כלכליסט טועה – בנקאים לא צריכים להיות מעל החוק

בעשור הקודם סייע בנק לאומי ללקוחות אמריקאים להעלים מס ולהלבין הון בהיקפים נרחבים ונענש על כך על ידי הרשויות האמריקאיות בקנס עתק של 400 מיליון דולר. כעת החליט היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לפתוח בחקירה פלילית.

כבר נתקלתי בהופעות תקשורתיות של מי שהעלו טענות, רובן על בסיס עובדתי שגוי, נגד "הרדיפה" אחרי ראשי לאומי בכל הקשור לפרשה. בגלל שהיה מדובר באנשי עסקים שעובדים מול הבנק וצריכים לשמור איתו על קשרים טובים, לא נפלתי מהכסא כשניסו נואשות להגן על התשתית העבריינית שהקים הבנק, אז בראשותם של היו"ר איתן רף והמנכ"לית גליה מאור. כן הופתעתי בשבוע שעבר לגלות במאמר של משה גורלי, הפרשן המשפטי של "כלכליסט", שחלק מהטענות השתרשו גם אצל עיתונאים, שככל הידוע הם נטולי כל אינטרס עסקי.

גורלי מעלה שש טענות שמסבירות מדוע לדעתו חקירה ואולי בהמשך העמדה לדין פלילי של ראשי לאומי, מיותרים ואף סותרים את האינטרס הציבורי. אחת הטענות המרכזיות של גורלי היא גם אחת הנפוצות בקרב סניגוריו הציבוריים של הבנק, ברוח "המנוולים שינו את הכללים". לפי טיעון זה, הסיוע שהעניק לאומי להעלמות המס היה פעולה מקובלת בזמנו, אלא שאז החליפו האמריקאים בבת אחת את הדיסקט והבנק האומלל נאלץ לשאת בעונש הפתאומי.

אכן אי אפשר להתכחש לכך שהפרקטיקה הפסולה שנקט בה לאומי היתה שכיחה ומקובלת בקרב בנקים בעולם, כולל אלו הישראלים. למרות זאת, מי שמעלה את הטענה לפיה בלאומי "לא ידעו" שהאמריקאים הפסיקו להיות סלחניים לפעולות אלה, כנראה לא מספיק מעורה בעובדות. השופט מזוז התייחס לכך באותו דיון בבג"ץ, בעתירה נגד מינויו של משה וידמן, חבר ועדת ביקורת של לאומי בעת פרשת העלמות המס והלבנות ההון, ליו"ר בנק מזרחי טפחות: "בשנת 2008 היתה שורה של פעמונים שצלצלו, ועדה של הסנט ולאחר מכן סי.בי.אס שהם אמורים לעורר את הבנק גם אם הוא ישן שינה עמוקה. הדירקטוריון לא פעל כפי שהיה מצופה ממנו לכאורה לדרוש גם מההנהלה מידע איך אנו כבנק עומדים מול החלטות האמריקאים מול כל החקירות שהם מנהלים, האם אנחנו בסדר".

למעשה, אחד הסעיפים שהבנק הודה בו מול האמריקאים הוא בפתיחת 263 חשבונות ללקוחות אמריקאים מעלימי מס שעזבו את בנק UBS ובנקים שוויצריים אחרים, וזאת אחרי שמשרד המשפטים האמריקאי כבר פרסם כי נפתחה חקירה נגד UBS. בכך הודה לאומי כי ידע שהאמריקאים שינו את גישתם להתנהלות בנקאית מסוג זה, ולמרות זאת המשיך בפעילותו העבריינית. לפי "דה מרקר", בנג'מין לוואסקי, ראש הרשות לשירותים פיננסיים במדינת ניו-יורק, צוטט כאומר: "מה שהכי גרוע הוא שבשעה שבנקים בשווייץ החלו לבלום פעילויות לא נאותות אלו, בבנק לאומי החליטו דווקא להאיץ עוד יותר את הפעילות מתוך תפישה כי זוהי הזדמנות פז לצבור לקוחות חדשים".

גורלי חוזר גם על הטענה כי אין טעם להיטפל ללאומי כי הרי כבר "כספים שולמו, לקחים הופקו". "האם בנסיבות האלה מוצדק לטלטל ולסכן שוב את המוניטין והיציבות של הבנק. שוב, בהנחה שמדובר בעבירות ש'נבלעו ושולמו' כבר בהליכים האזרחיים שהתקיימו", הוא תוהה רטורית. פה חשוב לציין שמי ש"בלע ושילם" הם אנחנו. הקנס בסך 400 מיליון דולר לא הושת על מנהלי הבנק האחראים לפעילותו, אלא על בעלי המניות – קרי, בעיקר הציבור דרך גופי הפנסיה והמדינה. מבחינה זו העובדה שהקנס כבר "נבלע ושולם" היא הוספת חטא על פשע ולא נקודת זכות שאמורה להקל על מצבם המשפטי של מנהלי לאומי. הקנס האישי שהטילה ועדת גורן על רף ומאור, בסך 5.1 מיליון שקלים, הוא קטן ביחס לעשרות המיליונים שהרוויחו באותה תקופה וזעיר ממש לעומת הכופר ששילם הציבור כחלק מהעסקה שנועדה לחלץ את המנהלים הללו מהפרשה.

ובכלל, אם נקבל את קו הטיעון הזה של גורלי, הרי שהיה מיותר לגמרי להכניס גם את אתי אלון, למשל, לכלא. היא הרי עומדת בכל ה"קריטריונים" לקבלת פטור מדין פלילי: הכספים שהיתה צריכה להחזיר בעקבות פעילותה הפסולה שולמו (על ידי המדינה), והבנקים שינו נהלים בעקבות המקרה. "כספים שולמו, לקחים הופקו".

בהמשך מגייס גורלי לזכות לאומי את ועדת גורן. לדבריו הוועדה הבלתי תלויה שבראשה עמדו שני שופטים בדימוס ועוד שלושה מומחים מכובדים, כבר פטרה את ראשי לאומי מנסיבות שיכולות להכניס אותם לתוך מערבולת פלילית. פה רק אציין שוועדת גורן "הבלתי תלויה", שהוקמה ומומנה על ידי הבנק, לא קמה לצורך ייצוג הציבור אלא לצרכי הבנק, על מנת לעזור לו להתמודד עם תביעה נגזרת.

אבל באותו נושא הוקמה גם ועדה אחרת, באמת בלתי תלויה, שהגיעה למסקנות שונות. הוועדה, בראשות היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה ויינשטיין, כללה את נציגי משרד המשפטים, הפרקליטות, בנק ישראל, רשות המסים והרשות לאיסור הלבנת הון. ראש הוועדה הנוכחי, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, החליט אחרי בדיקה של שנתיים וחצי לפתוח בחקירה פלילית. מנדלבליט, שלא ידוע כיועמ"ש הנועז ביותר שידעה מדינת ישראל, יכול היה בקלות להשתמש בוועדת גורן כחבלן שמנטרל עבורו את הפצצה הבנקאית שהשאיר לו וינשטיין. למרות זאת החליט על הכיוון הפלילי.

בהמשך מאמרו טוען גורלי כי ראשי לאומי כלל לא הודו במעשים: "בכירי הבנק מעולם לא הודו בארה"ב, לא בעובדות ולא בעבירות. בהסדר מול הרשויות בארה"ב, רק הבנק הודה". אכן נכון ש"הבנק" הודה אבל הבנק הוא בסך הכל ישות משפטית וירטואלית. אין לו יכולת קבלת החלטות עצמאית. מאחורי "הבנק" עמדה מערכת שלמה המורכבת מבני אנוש, שתפעלה תשתית סיוע לעברייני מס והון כש"מרכז הפיקוד" שלה ממוקם פה בישראל. על מנת לדעת מי היו אלה שהובילו אותה, במקום להאשים ישות משפטית, אין מנוס מלבצע חקירה.

טענה נוספת של גורלי נראית כאילו נלקחה הישר מדף המסרים-לכל-עת של איגוד הבנקים. לדעתו החקירה עלולה לפגוע ביציבות הבנקים. עצוב לדעת שבישראל של שנת 2017 יש עדיין מי שחושבים שחוסר שקיפות וטיוח של חשדות פליליים הם מתכון ליציבות. כאילו לא למדנו דבר ממה שהתרחש בבנקים הגדולים בארה"ב ובאירופה רק לפני עשור.

מי שיציבות הבנקים באמת חשובה להם צריכים להיות מודאגים דווקא מהשאלה האם היום עדיין יושבים בראש המערכת הבנקאית בכירים שהיו מעורבים בפרשת לאומי. מה היה למשל חלקם בפרשה של בכירים בפיקוח על הבנקים? מה היה חלקם של גורמי הפיקוח בבנק עצמו? למשל: משה וידמן ויוסף הורביץ. וידמן שימש כחבר בוועדת הביקורת של לאומי והורביץ כמבקר הפנים של בנק לאומי. גם אם אינם נושאים באשמה פלילית, על פי מבחן התוצאה הם עדיין נכשלו בתפקידם לבקר ולעצור את הפעילות העבריינית שהתקיימה ללא מפריע בתקופתם בלאומי. זה לא מנע מוידמן לעבור להיות יו"ר מזרחי טפחות, הבנק השלישי בגודלו במדינה ומהורביץ להתמנות כחבר דירקטוריון בבנק הבינלאומי.

אולי אם היינו יודעים בצורה שקופה ומפורטת מה היה בדיוק אופי הפעולה שלהם ושל שכמותם בפרשה, היה ניתן למנוע כבר היום את המחדל הבא שעלול לערער את יציבות הבנקים. את זה אי אפשר יהיה לדעת מבלי שתתבצע חקירה אמיתית ומקיפה בעניין.

גורלי מביא כדוגמא להתנהלות נכונה את האופן בו פעלו האמריקאים: "הטיפול האמריקאי מעדיף התחשבנות כספית קשוחה על פני העמדה לדין פלילי". אלא שמאור, רף, וידמן והקולגות שלהם לא באמת מעניינים את האמריקאים. הם הבעיה שלנו, לא שלהם. את האמריקאים לא מעניינת דרך הניהול הקלוקלת של בנק ישראלי. היא אינה מאיימת לפגוע ביציבות הבנקים בארה"ב. מה שכן מעניין הוא להשיג כופר כמה שיותר גדול כדי להעשיר את קופת המדינה שלהם.

לעומת זאת, מדינה מתוקנת כמו ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מערכת בנקאית מושחתת, גם אם המעשים בוצעו בחו"ל. מה המסר שמדינה המוותרת על אחריות פלילית במקרה כזה מעבירה לאותו מנהל בנק שעכשיו יושב בחדרו ומתלבט אם לבצע עבירה עבור לקוחותיו? מה ימנע ממנו לעבור על החוק ולסכן את הבנק אם הוא ידע שבמקרה הגרוע ביותר, מישהו אחר כבר יממן את הקנס על פעילותו האסורה והמדינה תדאג שהוא יוכל להמשיך ללא הפרעה לתפקיד הבא?

אבל לגורלי יש טיעון נוסף לטובתם של בכירי לאומי, הטיעון השישי והתמוה ביותר. הוא מעלה מההיסטוריה את סיפור העמדתם לדין של בכירי המערכת הבנקאית בגין עבירות ויסות המניות במאה שעברה. גורלי מציין כי הבנקאים שהועמדו למשפט, לאחר תהליך חקירתי ארוך, זוכו מהסעיף המרכזי של פגיעה ביציבות הבנק. "מהפסטיבל הפלילי היקר הזה התפרנסו היטב הרבה עורכי דין ועיתונאים. ההר הוליד אז עכבר והשאלה היא האם נכון להתחיל להגביה הר דומה גם היום", כותב גורלי.

גם מבלי להיכנס לדיון על האופן בו בוחר גורלי להציג את התגלגלות אותה פרשה, השאלה היותר מדויקת היא האם לשיטתו של גורלי היה כדאי לרדת גם מפסטיבל משה קצב במידה שחיים רמון היה מזוכה במשפט הנשיקה המפורסמת? האם כדאי היה לרדת מפסטיבל הצוללות אם רמי דותן היה יוצא ללא פגע בפסק הדין שניתן לגביו, והאם בכלל כל התיקים שנידונים בבית המשפט זהים לחלוטין זה לזה, כך שזיכוי באחד צריך לגרור אוטומטית את סיום "הפסטיבלים" המתקיימים במקביל בתיקים אחרים?

ואולי כדאי לקבוע מראש שהבנקים יהיו מעל החוק ואז לא נצטרך להתמודד עם כל הנודניקים שחושבים שבמדינה דמוקרטית אמור להיות דין אחד לכולם – לסוחר בשוק ולמנהל בבנק.