היום בבג"ץ: דרישה להדחת יו"ר מזרחי בצל פרשת שחיתות גדולה

הסיפור של פרשת בל"ל מזכיר סרטי פשע הוליוודים ומי שנחשף לפרטיו מתקשה להאמין שכך באמת קרה. פרוטוקולים מתוך הדיונים האסטרטגיים שהתקימו בהנהלת בנק לאומי בעשור הקודם מהווים ראיות לפשעים החמורים אותם ביצע הבנק.

בפרוטוקולים צוין כי יש בנקים שוויצרים ,ובראשם UBS, הנמצאים תחת חקירה בחשד שהם מסייעים ללקוחות אמריקאים לחמוק מתשלומי מיסים. על פי הערכת הבנק באותה תקופה, חקירות אלה יגרמו ללקוחות עבריינים רבים של UBS לחשוש מהרשויות ומכאן התקבלה ההחלטה "להסתער עליהם". האסטרטגיה היתה להביא ולגייס את הלקוחות לבנק לאומי תוך כדי הבטחה שבלאומי יותר בטוח, שכן אין נגדו שום חקירה. בעצם, בעקבות ההחלטה הזו בנק לאומי העביר אליו לקוחות עבריינים מבנקים אחרים תוך כדי תשלום עמלות למנהלים באותם הבנקים כדי שיבצעו את ההעברה בצורה חלקה.

מהלך זה בעצם הפך את המעשים לחמורים במיוחד, כי לטענת האמריקאים הדבר מעיד שבנק לאומי לא רק ידע שהוא עוסק בפעילות אסורה ,אלא גם הבין היטב שמדובר בפעילות שהאמריקאים לא סלחנים כלפיה. גם בבנק לאומי היו מודעים לכך ואכן באותם הדיונים של ההנהלה צוין שכדאי לשמור על פרופיל נמוך כדי שהאמריקאים לא יגלו את העובדה שסניפי לאומי בישראל הפכו לגן עדן עבור מעלימי מס זרים.

כמו אחרון ארגוני הפשע, הכין לאומי תשתית נרחבת על מנת לבצע את הפשעים בחשאי. לאומי הודה שעבריינים שעברו אליו צוידו בטלפון סלולרי גרמני, מתוכנת מראש עם מספרי הטלפון של הבנקאים מלאומי באירופה. הבנקאים מסרו את מכשיר הסלולר ללקוחותיהם והנחו אותם להתקשר לבנקאים רק ממכשיר זה שהבנק סיפק להם. לאומי הודה כי בנקאים מטעמו טסו מישראל ונכנסו לארה"ב תוך כדי כך שהצהירו שהגיעו לחופשה. הם פגשו את לקוחותיהם באופן חשאי במקומות ציבוריים כמו פארקים ובתי קפה.

לאומי אפשר בנוסף ללקוחות העבריינים לפתוח חשבונות תחת שמות בדויים. לחילופין הוא אפשר לאותם לקוחות להפקיד את הכסף השחור שלהם בפקדונות לאומי בישראל, ובמידה והיו צריכים את הכסף לשימוש בארה"ב -הוא הלווה להם כסף חדש (כנגד הכסף שהופקד אצלו) דרך סניף לאומי בארה"ב. בכך סיפק להם הסבר מניח את הדעת עבור הרשויות האמריקאיות למקור הכסף.

פעילות ענפה זו והקמת תשתית כה רחבה וודאי שלא יכלה להיעשות מבלי שקיבלה לכאורה את אישור ההנהלה הבכירה בלאומי ומבלי שראשיה היו מודעים לכך. המנכלית גליה מאור והיו"ר איתן רף אף הכינו עצמם מבעוד מועד לאפשרות שתפתח חקירה גם נגדם. כך הם ביקשו וקיבלו מכתבי פטור מאחריות על פעילותם עוד בשנת 2001 באסיפה הכללית שקיימו בעלי המניות.

למרות שהמעשים נמשכו עשרות שנים – החקירה האמריקאית מתייחסת רק לפעילות העבריינית של בנק לאומי משנת 2000 ועד 2011. ארבעה מפקחים על הבנקים היו בתקופה זו. כולם ידעו ושתקו או כלל לא ידעו על הלבנת הענק שמתרחשת ממש מתחת לאפם על קו תל אביב ניו-יורק. בכל מקרה, בין אם העלימו עין ביודעין מהמעשים או בין אם לא ידעו עליהם דבר – מדובר במעשה פלילי או ברשלנות חמורה. כל זה לא מנע מהמפקחים להמשיך למשרות מפתח במערכת הבנקאות הפרטית מיד עם תום תפקידם (להוציא את המפקח יואב להמן). הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל הכין לפני כשנה וחצי דו"ח מפורט בפרשה אך הוא מסרב, למרות בקשות חוזרות ונשנות, לפרסם את ממצאיו המלאים לציבור.

הרשלנות הזו של חטיבת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל עלתה לציבור הרבה מאד כסף. 250 מיליון ש”ח – זה הסכום הדמיוני שמשכו מנהלים בכירים מתוך קופת בנק לאומי עבור שכר טרחה ליועצים ועורכי דין על מנת שיוציאו אותם ללא שריטה מהפרשה וללא אשמה פלילית. מאידך, אותם בכירים לא היססו להפליל כ-1500 מלקוחות הבנק, סיבכו משפטית כמעט את כל הבנקים בישראל וגלגלו את הוצאות ההסדר שמוערכות בכ 1.8 מיליארד ש”ח על לקוחות הבנק ובעלי המניות.

אחד הבכירים שהצליחו לחמוק לכאורה מנשיאה באחריות פלילית או אישית כתוצאה מאותו הסכם כופר הוא משה וידמן. וידמן, שנחשב למקורבו של יו"ר הבנק דאז איתן רף, עומד במרכז עתירה שתדון מחר בבגץ מטעם עמותת צדק פיננסי. מהעתירה עולה שוידמן שימש כיו"ר וועדת הביקורת של בנק לאומי בתקופה בה בוצעו הפשעים בבנק. העותרים קובלים על כך שבנק ישראל לא רק שלא פעל להרחקתו של וידמן מהמערכת, אלא אפילו אישר את קידומו עד ראש הפרמידה. היום וידמן משמש תחת אישורו של בנק ישראל כיו"ר בנק מזרחי.  מסתבר שגם במסגרת תפקידו כבכיר במזרחי המשיך בנק ישראל להגן על מעשים לא כשרים שביצע לכאורה גם שם. כך למשל מדו"ח של בנק ישראל ב 2013 הוסר משפט, שהופיע בטיוטת הדו"ח, ולפיו משה וידמן העדיף בפעילותו את טובתו האישית על פני טובת הבנק. הסרת המשפט סללה את הדרך למינוי כיו"ר הבנק.

ראיון עם מגיש הבגץ נגד וידמן, ברק גונן מ"צדק פיננסי", בתכנית הרדיו "הכלכלה האמיתית".

בעתירה עצמה מוטחת ביקורת קשה גם כנגד מי שאישרה את מינויו של וידמן ליו"ר מזרחי – המפקחת על הבנקים חדווה בר. בר, שבעצמה היתה בכירה בבנק לאומי בחלק מהשנים שבהן בוצעו הפשעים, העדיפה להעלים עין מהרזומה המפוקפק של וידמן.  בר הדפה את האשמות בניגוד עניינים בטענה שעברה יותר משנה וחצי מאז פרשה מבנק לאומי ולכן היא רשאית לדון בענייני הבנק.

את הטענות כנגד אישור מינויו של וידמן במזרחי דוחה בר שכן לדבריה אין בהסכם עם האמריקאים שום התייחסות אישית כנגד וידמן או כנגד אף אחד מבין מנהלי הבנק שכיהנו בתקופת בה בוצעו הפשעים. בצדק פיננסי הודפים טענה זו בעובדה שלצורך טיהור שמם של אותם בכירים שילם בנק לאומי דמי כופר של קרוב ל-2 מיליארד ש"ח לאמריקאים. את טענת בר, שגם וועדה בלתי תלויה שהקים הבנק ניקתה את וידמן מכל אחריות אישית, ביקר היועמ"ש אביחי מנדלבליט בעצמו. כך אמר:

"הוועדה גידרה עד מאד את מעגל האחראים ה"'מזוהים' לפרשה רחבת מימדים זו, כמו גם את העילות הרלבנטיות".

בנק ישראל מסר בתגובה כי הוא מנוע מלהתייחס בתקשורת לנושאים שנידונים בבית המשפט.