תכנית הלייט נייט הפופולרית "השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר", ביקשה לחשוף את השיטות העושקות של חברות המוכרות כ"אספני החובות" בארה"ב.
אוליבר וציוותו שילמו רק 50 דולרים כדי לרשום את עצמם כחברת גביית חובות לגיטימית בארה"ב, ואז התחילו לקנות חובות של אנשים פרטיים ב4 עשיריות הסנט עבור כל דולר חוב. במילים אחרות על מנת לקנות חוב של 100 שקלים – אוליבר התבקש לשלם 40 אגורות. סך הכל התכנית רכשה חובות (למוסדות רפואיים) של בערך 9000 אנשים פרטיים. שווי החובות הכולל עמד על קצת פחות מ-15 מיליון דולר, אך למרות זאת הוא נרכש בתמורה לסכום מגוחך של 60 אלף דולר בלבד.
הסיבה שצוות התכנית הצליח לקנות את החובות במחירים זולים כל כך נובעת מניצול אופן התנהלות מערכת הגבייה בארה"ב. בארה"ב אם אנשים לא מצליחים באופן עקבי לשלם חשבונות מכרטיסי אשראי ,מהלוואות או את הביטוח הרפואי שלהם, הבנק או המלווה שהנפיק את כספי החוב, מעדיף לחתוך בשלב מסוים את הפסדיו. לכן הוא עושה הכל כדי להפטר מהחובות האלה ומוכר אותם לצד שלישי במחיר נמוך בהרבה מגובה החוב המקורי. החברות שרוכשות את החוב במחירי רצפה, בעצם משמשות כחברות גבייה, שבו הן מנסות לגבות מן הלווה סכום כמה שיותר גבוה. ההפרש בין מה שהן מצליחות לגבות מהלווה לבין עלות רכישת החוב מהבנק הוא הרווח שלהן.
בדרך כלל החובות נרכשים בכ-5% מערכם. הסיבה שאוליבר וחבריו רכשו את החובות עוד בפחות מכך, היתה בגלל העובדה שהחובות שהם לקחו על עצמם היו פגי תוקף, כך שהלווים על פי החוק כבר לא נדרשו לשלם עבורם ( בארה"ב יש לסוגי חוב מסוימים תקופת זמן מוגבלת, בדרך כלל בין 4-6 לשנים, שבו בעל החוב יכול לגבות אותם). אוליבר רצה להראות עד כמה קל עבור אספני חוב חסרי מצפון ומוסר לנצל לרעה את המערכת. אספני החוב בעצם מפעילים מניפולציות והופכים את חיי החייב לסיוט כאמצעי לחץ שיחזיר להם את החוב שרכשו, וזאת למרות שהוא כבר לא חייב לעשות זאת על פי החוק. במידה שהם מצליחים אז הם נהנים מרווח עצום.
הפעם אוליבר החליט לחרוג מדרך התנהלותם החוקית אך הלא מוסרית של חבורת "אספני החוב", ולמחול בשידור על החוב אותו התכנית רכשה. הוא לחץ בסוף תכניתו על כפתור אדום ענק שסימל את ביטול החוב ושחרר בכך אלפי אנשים מהטרדות יומיומיות וחיי לחץ בלתי נסבלים.
התכנית בעצם שחזרה יוזמה דומה משנת 2012 שבוצעה על ידי הארגון החברתי 'אוקיופי וול סטריט'. הארגון רכש אז חובות אישיים של אמריקאיים בשווי 14.7 מיליון דולרים השייכים ל2693 אנשים. המטרה כמובן היתה גם אז להעלות למודעות את העובדה שהחובות של הלווים נרכשים בזול על ידי אספנים. הפעולה נועדה לשנות את הפסיכולוגיה של החייב, כך שעם הידיעה הזו ניתנת לו תחמושת מוסרית כדי לנהל מול הגובים מו"מ מנקודה הרבה יותר נמוכה על גובה החוב.
חובות ? אצלי אין חובות ואין החזרים . לבעלי אין כרטיס אשראי וההכול משולם על ידי אנשים אחרים תמיד .
זה לא רק מה, זה גם איך, והאופן הציני עם התפאורה המושקעת של איזה שעשועון זול בו הוא בחר לעשות זאת מעורר גועל. הקהל שצוהל ברקע ספק אם בכלל יש קהל… כל הכבוד לו על המעשה אך דרך ההצגה גורמת לזה להראות כמו עוד איזה אקט סתמי שהפך לשעשוע ובידור בשביל ההמון האמריקאי.
אור
לכל מה שתארת יש מילה וקוראים לה "סאטירה" – שזו דרך מאד פופולרית ומקובלת של תכניות להעביר ביקורת קשה על התנהלות מסוימת של ארגונים או מדינות ומהבחינה הזו ג'ון אוליבר הוא גאון.
כך נראת הטלבזיה "במיטבה" – SHOW אווילי
אוקי, 2 מסקנות עיקריות.
1. יש לבטל את החוק המטופש שממגביל את תוקף החובות. זה מעודד אנשים להתחמק מהתשלום בשיטת מצליח
2. הסיבה העיקרית שנושים מעדיפים להיפטר מחוב במחיר כל כך זול קשורה לרגולציה שמגבילה את כמות הכסף שהם יכולים להלוות. לכן יש להקל על הרגולציה ולשפר את מנגנוני הגביה במקום.
כמה אנשים אתה מכיר שלא היו מחזירים את חובם במידה והם היו יודעים שאחרי 7 שנים של עיקולים,הטרדות וכו הם כבר לא צריכים לשלם?
או אפילו כמה אנשים אתה מכיר שלא היו מחזירים את חובם סתם ככה?
כנראה זה אחוז מזרעי עד אפסי מהאנשים שאתה מכיר אך בכל זאת אתה כנראה בטוח שרוב האנשים היו מתחמקים בכל דרך אפשרית מהחזרת חוב.
בלי להיכנס לכל נושא ייצור הכסף, השיטה שמאפשרת שמיטת חובות לטייקונים ומקורבים ולא לאנשים פשוטים וכו, בסופו של דבר מי שלא מחזיר חובות אילו אנשים שפשוט לא יכולים, ואי שמיטת חובות רק מקבעת אותם במצבם ולא מאפשרת להם לחזור ולהיות יצרניים ויזמיים.
אני מסכים עם הדר (מי היה מאמין)
אני אתן דוגמא שאני מכיר מאוד מקרוב. בארה״ב יש מערכת של הלוואות סטודנטים פרטיות. פרטיות אומר בגדול לא פדארליות (כלומר, לא ישירות מהממשלה). זה יכול להיות בנק, חברה שמתמחה בהלוואות סטודנטים או האוניברסיטה עצמה.
לעבדך הנאמן יש הלוואה כזאת. הנה מה שיקרה אם אני אחליט לא להחזיר אותה ולחזור לארץ: כלום.
אם אני אחליט לא להחזיר אותה ולהשאר בארה״ב ההשלכות של זה יהיו:
1. הרס של דירוג האשראי: באסה אבל לא מאוד נורא אם אתה נשוי ולאשתך דרוג אשראי טוב. עוד פחות רלוונטי אם כבר בנוסף יש לך בית ומשכנתא.
2. יתכן ויתבעו אותי: אם לא יתבעו – החוב יעלם. אם יתבעו סביר שינסו להגיע איתי לסוג של הסדר. אם ילכו עד הסוף ואני אפסיד במשפט יעקלו לי כל חודש 15% מהמשכורת. עכשיו שם לב: אם יעקלו לי 15% מהמשכורת יצא שאני אשלם פחות כל חודש
אני מודע להשלכות, ובכל זאת אני מחזיר את ההלוואה במלואה. בתאוריה יש לי אפשרות ל״שמיטת חובות״, אבל אני בוחר לשלם בחזרה את החוב – כי לכל בחירה יש מחיר
מכיר כמה כאלה שלא היו מחזירים, אפילו מכיר כמה שלא החזירו בפועל (הלוואות בין "חברים"). אני בוודאי לא הייתי מלווה להם אבל יש כאלה שנפלו בפח.
הם לא עושים את זה "סתם", הם כבר מצאו איזשהוא צידוק לכך אבל התוצאה אותה תוצאה.
אני כתבתי על הסיבה שהנושים מוכנים להיפטר מהחוב במחיר אפסי ואילו אתה על התועלת של החברה מכך (שזה בסדר לגמרי, אתה מוזמן לוותר על חובות של אנשים כלפיך אבל אל תדרוש את זה מאחרים)
אל מה זה. ראשית מדובר במקרה הנל על הלוואות שהן לא כסף של אף אחד דהיינו כסף שנוצר עי הקרטל הבנקאי מכוח המונופול שיש לו על ייצור כסף וזה לא כסף של אף אחד אלא משאב ציבורי. שנית אי אפשר להיות הפראייר היחיד ששומט חובות או לא לוקח ריבית על הלוואות, חייבת הסכמה ציבורית רחבה לכך, דהיינו נורמה. מי שלא בעד שמיטת חובות כמו שתיארתי לעיל הוא אנוכי קצר רואי החושב כי לעולם חוסן. מי יתן וילדיך נכדיך וניניך לא יסבלו מהאנוכיות שלך.
אני עובד בחברה שמספקת פלטפורמה בענן עבור חברות כאלו. הרעיון הוא לצלצל הרבה פעמים לחייב עד שהוא ניאות לשלם
אוי לבושה
אוליבר מתמקד פה בטקטיקות המגעילות והספק חוקיות של חלק מחברות הגביה, וטוב מאוד שכך. אבל עצם העקרון של חוב סחיר הוא מאוד ברור.
האם הגדשת מחשבה ללמה אפשר למכור ולקנות חובות, ולמה אולי יש לזה יתרונות? זה לא רק כדי לאפשר עוד משחקי הון לוול סטריט (אבל אולי גם).
כשנותן הלוואה יודע שההלוואה סחירה הוא יטה יותר לתת אותה, לתת תנאים טובים יותר וגם להלוות ללווים מסוכנים יותר מבחינתו.
תחשבו על זה ככה: אם הייתם יודעים שכשאתם קונים מכונית או דירה, אתם לא יכולים להעביר אותה הלאה, איך זה היה משפיע על החלטתכם?
התשובה היא שכנראה הייתם מוכנים לשלם פחות, או להתפשר על איכות המוצר, כי לא הייתם רוצים לשעבד כסף רב על מוצר שאתם 'תקועים' איתו. מה אם פתאום תצטרכו את הכסף? תגלו שאתם לא יכולים לעמוד בהוצאה הזו?
אז אותו דבר עם הלוואה שהבנק נותן: כשהבנק יודע שבמקרה הצורך ההלוואה נזילה הוא לא יתבנקר. והפוך: אם הבנק היה יודע שהוא נתקע עם ההלוואה הוא היה בורר את הלווים בקפידה, ולוקח פרמיות יקרות יותר עבור אותה רמת סיכון.
הבנקים ברחבי העולם, וארה"ב לא שונה, כבר היום "מתנבקרים"… ראה משבר הנזילות החמור שפוקד את כל העולם בעוד בנקים שומרים לעצמם את הכסף שהבנקים המרכזיים הלוו להם (במטרה שילוו אותו הלאה, לאזרחים, כדי להניע את הכלכלה).
הם גם גובים, כבר עכשיו, ריביות נשך שערוריתיות על חוב ומשלמים ריבית אפסית על יתרה.
ואוהו, איך שהם בוררים בפינצטה לווים. נראה אותך, בהנחה שאתה "ישראל ישראלי" ולא תשובה או אפילו דנקנר או לבייב, מקבל הלוואה של 20000 ש"ח בלי להתפשט. מילולית. יש להם שם תוכנות שיודעות להעריך את הסיכון שלך לפי מספר החורים שיש לך בגרביים ובתחתונים.
אבל נניח שההיגיון שלך נכון. נניח שמכירה של חובות עוזרת לכלכלה באופן גלובלי ולכן רצויה.
מה אם איזה מינימום של פיקוח?!
איזה מסלקת-חובות מרכזית שבה רשומים כל החובות של כל החייבים כך שמי שחובו פג-תוקף, לא הוא, החייב, יצטרך לדעת מזה ולדעת את זכויותיו, אלא שהחוב פשוט יימחק ממאגרי המידע של המסלקה ולא ניתן יהיה יותר להציג אותו לגביה מפני… מפני שהוא לא שם.
או פיקוח לגבי מי יכול להפוך לסוכנות לגביית חוב? האם זה הגיוני שפושעים מורשעים יוכלו להפוך לגובה חובות באופן חוקי? ומה אם הם מנסים לגבות את החוב שלהם בשיטות שהביאו מעולם התוכן הקודם שלהם?!
יש עוד כל מיני דרכים לפקח ולהסדיר את הנושא… אם רק בעלי העניין היו רוצים. אבל הם לא.
ואגב קטן, לסיום, הזכרת מכונית כמוצר שאם לא ניתן היה למחזר אותו השוק בו היה הולך ומצטמק וכו'.
ובכן, מכונית היא, בהגדרה, עול כלכלי: היא רק מאבדת ערך מרגע שהניילונים נקרעו, לעולם לא צוברת וכל פגיעה הכי קטנה עלולה להפוך אותה לטוטל-לוס, שווה את ערך הגרט שלה, שווי האלומיניום, ותו לא.
בדיוק המוצר הזה שתארת בתזה שלך, נכון?
ובכן, שוק רכבי יד ראשונה ו"יד שניה, אפס ק"מ" רק עולה וצומח בישראל כאשר גרף מסירות רכב חדש הולך ונוסף מדי רבעון(!).
Just saying.
אהההה לא בהכרח מדוייק.
לפני סוכות לקחתי הלוואה עבור טיול בת מצווה לבכורתי. 40,000. שבוע שעבר קיבלתי כמעט אוטומטית 100,000 שקלים עבור אוטו חדש. אני לקוח זעיר, שכיר שמביא עם אשתו יחד בסך הכל 12,000 בחודש. אין כאן רוע ואין כאן ניצול, יש כאן שיטה נפלאה שמאפשרת לי לנסוע ברכב חדש. הכי גרוע – ריפוזס. ייקחו לי את הרכב וזה נכון וצודק. הבנק זה ביזנס שמוכר כסף לא לשכת הסעד ולי מעולם לא היו תלונות בנושא. הבנק מכר לי 100,000 שקלים בסכום סופי של 106,000, 6,000 שקלים חלקיי 60 תשלומים זו ריבית זעירה במיוחד.
לגבי ארצות הברית – הדבר הטובים היחידים שבאים משם זה ספרים מוזיקה ולפעמים קולנוע. לכל דבר ועניין זו מדינה (פדרציה, שיהיה) מטורללת לגמרי.
איך חברות הגבייה גובות את החוב שהן קונות אם הלווה כבר לא צריך לשלם אותו (על פי חוק)?
על פי החוק האמריקאי הן יכולות לגבות את החוב כל עוד לא קיבלו הוראה מפורשת מבעל החוב להפסיק את הגבייה בגלל שתוקפו פג. עכשיו מן הסתם הם לא מיידעים את בעל החוב בעובדה הזו והוא מגיע איתם להסדר על חוב שהוא לא אמור לשלם.
אל תשכח שבדרך כלל בעלי החוב הם אנשים עניים, מסכנים שאין להם כסף להתיעץ עם מומחה שיסביר להם את זה או שאין להם את הידע המספיק בשביל להכיר את כל הפרוצדורה הזו. על אותם מסכנים "מתבייתים" אספני החובות.
צריך כבר לעצור את סחר בני האדם בעבור כסף. כל הכבוד לו!
חברים, חוב צריך לשלם, אבל לא ניתן לשלם חוב שרק תופח בגלל 'קרן' וריביות מצוצות מהאצבע ודמי ניהול ודמי טרחה והרשימה ארוכה. החוב המקורי הוא אולי 20%
אז מה מונע מחייב להרשם כחברת גבייה ולקנות את החוב שלו עצמו באחוז מיזערי (אני לא מדבר על חוב שאינו מחוייב על פי חוק לשלם)?
כנראה שהחוק לא מאפשר את זה אבל בוודאי יש דרכים לעשות את זה דרך צד שלישי. חשוב להבין שהבעיה הגדולה היא שחלק ניכר מהחייבים בכלל לא מכיר את המנגנון הזה (שלא לדבר שאינו מודע לעיתים שהחוב שלו פג תוקף) ולכן אוליבר וקבוצות חברתיות עושות מידי פעם מחיקת חובות כדי להעלות למודעות את העניין
אפשרות לא בלתי-סבירה נוספת היא שהחייב פשוט לא יכול לרכוש את החוב שלו, קל וחומר לשלם את הסכום, החד-פעמי, הדרוש כדי להרשם כ"חברה לגביית חובות בע"מ".
אני מתעניין קצת, שטחית, בכלכלה האמריקאית (לא רק הישראלית). העוני שהוא מנת חלקם של חלקים לא קטנים מהאוכלוסיה שם, העדר שום רשת בטחון סוציאלית והעדר פיקוח על שווקים פיננסיים הופכים שם אנשים לעניים מרודים, רדופי חובות עתק שרק הולכים וטופחים כהרף עין.
החלטה עסקית לא טובה, טיפול רפואי לא עלינו (למשל, פצע ירי כתוצאה מ-300 מיליון כלי נשק ברחובות)… כל שטות יכולה להפוך אדם, אפילו אמיד, לאביון שיסיים את חייו ברחוב.
וזה הכיוון שאליו מושך קיסרנו, אה, סליחה, ראש ממשלתנו בשמונה השנים האחרונות.
הסיפור של מערכת הבריאות האמריקאית הוא עצוב. והוא לא קשור לשוק חופשי אלא לממשלה
שורש הרע נעוץ בשני דברים:
הצו הממשלתי להקפאת שכר בזמן מלחמת העולם השנייה. דבר שאילץ חברות לחפש דרכים אחרות לתגמל עובדים. ויצר ביטוח בריאות דרך מעסיק
השני הוא שחברות הביטוח מחוייבות לפי חוק לבטח אותך, תמיד.
אתה יכול להגיע מחול בלי ביטוח וחולה סרטן. ברגע שאתה מתחיל לעבוד יש לך ביטוח. זה שקול לתרחיש בו נשרף לך הבית ומכבי האש בזירה מוכרים לך ביטוח נגד שרפה
שני הדברים האלה מחסלים תחרות (רק חברות ביטוח גדולות יכולות לעמוד בזה), וגורמות למחירים להשתגע.
הרבה אנשים צעירים רואים את זה ומחליטים לא לשלם על ביטוח. הרי למה לשלם על ביטוח אם אפשר לקנות אותו שאתה כבר חולה. מה שמוביל להטלת קנסות על מי שאין לו ביטוח
זה גם מעמיד את אותם אנשים בבעיה אם הם כן צריכים רןפא. לדוגמא: ביקור רופא ילדים בלי ביטוח עולה יותר מ200 דולר. עם ביטוח תשלם בין 10 ל 40 דולר תלוי בביטוח.
הרופא לא באמת גובה 200 דולר, זה ניפוח מחירים בשביל הביטוח. סוג של משחק מטופש
זה בגלל שקיסרך הוא סוכן אמריקאי שגוייס ב-1987, עת סומן ונבחר להיות ראש הממשלה הבא שלך, כחלק מ…. בעצם לא חשוב מה. מי שלא מבין בנושא הזה יחשוב שמדובר בהזיה ואני, כבר לפני שנים הפסקתי להתווכח ולשכנע
איזה כתבה יפה, ממש כייף לקרוא את האתר הזה