דמיינו רגע, שאתם הולכים ברחוב ושומעים צרחות אימים של קשיש מכיוון אחד מבתי הקרקע הסמוכים אליכם. אתם מציצים אל תוך חלון הבית ורואים להפתעתכם בחור צעיר שמתעלל נפשית בקשיש מכובד ומוכר. הוא מבצע עליו מניפולציות שגורמות לו לעבור מהתקפי בכי של עצב להתקפי בכי של צחוק, גורם לו להתפרץ בזעם על כל מי שזז או לחילופין להודיע לכולם שהוא אוהב אותם. גם כשאותו קשיש מתחנן לצאת מאותו חדר – הבחור ממשיך לעשות עליו מניפולציות שגורמות לו לשנות את דעתו, ובאותה נשימה גם לצאת מדעתו. לא רק זה –אתם מגלים עוד שהבחור מצלם את הכל בסלולרי. הוא מפיץ את ההתעללות בין כל חבריו כדי שיוכלו כולם בצוותא לצחוק וללגלג על אותו קשיש.
אם תפרסמו את הסיפור בפיסבוק – כנראה שאותו מתעלל יהפוך בעל כורחו לכוכב מפוקפק, אחרי שתמונתו תופץ בכל סוגי השיימינג האפשריים ברשתות החברתית. המרחק משם לפרצוף המזועזע של יונית לוי בחדשות ערוץ 2 ושלנו בבית כבר קצר.
עכשיו חשבו על מצב, שבמקום מצלמת הסלולר מדובר ב-55 מצלמות שמעבירות הכל בלייב לכל המדינה. חשבו שבמקום השיימינג שעובר המתעלל, הוא דווקא הופך לסלב אהוד שמופיע בכל אתר רכילות שמכבד את עצמו. אם לא הבנתם עדיין אז ברוכים הבאים -הגעתם לאח הגדול.
אז נכון שתגידו שאותו קשיש, במקרה זה אדריכל עיריית ת"א לשעבר ישראל גודוביץ, חתם על מסמך שהוא מאשר להפקת האח הגדול לכאורה להתעלל בו. זה נכון שתגידו שהוא ידע מראש שהוא נכנס למקום שלא הולך להוציא אותו טוב בלשון המעטה. באותה מידה בואו ניגש למבחן המציאות –האם מישהו מכם היה מצדיק גם את פעולותיו של המתעלל מתחילת המאמר בגלל שהוא "קיבל רשות לעשות זאת"? סביר להניח שתשובה כזו מצידו היתה רק מעצבנת אתכם עוד יותר.
מה הופך מעשה מכוער ולא מוסרי שנעשה על ידי אדם בודד לפורמט מקובל ואהוד במידה והוא נעשה על ידי רשת טלויזיה גדולה?
התשובה היא יכולת ההשפעה המפחידה של התקשורת לטוב ולרע וגם הרבה כסף שמעורב בביזנס הזה. בעולם שבו כולם עוסקים בהשרדות, אין זמן לחשוב וגם אין זמן להתעמק בדברים. לואקום הזה נכנסת התקשורת. הבעיה שגם התקשורת עסוקה בעצמה בהשרדות. היא צריכה לרצות את הבוסים ולהכניס כמה שיותר כסף. לכן היא מוכרת לנו כמה שיותר זבל על חשבון איכות, שוברת כמה שיותר גבולות מוסר ומכשירה את דעת הקהל למעשים שאף אדם פרטי לא יעז לעשות. זו הסיבה למשל שבתכנית הפרשנות לאח הגדול שיבצו את אלדד יניב, שמייצג את כל מה שהאח הגדול לא מייצג. מה שלא ברור למה יניב הסכים להופיע בתכנית כזו- אבל זה כבר נושא למאמר אחר.
בעיה נוספת היא שבשביל לרצות את הבוסים, התקשורת מעסיקה אותנו בנושאים שוליים, המסיטים את תשומת הלב שלנו מהעיקר. תכניות ראליטי זו דוגמא אחת אבל לא רק. היא למשל יכולה לגרום לתושבי חיפה למות בשקט מזיהום אויר (שמגיע ממפעלים השייכים לבעלי ערוץ 2), אבל בו זמנית לחשוש פחד מוות מחרם על ישראל שמעולם לא הרג זבוב. היא יכולה לגרום לכם להיות אדישים לגניבת גז עצומה של הטיקונים, אבל מנגד לרתוח מזעם בגלל התבטאות של אמן שחצי מדינה לא ידעה בכלל שהוא עדיין קיים. היא יכולה לצאת נגד פעולות הסרסרות לכאורה של אורן חזן, אבל לא להגיד מילה על העובדה שהפטרון של ראש הממשלה, שתופס אותה בביצים, חשוד לכאורה בהקמת בית זונות.
למען ההגינות חשוב להגיד שלא כל התקשורת היא כזו –יש רשתות, עיתונאים וכתבים שגם עושים עבודת קודש אמיתית. הדרך היחידה שלנו להבדיל בין רע לטוב – היא לצאת מהואקום, להתנתק מהטלויזיה (או לפחות מתכניות הזבל בה) ולהתחיל לחקור וללמוד לבד. בעידן האינטרנט זו לא משימה בלתי אפשרית. ואם יש לכם זמן גם הקימו בלוג וכתבו את האמת שלכם -הפיצו והרחיבו בהזדמנות זו את התקשורת האלטרנטיבית.