כפר הנמצא שלוש שעות ממוסקבה, הפך לאחרונה למוקד מחלוקת משפטית מוזרה. מתחת לסככה בכפר קוליונובו שוכנת קופסא מתכת חבוטה שמכילה את סליק המזומנים של הכפר. מדובר במטבע , "קוליונים", שנוצר על שם הכפר עצמו. המטבע הומצא, הוטבע, והודפס על ידי האיכר מיכאיל שליאפניקוב.
"אנשים תמיד החליפו דברים בין אחד את השני". טוען שליאפניקוב. "בכפרים היה נהוג לשלם עם בקבוקי וודקה במקום מטבע אז אנחנו עושים את אותו הדבר – אבל במקום וודקה הדפסנו את שטרות הנייר הללו."
מיכאיל ויותר מ 100 מחבריו משתמשים בשטרות לסחור בסחורות ולצרכי עבודה אחד עם השני. זה אומר שאת הכסף האמיתי הלאומי הם יכולים לשמור לדברים שאפתנים יותר, כמו בניית בית מרחץ בכפר.
יתרון נוסף של קולוניום הוא בכך שהוא עצמו עמיד בפני משברים כלכליים שפוגעים ברובל, המטבע הרשמי של רוסי. "כאשר כוח הקנייה שלך צמוד לתפוחי האדמה, זה לא משנה הרבה את מה שקורה בשוקי הכספים." מספר שליאפיניקוב. לעומת זאת, לרשויות ברוסיה כל זה מאד משנה.
"הם באו בקיץ שעבר ובחורף ובאביב. הם רצו לראות הקולוניום אז אמרתי להם שבשביל לראות את הכסף הם צריכים לחטוב עצים", אומר מיכאל. "כולנו צחקנו. ופתאם לפני חודש קיבלתי זימון לבית משפט עם מילות מפחידות, כמו, 'להשמיד את הכסף כי זה מאיים הכלכלה של רוסיה' ".
העניין של שליאפניקוב נדון בבית המשפט המקומי ביגורבסק, עיירה בפאתי מוסקבה. הוא מואשם ביצירת מטבע חלופי משלו. שליאפניקוב טען להגנתו שקוליונים הוא בסה"כ משחק שהוא וחבריו משחקים בו. הוא אינו משלם באמצעותו לעובדיו, אינו משתמש בו בחנויות ואינו מכריח אף אחד להשתמש בו. התובע, מכל מקום, פתח בהליכים נגדו, והבנק המרכזי ופקחי המס טוענים כי שליאפניקוב הפר את החוקה, את חוקי המס ומספר רב של חוקים אזרחיים ופדרליים.
"אני לא מבין מה קורה פה", טען שליאפניקוב באזני כתבי הטלוויזיה שהתאספו בפתח בית המשפט. "לאן כל זה מוביל? זוהי הפעם הראשונה בחיי שאני רואה בית משפט מבפנים. משהו בטח עצבן את התובע וגרם לו להגיש את התביעה".
"מישה, אתה קוץ בתחת שלהם. אתה יבלת על האצבע של הרשויות המקומיות", הגיב ידידו יורי בוזנוב. "אני חושב שהם אלו שהזמינו את התביעה נגדך".
"במקרה כזה עדיף היה שיתחילו לשתול מריחואנה", ענה שליאפניקוב בעצבנות, "אני לא יכול אפילו לתאר לעצמי איך השופטת עלולה להגיב".
"אתה תראה, הם יכלאו אותך מכוח סעיף 58 לחוק הסובייטי הישן (פעילות חתרנית)", מתבדח חברו האיכר.
התביעה נגד שליאפניקוב היא יותר כלכלית מאשר פוליטית. הוא פיתח מטבע חלופי והכניס אותו למחזור. קוליונים מודפסים על נייר צילום. הם חד צדדיים. השטרות מסומנים בערכים של 1, 3, 5, 10, 25 ו-50 קוליונים. השטרות הם צבעוניים, מודפסת עליהם צורת עץ כלשהו ולצידו הכיתוב:
"שטר זה הוא רכושה של גזברות קוליונובו. הוא אינו מושפע מאינפלציה, דפלציה, מיתון או כל עיוותים אחרים. הוא אינו מהווה אמצעי להתעשרות ולא ניתן לבצע עמו ספקולציות. הוא נתמך על ידי המשאבים של הכפר קוליונובו."
קוליונים
תמונה:kobilanskaia.livejournal.com
נכון להיום יצר שליאפניקוב לטענתו כ 7000-8000 קוליונים. בכלי התקשורת מדברים על מספר גדול בהרבה. כשנשאל כמה שווה המטבע ברובלים ענה "ברובלים, אני לא יודע , אבל אני יכול לומר לך בדיוק כמה זה בתפוחי אדמה. טון וחצי." שליאפניקוב מסביר שהוא חישב את הקוליונים לא כצורה נוספת של כסף, אלא כאמצעי עזר לסחר חליפין, שאותו הוא מבצע דרך קבע עם שכניו (קבוצה של כ-100 איש). כמה מהם הינם חוואים כמוהו, אולם אחרים הם תושבי מוסקבה המחזיקים בבתים כפריים. למשל, מישהו מלווה לאחר מיכל דלק ובתמורה יקבל לא רובלים, אלא 20 קוליונים. אחר כך הוא לוקח את המטבע החלופי הזה לבעל החוב, ויקבל במקומם, למשל, תרנגולת או משהו דומה.
שליאפניקוב אינו מסתיר את העובדה שהוא רוצה להפיץ את הקוליונים בצורה נרחבת יותר, אולם הוא מפחד. "המדינה אינה נותנת כסף, רק אשראי מטורף", הוא מתלונן. "אז החלטתי להיות נותן האשראי של עצמי. אני לא מבין במה מאשימים אותי".
סגן התובע המחוזי ניקולאי קרבט, התובע בפרשה זו, הסביר לחוואי במה הוא מואשם: "על פי החוקה, הרובל הוא המטבע החוקי היחיד ברוסיה. המדיניות הכספית במדינה נקבעת על ידי הבנק המרכזי. קוליונים אינם פועלים בהתאם לשום חוק ולכן יש לאסור על השימוש בהם, להוציא אותם מן המחזור ולהשמידם. "
"יש רק דבר אחד שאני לא מבין. למי נגרם נזק ממעשיי?" שאליפניקוב שואל את התובע המחוזי. "לבנק המרכזי? לרוסיה? לקבוצת אזרחים? אני לא מבין כיצד הפכו השטרות הפרטיים שלי לחלופה מוניטרית? אני לא משלם עמם משכורת, או מסים, או שוחד. אני לא יכול לקנות עמם אפילו קופסת גפרורים בחנות המקומית או בתחנת הדלק. איכר פשוט אינו יכול להרוס מערכת בנקאית!" הוא טוען.
אחר כך התחיל החוואי לזרוק האשמות. הוא מאשים את משרד התובע בכך שאינו מגן על האינטרסים של רוסיה, אלא על אלו של הבנקים המסחריים, שמתעלמים מן האזורים הכפריים ומספקים הלוואות "חונקות".
שליאפניקוב עם כלבים בכפר
התובע המחוזי נראה מוטרד בעליל וביקש להגיב: "אם מישהו (המשתמש בקוליונים) מבקש לקבל בחזרה את מה שאתה חייב לו, ואתה מחליט לא לתת לו, אז מבחינה חוקית אף אחד לא יכול לדרוש ממך שום דבר. הכל תלוי בשמך הטוב ובמוניטין שלך. מן ההיבט המשפטי, זה לא מספיק", הוא יורה בחזרה. "הקוליונים שלך מייצגים איום על אחידות מערכת התשלומים ועל מדיניות הבנק המרכזי. וזו בתקופה בה אנו מצויים במשבר כלכלי. אתה מחריף את הבעיה!"
העד הראשון נקרא לדוכן. יורי טיטוב הוא מכונאי מקצועי. הוא מתגורר במוסקבה, אולם מחזיק בית ביגורבסק. הוא אמר שפעם הלווה לשליאפניקוב דלק דיזל וקיבל בחזרה 50 קוליונים. העד טוען שלא מדובר על הסכם שהתקיים בין שני אנשי עסקים, אלא בסך הכל החלפה פרטית בין שני אנשים, וזה לא עניינו של אף אחד אחר מה החליפו ביניהם. התובע המחוזי התעניין מה היה שווי דלק הדיזל ברובלים. העד אומר שבסביבות 2,000 רובל. בדרך זו הוא מסביר לבית המשפט ששוויו של קוליון הוא כ-40 רובלים. התובע המחוזי שואל מה היה העד מבקש בתמורה ל-50 הקוליונים שקיבל. "אווז", עונה טיטוב לאחר רגע של מחשבה. "או תרנגולת וביצים". התובע המחוזי תוהה אם העד לא שילם הרבה מדי, בהתחשב בעלות הדלק. "אווז הוא אווז באביב. הוא אווז בסתיו. לא כך הוא המצב עם הרובלים שלך. בתחילת השנה הם שווים משהו אחד, ובסופה הם שווים משהו אחר לגמרי", עונה לו העד בקרירות. התובע המחוזי אינו נרתע, ומבקש להשוות את 50 הקוליונים למחירו של אווז בחנות. "האם האיכות של האווז בחנות זהה לזו של האווז הכפרי? לא!" צועק בתגובה העד.
טטיאנה פומינה, מומחית לענייני מס מיגורבסק, עלתה מיד לאחר מכן על הדוכן. היא טענה שהחלפת טובין כפופה לחוקי המס, ואת המסים יש לשלם ברובלים. קוליונים מונעים תשלום מסים כדין.
"מה פתאם זה כפוף לחוקי המס?" התפרץ יוצר הקוליונים. "את לא גובה מסים מכנופיות פשע. את לא גובה אותם מהבנקים החזיריים כמו שאת עושה לאזרחים מן השורה, נכון? אז אני אשם גם בכל זה?"
העדה העיפה מבט אוהד אולם אינה נכנעה. "אנו מחשבים וממסים את פעולותיך כחוואי", היא אומרת.
המשפט בינתיים נמשך גם בימים אלו.
שליאפניקוב הוא לחלוטין לא הראשון ברוסיה שהשיק מטבע אלטרנטיבי משלו. בראשית שנות ה-90 הדפיסו מאות רוסים מטבע משלהם עקב האינפלציה והיעדרו של כסף אמיתי. הקופונים של מתווה הפירמידה MMM שימשו ככסף ו"הפרנק האוראלי" היה במחזור גם מחוץ לתחומי האזור שבו הומצא. מקרים אלו הגיעו רק לעתים רחוקות לבית המשפט, אולם מפעם לפעם בכל זאת עשו דרכם לשם.
בשנת 2013, בית משפט מקומי באזור בשקורטוסטן החרים את ה"שאימורטבקה", מטבע שהודפס על ידי איש עסקים מקומי, אשר כונה אף הוא על שם הכפר שבו הושק. הנאשם ערער על הרשעתו בבית המשפט העליון של בשקורטוסטן, והלה פסק לטובתו.