העובדות ששטייניץ מסתיר על צינור הגז "הארוך בעולם" מישראל

השר שטייניץ ואנחל גורייה המזכיר הכללי של הOECD. תמונה: שלומי אמסלם

בתחילה סיפרו לנו על יצוא גז למזרח הרחוק ולצורך זה הביאו את וודסייד. אח"כ סיפרו לנו על יצוא גז למצרים ולאירופה דרך מפעלי הנזלת הגז במצרים ולבסוף סיפרו על יצוא גז לטורקיה ולאירופה דרך טורקיה. ההצלחה היחידה בתחום היצוא היא הסכם יצוא גז לירדן בכמויות קטנות יחסית וגם הסכם זה נסמך על יסודות חלשים. כאשר כל הסיפורים האלו התבררו כסיפורי חלם, באים עכשיו עם סיפור יצוא גז לאירופה דרך צינור גז חדש הארוך בעולם (צינור EastMed).

באתר  משרד האנרגיה נטען שסוכם כי "תוך 8 שנים ובהשקעה של כ-20 מיליארד שקלים יוקם צינור הגז הימי הארוך בעולם". הסיכום הושג בפסגת שרי האנרגיה שאירח בשלישי באפריל שר האנרגיה יובל שטייניץ. בפסגה חתמו שרי האנרגיה של ישראל, קפריסין, יוון, איטליה והאיחוד האירופי על הצהרה משותפת לקידום הנחת צינור הגז הטבעי הימי הארוך בעולם ישראל-אירופה.

"הצינור המתוכנן באורך של כ-2,000 ק"מ בעלות של כ- 20 מיליארד שקלים צפוי לקום עד שנת 2025", מציינים במשרד, "[הצינור] יהווה אפשרות יצוא נוספת של גז טבעי מישראל לאירופה. במהלך מפגש הפסגה חתמו שרי האנרגיה על הצהרה משותפת לפיה המדינות מחויבות לקידום הפרויקט וכן תוקם קבוצת עבודה לקידומו ולהשגת הסכם בינ-מדינתי משותף בעניין זה. כמו כן הודיעו השרים כי הם מאמצים את המסמך המקצועי המשותף שהכינו מנכלי משרדי האנרגיה בו נקבע כי הפרויקט הוא בעל התכנות הנדסית וכלכלית ובעל ערך אסטרטגי."

יש להתיחס ולקחת הודעות כאלו בספקנות ראויה. לכל אלו שעסקו בבדיקת ההיתכנות, החל מהחברה שעשתה אותן דרך תאגידי הגז והפוליטיקאים הישראלים והזרים, יש אינטרס ברור לתוצאות חיוביות. החברה שעשתה את הבדיקה מעוניינת לקבל את המשך העבודה. תאגידי הגז מעוניינים להקל על גיוס כספים לפיתוח הפרוייקטים שלהם, ולהצדיק את ההשקעות שנעשו עד עתה, וכל זה במימון (חלקי) של האיחוד האירופי. לפוליטיקאים שחתמו על ההצהרה המשותפת אין כל בעיה לספר לנו סיפורים, חצאי אמת ובדיות.

ואכן, ההודעה של משרד האנרגיה היא מלאכת מחשבת של הטעיה וחצאי אמת. למרות הרושם המתקבל כאילו פרויקט צינור איסט-מד נבדק ונקבע כי הוא בעל התכנות הנדסית וכלכלית ובעל ערך אסטרטגי, הרי שהבדיקה עדיין לא הסתיימה. בראיון לגלובס אומר נציב האנרגיה והאקלים של האיחוד האירופי, מיגל אריאס קנייטה:
"מדובר בפרויקט מאוד מאתגר טכנולוגית וצריך לוודא שהוא אפשרי. נדרשת פה טכנולוגיה עילית בגלל עומק הים, וצריך גם לוודא שהפרויקט ישים מבחינה כלכלית. אז אנחנו צריכים להמתין לסיום המחקר ולראות מה הנתיב להתקדמות הפרויקט הזה….אנחנו צריכים לראות קודם כל מה התקציב של הפרויקט הזה ולראות אם הוא יהיה תחרותי".

רעיון הצינור נמצא בבדיקה ראשונית במימון חלקי (50%) של האיחוד האירופי, הבדיקה אמורה להגמר בסוף 2017. מדובר על צינור שמעלה בעיות ואתגרים טכניים, גיאולוגים ופוליטים קשים ביותר. הצינור יעבור באזורים מהעמוקים בים התיכון, ובאזור סיימי פעיל. מדובר על עומקים של כ-2,000 מטר בקטע מלוויתן והשדות הקפריסאים, ובמים עמוקים עד כ-3,000 מטר בקטע מקפריסין לכרתים.

לפי דיווחים אחרונים מתחילת מרץ 2017, המסתמכים על דברי תיאודורוס קיצאקוס, מנכל חברת הגז הציבורית של יוון, הצינור אפשרי מבחינה טכנית, כדאי מבחינה כלכלית, ותחרותי מבחינה מסחרית. בהודעה זו יש שתי בעיות לא קטנות. לפיה 'יש רק חלק קטן של הצינור, פחות מ -10 ק"מ, ממש לפני האי כרתים שבו העומק הוא עמוק למדי'. זו לשון המעטה ראויה לציון. מדובר בקניון תת-ימי היורד בתלילות ומגיע לעומק של כ-3,000 מטר. מעניין יהיה לדעת מה הפתרון ההנדסי לכך, שיהיה גם כדאי כלכלית.

הבעיה השניה שמדובר באיזור פעיל מאוד. זהו אזור הנקרא בשם Hellenic arc שהוא אזור סיסמי פעיל, והיה מקור קבוע לרעשי אדמה במאה השנים האחרונות. בין השאר נרשמו בו שתי רעידות אדמה חזקות מאוד, שהיו ככל הנראה ברמה של 8 או יותר בסולם ריכטר. מדובר ברעידות האדמה בכרתים בשנת 365 וב- 1303. מעניין יהיה לדעת מה יהיה הפתרון לכך, ומה תהיה הדרך לתיקון הצינור במעמקי הים במקרה של סדק או שבר כתוצאה מפעילות סייסמית, ומה היא העלות של פתרונות אלו.

כאשר דנים את הרלוונטיות והכדאיות של פרויקט צינור הגז איסט-מד, יש לשקול מספר גורמים. לפי הדיווחים, צינור הגז הימי ישראל-אירופה יוכל להעביר 14 בי-סי-אם גז לשנה, ועלותו נאמדת בכ-20 מיליארד שקלים. הערכות אלו נראות כהערכות חסר נמוכות מאוד. לשם השוואה, צינור הגז הטראנס אדריאטי TAP באורך כ- 880 ק"מ, המחבר את יוון לאיטליה דרך הים האדריאטי, עלותו נאמדת בכ- 4.5 מיליארד יורו – כך לפי הערכה מעודכנת מפברואר 2017. אציין שכ-35% מהעבודות על הצינור כבר הושלמו. לפי העלות של TAP, עלות הצינור הגז הטבעי ימי ישראל-אירופה, תהיה לפחות 10 מיליארד דולר, הרבה יותר מההערכה של כ-20 מיליארד שקלים שנמסרה בהודעת משרד האנרגיה.

שאלה נוספת היא למי באירופה נמכור את הגז ובאיזה מחיר. נציב האנרגיה והאקלים של האיחוד האירופי, מיגל אריאס קנייטה מציין כי צריכת הגז הטבעי באירופה יורדת. ב-2015 היתה צריכת הגז באיחוד האירופי כ- 430 בי-סי-אם, וב-2025 תהיה צריכה של לפחות 350 בי-סי-אם. עם זאת גם אספקת הגז ממקורות עצמיים באירופה יורדת. יתרה מזאת, קנייטה מציין שאירופה פיתחה אסטרטגיה של יבוא גז נוזלי – "אנחנו בונים מתקנים לקבלת הגז הנוזלי והכנסה שלו למערכת האירופית, ומבחינתנו מדובר בחלופה לגז בצינורות, בין שזה מגיע מארצות-הברית, מקטאר או ממקום אחר."

בקטע אחר בראיון, קנייטה מאשר שמצרים תגיע בתוך שנים ספורות לעצמאות אנרגטית ותחזור ליצא גז. כך, שלא בכוונה, הוא מבטל למעשה את אפשרות יצוא גז ישראלי למצרים. "אם משקללים את כל האזור, יש יותר מ-10 בי סי אם באיסט-מד (הצינור מישראל) ו-17 בי סי אם של גז נוזלי שאפשר יהיה ליבא ממצרים". כלומר, ישראל תעמוד מול תחרות קשה כדי למכור גז באירופה, שתהיה בעיקרה מול רוסיה, ארה"ב, קטאר, מצרים, ואלג'יריה. לישראל אין כמעט כל יתרון מול מתחרים אלו.

מחיר הגז באירופה כיום והצפוי בשנים הקרובות (לפי החוזים העתידיים), הינו כ- 5 עד 5.5 דולר ליחידה. הוצאות ההובלה של הגז הטבעי מישראל לאירופה דרך הצינור המוצע נאמדות בכ- 2.5 עד 3 דולר ליחידה. להשוואה עלות ההובלה בצינור הטראנס אדריאטי TAP הקצר יותר נאמדת בכ-2 דולר ליחידה. מכאן שמחיר הגז בישראל ליצוא לאירופה יהיה בתחום של 2.5 עד 3 דולר ליחידת גז. זה בזמן שחברת החשמל משלמת כיום כ-6 דולר ליחידה, ותשלם תוך מספר שנים כ-7 עד 8 דולר ליחידה (בתודה לאייל עופר).

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר