המועמד המדאיג של כחלון לנגידות בנק ישראל

רוני חזקיהו. צילום מסך מתוך יוטיוב

בשבוע האחרון התעורר ויכוח כמעט חסר תקדים בחריפותו בין שר אוצר לנגידת בנק ישראל. בשיאו של הויכוח הגיע איום מסביבתו של כחלון שהנגידה קרנית פלוג תוחלף בתום כהונתה. אחרי כן כחלון עשה קולות של הרגעה, כשבסביבתו טענו שפלוג תסיים את כהונתה כמתוכנן. רק חבל שהם שכחו להזכיר, שעל פי החוק אין לכחלון שום סמכות לפטר את העומד בראשו של בנק ישראל במהלך כהונתו.

אם כחלון רצה סיבה להדיח את פלוג היו לו הרבה כאלה, ובראשן העובדה שבנק ישראל גורר רגליים בכל מה שקשור ליישום החוק להגברת התחרות בבנקים, שעבר בינואר שנה שעברה בכנסת.  בנק ישראל ביחד עם האוצר הם שני הגורמים המרכזיים שאמורים להוביל את יישום החוק. ברגע שבנק ישראל מנסה למסמס חוק בישראל, זה מספיק חמור כדי להצדיק החלפת נגיד או נגידה.

מכל הסיבות כחלון מצא דווקא סיבה מוזרה ולא חכמה במיוחד כתרוץ להדחה. הרי הדוח של בנק ישראל, שנכתב בכלל על ידי כלכלני הבנק ולא הנגידה, מעביר ביקורת די מוצדקת ומבוססת על תכנית "המחיר למשתכן" שלו. לא מדובר בממצאים סנסציונים, בטח לא בכאלה שגרמו למישהו ליפול מהכסא. וגם כך, חוץ מפגיעה תדמיתית אין בדו"ח שום פגיעה מעשית בתכנית של שר האוצר, מה עוד שסביר להניח שההשפעה הציבורית שלו היתה מתפוגגת במהירות בין הכותרות על משבר המהגרים וצעדות השיבה.

אבל אולי הדבר המפתיע ביותר בכל העימות הזה, ומשום מה בקושי זכה לסיקור תקשורתי, הוא דווקא המועמד המועדף של כחלון להחלפת פלוג.  לפי העיתונות הכלכלית מדובר בלא פחות ולא יותר מרוני חזקיהו. אם נגד פלוג יש טענות שהיא רגולטורית שבויה, אז חזקיהו הוא בעל פוטנציאל להפוך את פלוג ליקירת הציבור ביחס אליו או להפוך לסמל של תופעת "הדלת המסתובבת".

בתחילת דרכו כיהן חזקיהו בתפקידי ניהול בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט. בשנת 2006 עבר בדלת המסתובבת בפעם הראשונה הישר לתפקיד המפקח על הבנקים. כשסיים את תפקידו בבנק ישראל שוב הסתובב באותה דלת הישר לחיקו של צדיק בינו, בעלי הבינלאומי. הוא התישב על הכסא המרווח של יו"ר הדירקטוריון בחברת פ.י.ב.י אחזקות והבנק הבינלאומי, וזאת למרות החשש הגלוי של בנק ישראל לניגוד עניינים במינוי. חזקיהו כיהן בתפקיד קצת מעל 4 שנים עד שעבר שוב בפעם השלישית את הדלת המסתובבת הישר לחיק תפקיד החשב הכללי באוצר.

אז מה ההגיון למנות נגיד, שכבר הוכיח בעבר, שאין לו בעיה לשרת את הגוף עליו פיקח? האם יתכן אולי שהוא עילוי מקצועי? במבחן התוצאה נראה שגם פה התשובה שלילית. בתקופת היותו המפקח על הבנקים, הוא אמנם הטיל מספר מגבלות על הלוואות לטיקונים, ולמרות זאת הם המשיכו לקבל מיליונים מפוקפקים מתחת לאפו – מההלוואה השערוריתית שקיבלו דנקנר ותשובה כדי לפוצץ מלון בלאס וגאס בתחילת משבר הסאב פריים, ועד פישמן, שכבר היום ברור שקיבל אז כספים שלא היה לו שום סיכוי להחזיר. תחת עיניו הפקוחות של חזקיהו ניהלו הבנקים בישראל, ובראשם הפועלים ולאומי, גם רשת סיוע עצומה להעלמת מיסים עבור לקוחות אמריקאיים. מעשים שכיום ציבור הלקוחות משלם ועוד ישלם עליהם מיליארדים רבים לרשויות בארה"ב.

אבל גם אם נניח שחזקיהו למד את הלקחים ויתגבר על קשריו עם הקולגות מהעבר, יש עדיין כמה מכרים במערכת שמהם כבר יהיה לו קשה להתנתק. בזכות בקשת "עמותת הצלחה" והיועץ המשפטי שלה, עורך דין אלעד מן, גילה חזקיהו ביולי האחרון כי אחד מבניו הוא מנהל לקוחות מסחריים בבנק לאומי, וכי הבן השני הוא רכז אשראי בבנק דיסקונט. האם אתם רואים תרחיש בו בארוחת שישי חזקיהו מתנצל בפני בניו על כך שנאלץ לפגוע להם במקום פרנסתם, שלא לדבר על מקום פרנסתו הפוטנציאלי הבא? האם יהיה נכון שלנציגים בכירים בבנק תהיה גישה ישירה, קו פתוח וקשר דם למפקח שלהם – האם יש רגולטור יותר שבוי מזה?

אז מדוע , לפי הדיווחים לפחות, אחרי כל זה כחלון בכל זאת רואה בחזקיהו כמועמד המוביל? פה אולי צריך ללכת עשרות שנים אחורה. שניהם מסתבר חברי ילדות מגבעת אולגה, כשרק שנתון אחד מפריד בינהם. יתכן שאולי כחלון מתכוון דווקא להשתמש בחברות זו כדי להשפיע על חזקיהו לעבוד ביחד איתו ולצד הציבור. הבעיה שגם פה כחלון הוכיח בעבר שאם עולה שאלת נאמנות בין אינטרס החבר לאינטרס הציבורי – הוא בוחר בחבר. תשאלו את קובי מימון.