כנסת ישראל תאשר השבוע את החוק האסיאתי בקריאה שניה ושלישית. בכך תתן את החותמת הסופית להצטרפותה של ישראל יחד עם עוד 56 מדינות לאמנת הבנק האסיאתי. הבנק האסיאתי נוסד על ידי סין והיא גם זו שמאכסנת את המטה המרכזי שלו בביג'ינג. המדינות שתהיה להן ההשפעה הגדולה ביותר בבנק הן סין, הודו ורוסיה. מטרות הבנק, כפי שנוסחו בכתב האמנה, הן לעזור לפיתוח תשתיות באסיה ובאוקיאניה. הבנק יוכל להעניק הלוואות למיזמים באישור ממשלתי שיבוצעו הן על-ידי חברות ממשלתיות והן על ידי פרטיות.
החברות בבנק מחולקות לשתי קבוצות: הסוג הראשון הן מדינות מאסיה ואוקיאניה, שיוכלו להנות מהלוואות שיעניק הבנק לצורך מימון פרויקטים בתוך המדינה. הסוג השני הן מדינות שאינן מאזורים אלה, שיוכלו להיות שותפים במיזמים שממומנים על ידי הבנק.
למרות שישראל שייכת לסוג הראשון, היא לא צפויה להנות ממיזמי תשתיות רבים בשטחה. התקווה של תומכי החוק באוצר היא לפיכך שחברות ישראליות יוכלו להשתתף במכרזים לפרוייקטים הממומנים בידי הבנק.
הצעת החוק האסיאתי מכילה סעיף מדאיג במיוחד בו ישראל תאפשר לבנק לשמש כמעין "ישות על" מעל הכנסת, מעל מערכת המשפט ומעל רשויות החוק במדינה. מדובר בתנאי מרכזי שכל מדינה שמצטרפת לבנק האסיאתי חייבת לעמוד בו.
הבנק על פי החוק יהיה חסין מפני הליכים משפטיים במדינה. בנוסף גם פקידי הבנק, עובדיו, נגידיו, מנהליו ומומחים ויועצים המבצעים משימות מטעמו יהיה חסינים להליכים משפטיים בכל הנוגע לפעילותם בבנק. ארכיוני הבנק יהיו מוגנים מפני כל גורם, כולל מבדיקה והחרמה של המדינה עצמה. הכנסות הבנק לא ימוסו בשום צורה וכך גם הבנק לא ישלם מס על משכורות שהוא משלם לעובדים, נציגים או מומחים.
חובב ינאי מ'המשמר החברתי', מסר לנו כי בישיבה שנערכה על הצעת החוק בשבוע שעבר בועדת הכספים, נשאלו נציגי האוצר על סוגית הפגיעה בריבונות הישראלית. תשובתם היתה מדהימה לכשעצמה. על פי פקידי האוצר מדובר בסעיפים מקובלים בחקיקה מסוג זה, ששואבים את כוחם מהסכמים אחרים שחתמה עליהם ישראל בעבר מול ישויות פיננסיות גדולות כמו הOECD. כלומר באוצר מסבירים שישראל מוותרת על ריבונותה במקרה זה, כי גם כך היא כבר ויתרה עליו שוב ושוב בעבר, על מנת לעמוד בתנאים שהציבו ישויות פיננסיות גדולות אחרות. "זה בעצם מדגיש עד כמה המוסדות הפיננסים העולמיים עומדים מעל הישויות האלה שנקראות 'מדינות'. כלומר אנחנו רגילים לסדר את העולם לפי יבשות ולפי מדינות אבל הגופים הפיננסים האלה נמצאים מעל הסדר הזה" – מסביר ינאי.
ינאי מספר בנוסף כי משפטנית ממשרד האוצר הודתה במהלך הדיון כי סעיף החסינות הוא סעיף חריג. ח"כ מיקי רוזנטל ומנואל טרכטנברג היו היחידים שהקשו בנושא על נציגי האוצר, אך גם שניהם הצביעו בסוף בעד החוק לאחר שנערך בו שינוי, שעוסק בפיקוח הכנסת על תקנות הבנק. בדיון לא נכח אפילו נציג אחד מהקואליציה חוץ מיו"ר הועדה.
ראיון עם חובב ינאי על הבנק האסיאתי
התופעה הזו שבה נציגי האוצר מייצגים לעיתים את אינטרס התאגידים, עד כדי כך שהם מוכנים לשים אותם מעל החוק, תוארה בספרו האחרון של פרופ קארתיק ראמאנה מאוניברסיטת הרווארד. ראמאנה מתאר שדווקא התחומים העסקיים החשובים ביותר למשק ולכלכלה, שבהם רוב האזרחים אינו מתעניין או שהוא כלל לא מודע לקיומם, נקבעים על ידי קבוצות אינטרסים עסקיים. אלו מנצלות את אדישות הציבור וחוסר המומחיות שלו בנושא כדי להפוך להיות גורם יחיד בקביעת הרגולציה של עצמן. כל זה מבלי שתהיה התנגדות מטעם נציג מהציבור.
כך קורה למשל עכשיו בכנסת, כאשר לא היו מתנגדים (גם בקרב האופוזיציה) לחוק הבנק האסיאתי בועדת הכספים, וכאשר נציגי האוצר נשמעו באותה ישיבה כאילו הגיעו על תקן 'דוברי הבנק האסיאתי'. הנושא הזה ידוע בכינויו באקדמיה גם כ'רגולטור השבוי' ונכתבו עליו מאמרים וספרים רבים. את המחיר משלם בסוף האזרח והדוגמאות לכך מהעולם על מדינות שנפגעו מאותן "ישויות על פיננסיות" הן רבות, בעוד הישויות עצמן נהנו מחסינות.
לקישור להצעת החוק לחצו כאן