה של המערכת הקיימת (כמובן שיש כמה מערכות: כללית, דתית, חרדית, ערבית…) נובעים מהריכוזיות המטורפת שלה. אי אפשר להזיז עיפרון בכיתה בתוך בית ספר בישוב ספר בקצה המדבר, בשולחן הקדמי, מצד שמאל לצד ימין, בלי אישור מיוחד, בשלושה העתקים, ממטה משרד החינוך בירושלים, חתום ע"י שלושה פקידים משלוש קומות שונות.
הריכזויות הזו מאפשרת את קיומם של שני מוקדי כוח:
מוקד ראשון: משרד החינוך עצמו על אגפיו, שלוחותיו, מנהליו ובנייניו. המנגנון עצמו, עוד לפני שדרכנו במפתנו של בית ספר כלשהו, בולס משאבים עצומים. טונות כסף נשפכות לכל מיני ספקי מיחשוב (שתוצרתם עלובה – מספיקה היכרות שטחית של הדרך בה מתנהלת האדמיניסטרציה של בתי ספר), יועצים, ממציאי תוכניות לימודים הזויות, ועוד היד נטויה. בשנים האחרונות בולטת התעסקות אובססיבית של המנגנון הזה ב"מדדים", מדידה, גליונות אקסל ומצגות. בנוסף, מבוזבז זמן בלי סוף על בחינות שכל צורכן הוא השוואה והצגת "שיפור".
מוקד שני: ארגוני המורים על ראשיהם המשחתים. המבנה הריכוזי של המערכת מאפשר להם לשלוט ביד רמה בכל מורה ובכל מנהל. על פיהם ישק דבר. אי אפשר למעשה לשנות כלום. לא את לוח החופשות, לא את מבנה שבוע הלימודים ולא שום דבר אחר.
להרבה אנשים יש הרבה רעיונות טובים ומועילים מה לשנות ואיך לשנות. רק יש בעיה אחת: אי אפשר לשנות כלום במערכת שיש בה יותר מידי בעלי עניין.
לכן, ע"מ להוציא לפועל שינוי של ממש, קיימת דרך שנוסתה בהצלחה בדברים אחרים: הצבעה ברגליים.
לא, לא צריך להפסיק לשלוח את הילדים והנערים לבתי הספר.
רק לחכות לפעם הבאה שנפתחת שביתה "גדולה".
בהזדמנות החגיגית הזו, אם יש גרעין הורים ומורים/מורות שרואים רחוק, ומוכנים קצת להשקיע, אז הם יעשו את הדבר הבא:
1. יצירת קבוצות של עד 15 תלמידים.
2. העסקת מורים באופן ישיר, לפי שעה, בלימוד הקבוצות.
3. איפה? בתי תלמידים, מקומות פתוחים (מזג אוויר בד"כ יכול לאפשר את זה). עם הזמן אפשר להשתכלל ולשכור מקומות מתאימים. אם המודל יקרום עור וגידים, בסוף הרשויות תסכמנה להשכיר את מבני בית הספר עצמם…
4. עלות: בלימוד בקבוצות, מצד אחד העלות פר תלמיד תהיה נמוכה. מצד שני המורים ירוויחו פי כמה ממה שהמערכת נותת להם היום.
5. מה ללמוד? לקיים דיון פתוח של הורים, מורים ותלמידים. אפשר ללכת על התכניות הקיימות ע"מ להגיע למבחני בגרות. אפשר לבחור תכנים שיש בהם יותר עניין וצורך (כלכלה / פיננסים, מחשבים, תיאטרון, קולנוע – לא יחסרו אנשי מקצוע טובים שירצו ללמד במסגרת כזו). אפשר כמובן לשלב. אפשר להחליט שמשקיעים מרץ במתמטיקה ואנגלית. קבוצה מסויימת אולי רוצה ללמוד תנ"ך, אבל לא ביבשושיות.
נקרא למודל הזה "מודל עצמאות".
אפשר להמשיך ולקבוע תכנית פעולה בהיקפים גדולים. מה שחשוב זה הגרעין. אם יווצר דגם קטן ומוצלח, של נגיד רבע מתלמידי בי"ס מסויים, או אחוז מסויים של תלמידים בשכונה מסויימת, זה יעודד אחרים להתארגן, עד ליצירת מערכת אלטרנטיבית.
כמובן ש"מלמעלה" לא יאהבו את זה. יאיימו על הורים ועל מורים. אחר כך יאיימו על תלמידים. מידת הנחישות והאומץ יקבעו מה יהיה גורל המיזם הזה. ברור שהאינטרסנטים לא יוכלו להזיק יותר מידי. אי אפשר להעמיד לדין הרבה הורים (על מה?), על המורים יהיה קשה לאיים בפיטורים (כבר מרוויחים את לחמם במקום אחר ויותר לחם…). התלמידים הם האחרונים שיש במה לאיים עליהם. להם המדינה הכי זקוקה.
אם תיווצר מסה קריטית של הזרם החדש הזה, אז תוכל להיווצר גם דרישה להכיר בו (כמו בתי ספר דמוקרטיים, חרדיים, סביבתיים וכדומה) ולקבל אפילו את התקצוב והתנאים הנלווים. כמובן, תוך עמידה על הרגליים שהמדינה לא מתערבת בכלום. כבר יש תקדים חרדי לצורך העניין.
אפשרות טובה יותר, שאליה כדאי לחתור, היא כמובן שיטת השוברים. הסיכוי להגיע למימוש שיטה זו טמון במסה קריטית של "מודל עצמאות" שיגרום להפיכת המערכת הקיימת למיותרת – משיכת השטיח מתחת למנגנון משרד החינוך וארגוני המורים גם יחד.
בתסריט הזה, גם כל הורה יקבל יחידת מימון שווה לכל ילד, וגם בתי הספר יפעלו לפי הדגם העצמאי הזה. במילים אחרות: סופסוף המערכת תופרט גם אדמיניסטרטיבית וגם פדגוגית.
אפשר להעלות רעיונות איך לבסוף ייראה החינוך והלימוד. כמה שנים? מה החלוקה בין יסודי, ביניים ותיכון? מה לומדים? על מה נבחנים ואיך?
בגדול, מי שצריך לקבוע את התשובות אלו ההורים שלמעשה הם אלו שיחזיקו את בתי הספר.
הבחירה של 30% מההורים לא חייבת להיות הבחירה של 20% אחרים. ברור שיהיו מעורבים בעלי מקצוע ונסיון בהוראה וניהול. רק שהם יפעלו באופן עצמאי ולא כשליחים של מנגנון ריכוזי שעוסק באינדוקטרנציה כתכלית קיומו.
למערכת החינוך יש ארבעה תפקידים עיקריים:
1. לתרגל את הילדים לשבת בשקט, למלא פקודות ולכבד את המופקדים עליהם, כדי שיהיו חיילים טובים ועבדים צייתנים
2. לשנן לילדים את עקרונות המדינה שבה הם חיים, ולנטוע בהם פטריוטיות ותחושת שייכות למדינה.
3. למנוע מהילדים ללכת לעבוד ובכך להגדיל את האבטלה.
4. ללמד את הילדים מה מקומם בחיים, ושהם יאמינו שמגיע להם להיות עבדים כי הם הביאו ציונים גרועים בתיכון. חשוב שלציונים תהיה קורלציה למעמד הסוציו-אקונומי של הילד.
המערכת ממלאת את התפקידים האלה מצוין. למה אתם מתלוננים?
MODDYFIRE, אם זה לא היה מצחיק כל כך זה היה עצוב… או להיפך, תלוי בנקודת המבט 🙂
תחריראל,
הפתרון הרבה יותר פשוט… ומהיכרות עם דבריך באתר זה נראה לי שתאהב את האופי הביזורי והחופשי של השיטה לעיל:
בצע חיפוש למונח "hole in the wall education" או צפה בהרצאה של סוגאטה מיטרה:
http://www.ted.com/talks/sugata_mitra_shows_how_kids_teach_themselves
אם אין לך סבלנות לעשרים דקות בערך של ההרצאה – שבה הוא מציג פיתרון מגובה בנתונים – הרעיון (בקצרה) הוא לתת לילדים ללמוד בעצמם באמצעות מחשב, (אחד לקבוצה), עם "סבתא" שתפקידה הוא מדי פעם לאתגר ולעודד אותם להמשיך באמצעות שאלה, או "איזה יופי" או משהו דומה… וזהו זה – ילדים לומדים מצוין בעצמם.
מה לעשות שביום הבוחר
הדפוקים ביותר הצביעו בגאווה למי שדופק אותם
להתענג על התגובה של שחרורון
כל הכבוד!
יש המון דברים שצריך לסדר במדינה הזאת.
הדבר הראשון שהייתי נוגע בו הוא "מגיע לי"
הדבר השני הוא שחיתות – ופועל בסדר הזה בלבד.
כיום אין ספק שהכלכלה נכנסת למצב בעייתי – אבל במקום לחפש את הפתרון במוסדות הממשלה, אנשים חייבים להמציא את הפתרון בעצמם.
התרבות של מגיע לי – מנטרלת את הצורך "לפעול בעצמי" ובכך מונעת התעוררות ופעולה לנוכח בעייה קיומית.
תחשבו מה היה קורה אם קבוצה של אנשים אינטיליגנטים היו מקימים לעצמם אוטונומיה כלכלית – לא קיבוץ אלא קבוצה שיתופית – עם נהלים וחוקים שבאמת עובדים.
דמיינו לעצמיכם שבמקום "לטחון" תיאוריות כושלות לגבי ניהול קבוצות (קומוניזם, דמוקרטיה וכו)
אנשים היו מתחילים להתמודד עם חשיבה עצמית ומפתחים את המודל שעונה על הצרכים – עונה באמת!
היה כאן בחור שבחר בשם "מחפש האמת"
אם אמת יש רק אחת כל השאר זה לא אמת – לפי ההגדרה.
כדי למצוא אמת צריך למיין ולבחון את השקרים – לעשות סדר.
אם אדם לא מסוגל להסתכל על האי סדר ולטפל באי סדר (שקרים וסילופי אמת) הוא בחיים לא יעשה סדר.
הדרך למצוא משהו נכון עוברת דרך ל"חיות את החיים עצמם" – ולהמשיך ללמוד מהנסיון ולהעביר את הנסיון הלאה.
ללמוד מנסיונם של אחרים בלי להבין את החיים מביא אותך לחוסר יכולת לתפקד בחיים – בדיוק כמו ילדי בית הספר או בוגרי המכללות של היום.
ככל שהם לומדים יותר – הם יכולים לעשות פחות, רק תחשבו מה זה אומר על "האמת" שיש בלימודים היום או היכולת של התלמידים להתמודד עם אי אמת, החיים עצמם וכו..
הסיכוי שעדיין קיים הוא להקים קבוצות ולהבין את הבעיות הבלתי פתורות, אשר קיימות בכל קבוצה ואז לנסות ולפתור את מה שמוצאים.
חייבים להפנים – שמבחינה פילוסופית אנחנו תקועים במאה ה 18.
הפילוסופיה שאמורה לפתור בעיות הפכה לנושא מתיש של שינון רעיונות של אחרים, דבר אשר מביא לחוסר יכולת דרמטית – לאנשים שלא מסוגלים לקבל החלטה בקלות, שלא לדבר על לפתור בעיות.
אין לי בעיה עם יכולת חשיבה
יש לי בעיה עם חוסר יכולת העשייה
המצב הבעייתי של כל קבוצה: צבאות, ממשלות, מפעלים וכו – רק מדגיש כמה המלך הוא עירום.
יוצא מכך שאין אינטרס לשנות את הקיים מחוסר ברירה.
שינוי על ידי חינוך הוא לא כל כך ישים לצערנו מכיוון שיש גופים גדולים מאוד שדוחפים מאחורי הקלעים את המערכת הקיימת שתישאר כפי שהיא.
התפקחות ההמונים מסוכנת לקיומם ועל כן לא יאשרו שינוי שכזה.
אמיר,
אמת אכן יש רק אחת… אבל היא כוללת את כל חלקיה והופעתם מכל זוויות הראיה האפשריות.
החכמה היא לא להתקבע על זווית ראייה אחת, ולהבין שכיחידים אנו מוגבלים גם "במיקום" היחסי שלנו – פיזי, מנטלי ורגשי – וגם "בהיקף" הראייה האישית שלנו.
אדם אחד, חכם ככל שיהיה, לעולם לא יוכל לראות את האמת כולה.
כשהתובנה הזו מתקבלת במלואה אנו באמת פתוחים ללמוד מכל מלמדינו.
…עוד דבר קטן, לגבי המשפט "ככל שהם לומדים יותר – הם יכולים לעשות פחות".
אין לי ספק שבית הספר מדכא יצירתיות בילדים קטנים, אבל דיברת גם על מכללות ולא פגשתי הרבה אנשים, אם בכלל, שיכולתם לעשות פחתה לאחר לימודי תואר כלשהו, למעט תחומים בהם היצירתיות היא העיקר, או במילים אחרות למעט אמנות, וגם שם לא תמיד.
יכולת עשייה אינה מורכבת רק מיצירתיות והחלקים האחרים שלה גדלים ככל שאנו לומדים – גם בבית הספר ובמכללה – וראיתי איך הלימודים הגבוהים משחזרים חלק מההתלהבות והיצירתיות באנשים מסוימים… בי למשל 🙂
אם לא מפריע לך שזה יישאר דיון "דתי", (החלפת אמונות מנוגדות ללא גיבוי עובדתי), אתה יכול לדלג על הדוגמה שהבאתי, (מתחת לקו למטה).
נכון שזו רק דוגמה אחת ואי אפשר להסיק ממנה לגבי הכלל, ונכון שהיא מהטלוויזיה ולעריכה יכולה להיות השפעה רבה על איך שהעובדות מוצגות לנו, (לפעמים עד כדי היפוך המסקנות), אבל נתקלתי בעוד לא מעט מקרים מהחיים ממש שמפריכים את הטענה לעיל ובמעט מאד אנשים שלמרות חוסר השכלה פורמלית בתחום מסוים מסוגלים לבצע כמו בעלי תארים בתחום הפעולה הרלוונטי, גם מבחינת איכות וגם מבחינת תפוקה.
אין זה אומר שאין כאלו, רק שהם מיעוט יוצא מהכלל.
____________________________
אז הנה:
ראיתי היום תכנית בטלוויזיה, (כן, לפעמים גם אני מבטל את זמני מול 'המכשיר':)), שבה לשתי קבוצות ניתנו 20 עצמים ומשימה לבנות מהם "מכונת רוב גולדברג" בזמן קצר, תוך שימוש בכולם.
קבוצה אחת הורכבה מארבעה חברים קרובים, ללא השכלה גבוהה פורמלית אבל בעלי רקע ושפה משותפים.
הקבוצה השנייה הורכבה מארבעה מהנדסים בתחומים שונים שלא הכירו לפני כן.
שתי הקבוצות לא הצליחו במאה אחוז, כנראה מפאת קוצר הזמן, אבל היה הבדל מהותי ביניהן:
בעוד שקבוצת החברים לא הצליחה להרכיב יותר מחמישה או שישה עצמים ביחד, לעומתם קבוצת המהנדסים הייתה קרובה מאד להשלמת המשימה ונכשלה רק בשלב ההפעלה, ונראה היה שאם תינתן להם הזדמנות לשיפור הזווית של חלק מסוים במכונה שלהם, היא תעבוד.
מההתחלה היה ברור שהמהנדסים פועלים בצורה שיטתית יותר ובמהירות גדולה יותר מחבריהם, ( למרות שהאחרונים לא הוגבלו על ידי שנות לימוד "מיותרות" 🙂 ).
הנרטיב המוצג הוא לא רק בדיוני ולא מבוסס על מציאות ועובדות, הוא גם מסוכן באופן חסר תקדים.
אני לא טוען שאין בעיה בפנסייה (יש בעיה חמורה) – ה"פתרונות" המוצעים הם מרקסיזם קלאסי שעלולים להוביל את ישראל לאבדון.
ולכן התגובה הארוכה.
אז איך התחילה הפנסייה?
הנה הלב של הבעיה: "וכך נוצרה בעצם מערכת ממוסדת של ערבות הדדית בין-דורית". זה בדיוק הפוך. הפנסייה הרסה את המערכת והמוסדות שסיפקו ערבות הדדית בין-דורית.
מה שהיה פעם ועבד נהדר עד שנהרס ע"י המדינה היה: הצעירים עובדים, חוסכים, מגדלים ילדים ומחנכים אותם (ובין השאר משמשים דוגמא לאיך מתנהגים לקשישים ולסבא ולסבתא). ואז שהצעירים מזדקנים הילדים שלהם (שחונכו בהתאם) והקהילה תומכת בהם. אם לא הבאת ילדים, לא חסכת, והיית "חור תחת" אתה בבעיה. אבל גם במקרה הזה יש צדקה.
ברגע שמישהו אחר נוטל את כספך ומטפל בקשישים – אין לך שום מניע בסיסי לדאוג לאוכלוסיה המבוגרת (או לעצמך העתידי).
"הירידה בפיריון הילודה". ברור שיש ירידה בפיריון הילודה זה נגרם (בין השאר) מנטל המיסים. אם נוטלים את כספך באיומי אקדח אין לך מספיק כדי להאכיל עוד ילדים. הילדים שלך עסוקים בלעבוד קשה יותר ולא יכולים לטפל בך שאתה זקן (מזל שהמדינה "דואגת" לזקנים)
העתיד העגום של הפנסיה במצבה הנוכחי
"ישראל בהדרגה למערכת פנסיונית שבה האחריות על החיסכון מוטלת על הפרט ולא על המערכת" – זה פשוט בולשיט. הפנסייה נמכרה למקורבים זהו. אם לאזרח היה "אחריות" הוא היה יכול לבחור לקחת את הכסף ולא להפקיד אותו בפנסייה. פנסייה זה תוכנית ממשלתית כפוייה. יכולת הבחירה שלך משולה לבחורה שנתפסת בסימטה ע"י חבורת אנסים והם מרשים לה לבחור מי יאנוס אותה קודם (והיא יכולה להחליף לאנס אחר באמצע אם היא רוצה)
"גיל פרישה" – תחשבו רגע בהגיון. למה צריך "גיל פרישה"? עבדת, חסכת, תפרוש – לבריאות. תפרוש בגיל 25 או בגיל 205. זה לא עינינו של אף אחד – כסף שלך.
רבוטה! מעגל העבודה!
אבטלה מבוגרים: אבטלה של אנשים מעל גיל 55 דווקא ירדה בבערך 25% בשנתיים אחרונות – צר לי לקלקל את הנרטיב עם עובדות. http://beta.bls.gov/dataViewer/view
אבטלת צעירים: כיום אנחנו מבלים לפחות 12 אם לא 16 שנה ב"מערכת חינוך" שלא נותנת שום כלים להתמודד עם המציאות. מה למדתם בבי"ס שיעזור לכם להיות אדם מועיל ותורם למעסיק או יאפשר לכם לפתוח עסק? כמעט כלום.
הנה פרספקיבה שונה: לוקח 10 שנים או 10 אלף שעות להתמקצע במשהו. בגילאי בי"ס זה אפילו יותר קל. תחשבו מה היה ניתן להשיג ב 12 שנה שבוזבזו על ללמוד בע"פ פסוקים מספר מד"ב גרוע. חלקנו המשיכו ובילו 3 שנים בפקולטה לתקשורת או לימודי מגדר. איזה ביזבוז – פשוט בא לי לבכות
ואחרי כל זה אתם מתפלאים למה אנשים לא מוצאים עבודה? אנשים לא מוצאים עבודה כי אין להם שום דבר להציע למעסיק והם לא מסוגלים להקים עסק. לא קשור לטכנולוגיה, קידמה או שאר קישקושים. בארה"ב יש עוד סיבה – הגירה בלתי חוקית שמורידה את המשכורות לריצפה
אז איך כל זה קשור?
והנה עוד דוגמא לחוסר הבנה מהותית של המציאות: "הבעיה המרכזית העולה מהסיפור הזה היא כיצד ניתן ליצור מערכת חלוקת משאבים שתאפשר עלייה בת-קיימא באיכות החיים" – לא לא לא לא. אני יודע שלא לומדים את זה בבי"ס אבל כולנו יודעים לקרוא ויקיפדיה
תראו, כמעט 100 שנה של מקרסיזם, קומוניזם, סוציאליזם ושאר נסיונות לתכנן את הכלכלה ולחלק משאבים באיומי רובה הוכיחו ש… זה לא רק לא אפשרי, זה גם מוביל לאסון – תמיד! (ע"ע רפובליקת וינאמר, ברית המועצות, סין הקומוניסטית ונצואלה).
אני מבין שכולם רוצים דברים בחינם – גם אני רוצה דברים בחינם – אבל בחיאת, זה לא אפשרי.
"הכנסה בסיסית קבועה"
ו… הנה הגענו! יצא המרקסיסט מהשק. האמת שחיכיתי לזה. אין בעיה. אפשר לחלק לכל ישראלי דרכון של ונצואלה וכרטיס טיסה לשם. מי שיואהב מה שהוא רואה מוזמן להשאר שם
עכשיו ברצינות – זה בלתי אפשרי לממן כזה דבר בלי להרוג את השקל עם אינפלציה – פשוט לא מסתדר מתמטית (לומדים עוד חשבון בבי"ס?)
פתחו מפית:
8 מליון אזרחים * 5000 ש"ח בחודש * 12 חודשים בשנה = 480 מילארד שקל (תקציב מדינת ישראל הוא בערך 400 מילארד והוא כולל הלוואות שהממשלה לוקחת – הכנסות הממשלה ממיסים היא קצת יותר ממחצית מהסכום)
אפילו אם תחליטו להכליל רק את אלו מעל גיל 25 עדיין זה בערך 4 מליון אנשים – כולמר כל הכנסות המדינה ממיסים.
נגיד תעשה את זה רק ע"י ביזה (כלומר מיסוי). נגיד שזה לא יגרום לפחות אנשים לעבוד (ולשלם מיסים) ולכל אלו שיש להם ה"עשירים" לברוח למקום אחר בוא לא שודדים אותם.
מה שיקרה הוא שאנשים יבינו שלוקחים מהם 200 שקל כדי להחזיר להם 100. לכן, תאלץ להדפיס שקלים וליצר אינפלציה.
מה הפתרון
בטווח הקצר אפשר לבטל את פנסיית החובה ולאפשר לכל חברה לנהל חיסכון פנסיוני. זה אוטמטית יצור תחרות. אם אני לא חייב להפריש לפנסייה, פתאום מגדל או הפניקס צריכים לספק לי ערך.
בטווח הארוך זה רק חינוך או יותר נכון הפרדת חינוך ממדינה מה שיוביל להפרדת כלכלה ממדינה.
1. רק מבוגרים יקבלו הכנסה בסיסית ויעשו חשבון כדאיות הבאת ילדים.
כ 6 מיליון מבוגרים.
2. במקום כל תקציב המדינה – רק חצי מתקציב המדינה ישמש להכנסה בסיסית.
כ 190 מיליארד שקל בשנה. החצי הנותר ישמש את מוסדות המדינה ששכרם החזירי יופחת בהתאם.
לפי חשבון זה כל אזרח יקבל 2638 ש"ח כל חודש. הרבה יותר מ 2000 שניתנים למקבלי הבטחת הכנסה כיום.
היתרון: חיסול כל ההטבות וההפליות הידועות ושאינן ידועות, למגזרים ולמגדרים השונים שמפוררות את המרקם החברתי, ביטול מוסדות רבים.
3. אוצרות הטבע גם הם יחולקו בשווה (גז, נפט, מינרלים מים המלח ופוספטים, יוד וברום, קרקע כולם שייכים לאזרחי המדינה). אפשר להעריך את שווים בעוד כמה מאות שקלים לכל אזרח בנוסף להקצבה מתקציב המדינה.
תקציב 2016 הוא 464 מילארד שח
הכנסות המדינה ממיסים הם בערך 250 מילארד כלומר 200 מילארד הם הלוואות
תקציב המדינה – http://www.obudget.org/#main//2016/en?toggle=1
152 מילארד שירותים חברתיים – מה אתה מבטל פה? תקצוב קופות חולים (21 מילארד) אולי חינוך מיוחד (6 מילארד)?
128 מילארד החזרי חוב
55 מילארד תקציב הביטחון – בהצלחה לקצץ פה
הנה 335 מילארד שלא ניתן לקצץ מהם – נשאר 130 מילארד (שזה כבר פחות מה 190 מילארד שדרוש כדי לתת לכל מבוגר 2600 שח בחודש)
29 מילארד הולך לתשתיות – אתה מבטל את זה?
10 מילארד הולך למשטרה – זה מבוטל?
3 מילארד לשירות בתי הסוהר – נסגור את בתי הסוהר?
5 מילארד לתחזוקה כבישים – אולי נלך ברגל?
שאני אמשיך? זה פשוט לא ראלי. אפילו היום חצי מהתקציב הוא הלוואה (שהילדים שלך ישלמו בעתיד). הדרך היחידה לחלק לכולם כסף זה להדפיס כסף חדש.
להדפיס 100-200 מילארד שח בשנה! זה להגדיל את היצע הכסף ב 33-66 אחוז!
http://www.tradingeconomics.com/israel/money-supply-m1
כלומר להוריד את ערך הכסף ב 25-40 אחוז.
וזה תרחיש סופר שמרני
ברגע שפוליטקאים יתחילו להדפיס כסף – הכסף יזרום כמו מים כמו שקרה בעבר (שוב – ונצואלה הודיעה לפני מספר ימים שהם ימשיכו להדפיס כסף)
אפילו אם אתה לא בקטע של עובדות ולהשתמש במחשבון.
תחשוב על זה ככה: "אין כזה דבר ארוחות חינם" אם אתה לא יודע מי משלם עבור הארוחה – כנראה שאתה הארוחה
לקרוא ולמסגר!!
שאפו
יוצא מכך שאין אינטרס לשנות את הקיים מחוסר ברירה.
שינוי על ידי חינוך הוא לא כל כך ישים לצערנו מכיוון שיש גופים גדולים מאוד שדוחפים מאחורי הקלעים את המערכת הקיימת שתישאר כפי שהיא.
התפקחות ההמונים מסוכנת לקיומם ועל כן לא יאשרו שינוי שכזה.
לשחרורון:
אתה אומר שנשאר 130 מיליארד.
נשאר הרבה יותר.
איך?
ע"י קיצוץ עלויות שכר.
שהשכר הממוצע במגזר הציבורי, משרדי הממשלה ומוסדות הציבור וחברות ממשלתיות שכל משרותיהם נועדו לשרות הציבור ולא למטרת התעשרות יקוצץ ב 30%.
אתה מקבל תוספת של 100 מיליארד. 235 מילארד שלא ניתן לקצץ מהם במקום 335 שחשבת.
אתה נשאר עם 230 מיליארד עבור הכנסה בסיסית.
המשך החישוב שלך מתבטל וזניח לאור הנתון החדש הזה.
אם להסתכל על כסף כעל כמות סופית (לצורך הדגמה), אז התעשרות יחידים פרושה מחסור בכסף אצל רבים.
מסקנה: חייבים לחלק את הכסף הנגבה ממיסים לכולם. כל אינפלציה לא תיווצר עם ההנחה תשמר.
מאחר שהאוכלוסיה גדלה וכמות הייצור והתוצרת הפיסית(בתים, מכונות, למשל) הבלתי מתכלה גדלה עם הזמן אין פסול בייצור כסף חדש שייצג את העלייה הכמותית הזאת, בתנאי שהתוספת תשקף נכון את העלייה. גם כאן כל אינפלציה לא תיווצר.
שחרורון שלום,
אודה לך אם תיצור עמי קשר במייל הזה:
moti.kav@gmail.com
תודה.
חברים,
אם זכור לי נכון מהמאמר על הנס של וורגל, כשמשתמשים בסוג הנכון של כסף צריך הרבה פחות ממנו כדי לגרום לכלכלה לשגשג, ולא נוצר חוב נוסף שצריך לשלם עליו ריבית.
כוונתי היא ששוב הוסטתם מדיון על פתרונות אמיתיים לוויכוחים חסרי תוחלת על המספרים שמלעיט אותנו משרד זה או אחר, תוך שימוש בחשבונאות קלוקלת שנועדה להסתיר את האמת.
נא לחזור ולהתמקד בעיקר !!!
תודה