עבודות בגטו טרזין. מתוך: אתר מוזאון השואה, וושינגטון
הקמת בנק המינהל-העצמי היהודי (Bank der juedischen Selbst-verwaltung) ב-1 בינואר 1943 בגטו טרזיינשטאט (טרזין), היתה אמורה להיות ארוע משמח בכל החושך השואתי עבור היהודים. תושבי הגטו, אפילו שהיו כלואים, נראו בסרטונים שצולמו בגטו סוף סוף כתושבים מן המניין הנהנים מזכויות אזרחיות מלאות, אולם המציאות היתה הפוכה.
במסגרת אִזרוחהּ כביכול של העיר, החלה פעילותו של הבנק בבנין העירייה הישן של טרזיינשטאט. אסירי הגטו, קיבלו “תשלום חודשי” לפי שישה תעריפי שכר, החל מזקן-היהודים בראש ועד ל”מטופל” הזקן ביותר שאינו עובד, שקיבל תשלום תמיכה חודשי. כל התשלומים היו ב”קרונות טרזיינשטאט” שהוכנסו למחזור ב-12 במאי 1943. הרשות הממונה עשתה זאת, לא כדי להיטיב עם יושבי הגטו, אלא כדי להציג כלפי חוץ משק כספי מתפקד וחיי חברה נורמטיביים.
“שטרות הכסף” כונו קרונות (כתרים) של טרזיינשטאט. בצד אחד שלהם הופיעה דמותו של משה רבנו כבעל חזות של יהודי ממזרח-אירופה הנושא את לוחות הברית. בצידו השני נמצא מגן דוד וחתימתו של יעקב אדלשטיין, זקן-היהודים בטרזיינשטאט. שטרות הכסף האלה לא היו שווים הרבה, מה שלא מנע מהנאצים לחייב את יושבי הגטו להשקיע משאבים רבים בתחזוקתם וניהולם.
קרונה טרזיינשטאט
הפעלת הבנק הטילה מעמסה כבדה על מינהלת הגטו, שנאלץ להקצות 60 עובדים לביצוע פעילויות סרק בנקאיות. הבנק היה צריך לטפל בלמעלה מ-50,000 חשבונות אישיים. כל החשבונות נחשבו “פעילים” והצריכו רישומים חודשיים בכל אחד מהם ובמספר פנקסי חיסכון זהה. בין השאר מדי חודש אילצו הנאצים את מנהלי הבנק היהודים לרשום בפנקסים את “סכום ההפקדה לזכות התושב”.
הבנק חויב לנכות כמחצית משכר העובד שהופקד בחשבון בעבור כל הוצאות הקיום. רבע נוסף מהשכר נרשם לזכות חשבונות החיסכון של “תושבי” הגטו, שהיו הלכה למעשה ללא כל אפשרות משיכה – כלומר היו אלה כספים אבודים מבחינת העובד. הרבע היחיד שהיה זמין לעובדים מכלל השכר שלהם ניתן להם במזומן – אלא שגם איתו לא היה לתושבי הגטו הרבה מה לעשות.
53 מיליון שטרות הודפסו בבית הדפוס של הבנק הממלכתי בפראג. השטרות במחזור היו ברצף מספרים סידוריים, בערכים של : 1, 2, 5, 10, 20 ו-100 קרונות טרזיינשטאט. ב"כסף" זה ניתן היה לקנות סחורות בחנויות ולשלם בבתי הקפה. אולם החנויות היו כמעט ללא סחורה והסחורה הקיימת כלל לא היתה מבוקשת. בבתי הקפה אפשר היה להזמין תמורת מספר קרונות רק נוזל כהה שנקרא “תה” או “קפה”. שימוש נוסף ב”כסף” היה לרכישת כרטיסי כניסה לאירועים תרבותיים בגטו וכתשלום בעד המקלחות.
ב-רביעי בכל חודש, הוגש המאזן החודשי של הבנק למפקדת המחנה עם חומר סטטיסטי רב, שהועברו לפראג ולברלין. מדי פעם נערכו ביקורות של רואה-חשבון מברלין שבא לבקר את הארגון ולבדוק את נכונות הנתונים המספריים של מחזור השטרות והסכום שניתן לנפש.
הבנק מילא תפקיד חשוב בכל ביקור במחנה ונועד להציג בפני המבקרים את חייהם האזרחיים כביכול של היהודים. כל הסיורים במחנה התחילו בביקור בבנק. מנהל הבנק היה צריך לשאת נאום מוכתב על חשיבות הבנק לחיי הכלכלה של המחנה, על מחזור הכספים, על מקורות הרכישה ועל כיסוי המטבע שהובטח בכספים באותו ערך כספי ב”קרן ההגירה לבוהמיה ומוראביה” בפראג. מדובר בקרן שמימנה את אחזקת טרזיינשטאט.
כל אסיר במחנה היה חייב לשאת איתו תמיד את פנקס החיסכון, כדי שיוכל למסור לכל מבקר פוטנציאלי מברלין או מוועדה מחוץ לארץ מידע מיידי על “חסכונותיו”. פעילות הבנק צולמה גם לסרט התעמולה ה”תיעודי” טרזיינשטאט. נראו שם “לקוחות” ליד אשנבי הבנק, פקיד המחתים פנקס חיסכון וקופאי סופר כסף ומשלם ל”לקוח”.
היוצאים בטרנספורט חויבו למסור לבנק את כל הכסף המזומן שברשותם יחד עם פנקסי החיסכון. במקרים רבים העדיפו היוצאים לתת את המזומנים שלהם לבני משפחה או לידידים שנותרו במחנה, כך שסך המזומנים לנפש, הגיע ל-700 קרונות. לקראת סוף המלחמה השמידו הגרמנים את פנקסי החיסכון והרישומים בבנק של אלה שנשלחו מהגטו או נפטרו בו, בניסיון למחוק את העבר. למרות זאת ולמרבה ההפתעה- לבנק היהודי הייתה עדנה דווקא לאחר המלחמה.
לאחר שחרור טרזיינשטאט ב-8 במאי על-ידי הצבא האדום, התברר שלרשות “קרן ההגירה לבוהמיה ומוראביה” בפראג, עמדו סכומים גדולים כתוצאה מהרכוש היהודי שהוחרם. הקרן איפשרה להמיר כ- 20 מיליון קרונות טרזיינשטאט, שנרשמו בחשבונות החסומים, בקרונות הצכוסלובקיות אמיתיות.
המרות הכספים התבצעו על ידי מאות מאסירי טרזיינשטאט לשעבר, שנשלחו למחנות המוות וחזרו לפראג עם סיום המלחמה. לאסירים המשוחררים שולמו מרבית הסכומים בחשבונות החסומים שעמדו לזכותם. בנוסף 10,000 מאסירי טרזיינשטאט שנותרו במחנה זכו לקבל מהבנק, סכומים של 1,000 עד 5,000 קרונות שסייעו להם מבחינה חומרית בתקופה הראשונה שלאחר השחרור. המוסדות הצ’כוסלובקים הסכימו לשלם לניצולים עד לפירוקו של הבנק באוגוסט 1945.
תודה לבית טרזין -קרן להנצחת חללי גטו טרזין על אספקת ושיתוף המידע
בתור עובדת בנק קוראת ולא מאמינה הם היו מוכנים לכל תרחיש והכינו הצגה יוצאת מהכלל,
לא יאומן בלתי נתפס איך חשבו על כל פרט, שהרי בנק מסמל הכל כרגיל החיים דבש,,,,
קוראת ומבינה שעדיין אחרי שבעים שנה ניתן ללמוד לקרוא ולהבין שלא ניתן להבין איך פעלה השיטה הנאצית ביעילות כזו,,,,,,