האפיפיור פרנציסקוס הפיץ לאחרונה למאמיניו איגרת שעוסקת בתחומים של שינויי אקלים בכדור הארץ וסוגיות נוספות הקשורות לאיכות הסביבה. עיקרה של האיגרת (184 עמודים אורכה) עוסק ביחסים שבין האדם לארצו ולטבע. בתוך המסמך רחב היריעה פירט הכס הקדוש את עמדותיו בכמה נושאים כלכליים. הדברים מעניינים מאד.
ראשית, מסמן האפיפיור את היחס הנכון בין הפוליטיקה לכלכלה ואומר כי "אסור לפוליטיקה להיות כפופה לכלכלה, ואסור שהכלכלה תהיה כפופה לפרדיגמה מכתיבת-היעילות של הטכנוקרטיה. היום, במבט של טובת הכלל, יש צורך דחוף שהפוליטיקה והכלכלה יפתחו בדו שיח כן ואמיתי למען החיים בכלל וחיי האדם בפרט". הוא טוען כי " הפוליטיקה והכלכלה נוטות להאשים האחת את השניה ככל שהדברים נוגעים לעוני ולנזקים סביבתיים" ומוסיף ש"יש כאלו המונעים רק מרווח כספי ויש כאלה המונעים מהעצמת כוחם הפוליטי, ואילו הציבור הרחב נותר עם מחלוקות והסכמות מזויפות".
מה שנדרש, אומר אליבא דפרנציסקוס, הוא מנהיגות מרחיקת ראות המסוגלת לנקוט גישות חדשות ובין תחומיות לניהול משברים כלכליים. הוא מסמן את הנזקים של אי לקיחת אחריות על ידי המדינה ואומר כי "באזורים בהם המדינה אינה מממשת את אחריותה כלפי אזרחיה, באים תאגידים עסקיים, במסווה של תורמים, מפעילים כוח משמעותי, ורואים את עצמם פטורים מחוקים מסוימים, עד כדי צורות שונות של פשע מאורגן, סחר בבני אדם, שאותן קשה מאוד לשרש".
האפיפיור מתייחס באיגרת שלו גם לתחום הבנקאות והשפעתו על החברה באמרו כי "הצלת בנקים בכל מחיר, גורמת לציבור הרחב לשלם מחיר כבד על כך ומחזקת את עוצמתה המוחלטת של המערכת הפיננסית". הוא קורא לבחינה מעמיקה ולשינוי של המערכת כולה, שכן, "עוצמה זו אין לה עתיד והיא תצמיח רק משברים חדשים לאחר התאוששות איטית, יקרה, לא ברת קיימא, שהיא למראית עין בלבד". באופן כללי טוען האפיפיור כי " העיקרון של מקסום רווחים, המנותק משיקולים רבים אחרים, משקף אי הבנה בסיסית של המושג כלכלה". לגבי השימוש המוגבר במשאבי הטבע נטען כי "רק כאשר מלוא העלויות הכלכליות והחברתיות של השימוש במשאבי הטבע יילקחו בחשבון, נוכל לומר כי הכלכלה פועלת באופן מוסרי".
את כל הטיפול במשבר הכלכלי של 2007-8 רואה פרנציסקוס כהחמצה גדולה, באומרו "המשבר הפיננסי של 2007-08 סיפק הזדמנות לפתח כלכלה חדשה, קשובה יותר לעקרונות אתיים, ולהסדרת דרכים חדשות של טיפול בספקולציות פיננסיות ועושר מדומה. אבל התגובה למשבר לא כללה חשיבה מחדש על הקריטריונים המיושנים שממשיכים לשלוט בעולם".
ישנה גם התייחסות באיגרת לפרמטרים כלכליים של צמיחה, אי שוויון וייצור מוגבר. האפיפיור מכיר בחשיבותה של הצמיחה, אך קורא לקבוע לה גבולות סבירים. לטענתו, יש מקומות בהם קיימת מדיניות של צמיחה "חסרת אחריות, אשר אינה יודעת שובעה". הוא קושר זאת לאי השוויון בין חברות שונות באמרו "אנחנו מודעים עד כמה התנהגותם של אלה הצורכים ללא הפסק והורסים את משאבי הטבע איננה בת קיימא, בעוד אחרים אינם מסוגלים לחיות בצורה ראויה לכבוד האדם…. לכן, הגיע הזמן להקטין את הצמיחה בחלקים מסוימים של העולם, כדי לספק משאבים וצמיחה בריאה למקומות אחרים".
באשר לייצור, מבין האפיפיור את חשיבותו הגדולה, אולם הוא קורא להתמקד בייצור מוצרים בעלי ערך ולא כאלה אשר העולם המודרני מעניק להם ערך "שאינו בהכרח מתאים לשווי האמיתי שלהם". יחד עם זאת, מבין האפיפיור כי "זוהי הכלכלה הריאלית, שמאפשרת גיוון ושיפור בייצור, מסייעת לחברות עסקיות לתפקד היטב ומאפשרת לעסקים קטנים ובינוניים להתפתח וליצור מקומות תעסוקה".