ינואר 2015, היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין מודיע על כינוס דרמטי של כל גורמי האכיפה בישראל – משרד המשפטים, הפרקליטות, בנק ישראל, רשות המסים והרשות למניעת הלבנת הון. הסיבה להתכנסות היא החלטה לפתוח בבדיקת אחת מפרשות השחיתות הגדולות שהיו במערכת הבנקאית בישראל הידועה בכינויה פרשת בל"ל. במסגרת הפרשה בנק לאומי הקים ותפעל תשתיות במשך עשור ששימשו לקוחות אמריקאים לצורכי העלמת מס ולהלבנת הון, למרות שידע שמדובר בפעילות אסורה שהאמריקאים לא סלחנים כלפיה.
הבנק "נתפס" על ידי האמריקאים ונאלץ להוציא סכום בשווי של למעלה מ–2 מיליארד שקל כקנס לרשויות בארה”ב ולעורכי הדין. כל הכסף לקנס נלקח הישר מקופת לאומי. הבכירים מלאומי יצאו ללא שריטה כחלק מעסקת הכופר עם האמריקאים. על פרשה זו אמר שופט בית המשפט העליון מני מזוז: “הפרשה מאד חמורה לא רק כי היא עלתה לציבור 3 מיליארד ש"ח אלא בגלל שהיא הפרת חוק שיטתית בעיניים פתוחות באופן מפורש ולא בהיסח הדעת.”
הבדיקה של היועמ"ש היתה אמורה לקבוע לפיכך האם מנהלי לאומי נושאים באחריות פלילית על מעשיהם לפי החוק הישראלי. החודש מלאו ל"בדיקה" כבר שנתיים וחצי, מתוכם שנה וחצי נזקפות לחובתו של היועץ אביחי מנדלבליט. כשניסינו להבין השבוע ממשרד המשפטים מדוע אין עדיין תוצאות לבדיקה הבלתי נגמרת, קיבלנו תשובה ש"כשיהיה מה לעדכן נעדכן". גורמים המתמצאים בבדיקה מעריכים שהיועץ נוקט בטקטיקה של משיכת הזמן עד שיוחלף או עד שתחול התיישנות על העבירות. ככל הנראה ,בדיוק כמו קודמו, גם מנדלבליט לא מעוניין להיות זה שמטיל פצצה משפטית על מערכת הבנקאות בישראל. כך יוצא שמנדלבליט שאמר בעבר על הפרשה ש“[מדובר] בהפרת דין חמורה מאוד, במדינה זרה, שגרמה נזק עצום ושאינו שנוי במחלוקת לבנק”, החליט נכון לרגע זה לקבור אותה בשקט.
אחת המנהלות בלאומי באותה תקופה בה בוצעו הפשעים היתה המפקחת על הבנקים הנוכחית, חדוה בר. בטרם היכנסה לתפקיד החדש בבנק ישראל ב2015, הוגשה נגד המינוי עתירה לבג"ץ. "להביא מפקחת שמגיעה מבנק לאומי זה בעייתי. ויש כמובן את עניין החקירה של לאומי. בר נמצאת בלאומי מזה כ-7 שנים, ותקופת העבירות שמדובר בהן היא עד 2010. קשה להבין איך אדם שהיה 7 שנים בגוף כזה יצליח לחקור את האנשים שרק אתמול הוא עבד איתם שכם אל שכם" – הסביר בזמנו מגיש העתירה ד"ר הראל פרימק. בג"ץ באופן מפתיע (או שלא) חשב אחרת מפרימק ודחה את העתירה על הסף.
אחד המנהלים בלאומי שעבד שכם אל שכם עם בר היה משה וידמן. וידמן שימש כיו”ר וועדת הביקורת של בנק לאומי בתקופה בה נעשו העבירות. גם אם לא ברורה עדיין מידת האחריות של וידמן למעשים הפליליים שבוצעו, בשורה התחתונה אפשר לקבוע כי הוא נכשל בתפקידו כדירקטור בכיר. גם בית המשפט העליון חשב כך. זה מה שאמר השופט מזוז על תפקוד הדירקטוריון שוידמן עמד בראשו: "הדריקטוריון לא פעל כפי שהיה מצופה ממנו, לכאורה [היה עליו] לדרוש גם מההנהלה מידע איך אנו כבנק עומדים מול החלטות האמריקאים מול כל החקירות שהם מנהלים , האם אנחנו בסדר".
בניגוד גמור לכל הגיון, וידמן התקדם והפך מאוחר יותר ליו"ר בנק מזרחי, מה שגרר בסוף שנת 2016 עתירה לבג"ץ נגד אישרור מינוי זה. מי שנחלצה להגנתו של וידמן בבגץ, היתה לא אחרת מאשר חדוה בר. דווקא אותה דמות שאמורה היתה להגן על הכסף של כולנו, בחרה להגן על קולגה לשעבר, למרות שנכשל כשלון חרוץ בתפקידו הקודם. בעתירה מטיח בית המשפט העליון האשמות קשות כנגד מערכת השיקולים של בר. כך אומר השופט מזוז: “שאני קורא את סעיף 11א ושואל את עצמי האם התשובה שלכם נותנת הסבר האם המפקחת בחנה והגיעה למסקנה שהוא [וידמן] מתאים ויושרתו הם בסדר ותפקודו בסדר ולכן היא עושה וי, אין לי תשובה לזה”.
למרות הדברים הקשים שהעלה מזוז במהלך הדיונים החליטו שני השופטים האחרים בהרכב לדחות את העתירה בניגוד לדעתו. כשקוראים את נימוקי שופטי הרוב, יצחק עמית וענת ברון, קשה שלא להתנועע בחוסר נוחות על הכסא. נראה על פניו כאילו השניים החליטו לכאורה על דחיית העתירה מראש ללא קשר לעובדות שהוצגו בפניהם. ניתן לקרא עוד על ההחלטה התמוהה בקישור כאן.
אחת השאלות שצצו באותו בגץ וידמן סבבה סביב מידת מעורבותו בכל פרשת בל"ל. מי שיודע את התשובה לשאלה זו הוא בנק ישראל שכתב על הפרשה דו"ח מקיף, רק שפה יש בעיה קטנה. בנק ישראל וחדוה בר מסרבים באדיקות עד היום לפרסם את הדו"ח המלא. בבנק ישראל טוענים שפרסום זה, עלול לגלות סודות מסחריים של לאומי. הם העדיפו להתעלם מהאפשרות הכל כך פשוטה של השחרת קטעים סודיים כמו שנהוג במקרים דומים אחרים.
בנק ישראל ומערכת המשפט המשיכו לסכל כל ניסיון לגעת במערכת הבנקאית גם כשהנושאים נגעו לטיקונים. כך למשל התנועה לאיכות השלטון הגישה לפני שנתיים עתירת חופש מידע במסגרתה דרשה לחשוף את דוחות הביקורת שערך בנק ישראל על האופן שבו נתנו הבנקים אשראי לקבוצת דנקנר. דוחות שדבר קיומם נחשף במקרה לגמרי בגלל עתירה אחרת של התנועה. גם את עתירה זו בגץ דחה. השופט ד"ר יגאל מרזל הודה כי על פניו קיים עניין ציבורי ממשי ואינטרס ציבורי בגילוי המידע אולם העדיף לקבל את עמדת בנק ישראל כי חשיפת הדו"ח תפגע בסודיות
גם כשניסו בכנסת להבין מה התחולל במערכת הבנקאית, הם נתקלו במשת"פ מפתיע של בנק ישראל בתוך מסדרונות הכנסת. בפברואר 2017 דנה מליאת הכנסת בהצעה להקים וועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התנהלות הבנקים במתן אשראי בכלל ופישמן בפרט. יו"ר הקואליציה דוד ביטן הגיע אז לסיכום על הקמת וועדה מיוחדת בראשות ח"כ נחמיאס-ורבין. פה מדווח שחר אילן מכלכליסט התערב בנק ישראל ולחץ על משרד האוצר. לבסוף סיעת כולנו בראשות שר האוצר משה כחלון סיכלה את הקמת הוועדה המיוחדת ובמקומה קמה ועדה חסרת שיניים.
למעשה הדרך היחידה שנותרה עדיין לעקוף את בנק ישראל ומערכות המשפט היא על ידי הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתהיה בעלת סמכויות נרחבות, בין השאר סמכות לדרוש ולקבל את כל המסמכים והדוחות הרלבנטים מתוך המערכת. הקמה של ועדה זו עומדת עכשיו חזק על הפרק בעקבות דיוני ועדת הכלכלה,שהתקיימו אתמול בנושא התספורות לפישמן. "דרושה ועדת חקירה פרלמנטרית, ואני נחוש להקים אותה. היא תבדוק את מערכת הכספים בין הבנקים ללווים ותבחן את חטיבת הפיקוח בבנק ישראל, מי היו הבנקאים שאישרו והאם הפיקוח ידע. ואם ידע, כיצד שקט. את כל הדבר הזה צריך לחקור ולבחון, ולא בחדרים סגורים. עידן החיסיון הבנקים לטייקונים תם. אנחנו נכנסים לפעולה בכל הכוח. זוהי חובתנו המוסרית והציבורית" -אמר יו"ר הועדה, איתן כבל.
מעניין לראות מי יהיה הפעם שיסכל את אותה וועדה בשם ההגנה על יציבות הבנקים והשמירה על עקרון הסודיות.
This is a topic which is close to my heart… Thank you!
Where are your contact details though?
מומלץ לכל אחד לקרוא את דו'ח מבקר המדינה בענין משרד המשפטים/רשות האכיפה שפורסם ביום 19-04-2016.
בדו'ח כותב המבקר: קרן חוב החייבים (לבנקים י.ה.) בהוצאה לפועל היא 63 מיליארד ש"ח. הסכופ הרשום בהוצאה לפועל וגובים אותו הוא 650 מיליארד ש"ח
כלומר -החוב האמיתי הוא 10% והיתרה 90% היא סחיטה וגזל!
30 מיליארד ש"ח לשנה סוחטים את הציבור. רוב הכסף לא נכנס כלל למערכת בנק לאומי אלא נמצא בחשבונות ממוספרים של הנהלות הבנקים בשוויץ.
לא סתם קיבלו מספר מנהלי והנהלות בנקים "הגנה" של ממשלת שוויץ – הגנה
שניתנת למפקידים בעלי סכום של מעל 500.000.000 $.
יחסית לעולם – ישראל במקום גבוה של ההגנות.
כמובן מדובר בסכומים שלא הוצהרו מעולם ולא שולם עליהם מס.
הבנקים סוחטים את המדינה, וכיוון שהם יצרני האשראי הבנקאי, קרי אצלם מצוי הכסף מתייצבים כל המושחתים לצדם מהמפקחת על הבנקים, דרך הפוליטיקאים כמו כחלון המושחת שהפך משרתם, וכלה במערכת המשפטית המסואבת.
עד עכשיו זה הפרומו. חכו שיגיע הרגע שמערכת הבנקאות תאיים על המערכת הפוליטית שחייבים להעביר בחוק את ביטוח הפקדונות כדי שברגע פשיטת הרגל יולאמו כל נכסי האזרחים ויוותרו ברשותם רק הסכומים שבוטחו במסגרת הביטוח.
ואני שואל איך רציתם שהפיקוח על הבנקים יבדוק את התנהלות הבנקים מול פישמן?
אולי נגלה שהמפקח בעצמו כלומר חדוה בר שעבדה בעבר בבנק לאומי אחראית ואישרה הלואות אויר לפישמן על סמך שום כלום?
עד שגוף עצמאי כמוכם, לא יכנס עם כל התחמושת לתחקירים וינפנף את התוצאות לעין השמש- ימשיכו כל המעורבים לחיות בעולם מקביל כשכל אחד מחזק ומגן על האחר. וכאן מורכבת ומתערבבת רוב צמרת המדינה.
זה מחלחל גם למוסדות המוניציפליים וכאן הציבור גם נפגש איתם פנים מול פנים. לא רק דרך התקשורת שמספרת לו איך כל השחיתויות משולמות בסוף על ידי אזרחי המדינה.
אתם צריכים לפנות לציבור כולו באופן יותר בולט ולהגיע לכל הקהלים שנקעה נפשם ממה שקורה פה.
the "crime" of omission:
הסיבה להתכנסות היא החלטה לפתוח בבדיקת אחת מפרשות השחיתות הגדולות שהיו במערכת הבנקאית בישראל הידועה בכינויה פרשת בל”ל.
Other non Israeli major banks were also involved
הבדיקה של היועמ”ש היתה אמורה לקבוע לפיכך האם מנהלי לאומי נושאים באחריות פלילית על מעשיהם לפי החוק הישראלי.
החודש מלאו ל”בדיקה” כבר שנתיים וחצי, מתוכם שנה וחצי נזקפות לחובתו של היועץ אביחי מנדלבליט. כשניסינו להבין השבוע ממשרד המשפטים מדוע אין עדיין תוצאות לבדיקה הבלתי נגמרת, קיבלנו תשובה ש”כשיהיה מה לעדכן נעדכן”. גורמים המתמצאים בבדיקה מעריכים שהיועץ נוקט בטקטיקה של משיכת הזמן עד שיוחלף או עד שתחול התיישנות על העבירות. ככל הנראה ,בדיוק כמו קודמו, גם מנדלבליט לא מעוניין להיות זה שמטיל פצצה משפטית על מערכת הבנקאות בישראל
בין פתיחה בחקירה הגלויה לבין סיום התהליך בפרקליטות עוברות בממוצע כמעט שלוש שנים תמימות.
http://mida.org.il/2017/06/07/%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%90%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%a8%d7%a7/
לא ברור מדוע שולם סכום גדול מכספי ציבור לאור עבירה על החוק.
אם זה היה מהלך תקין אז ראוי שהבנק ילחם על כך בבתי הדין האמריקאיים, אבל ידוע לכולנו שהבנקים עברו על החוק אז לא ברור לי למה לקחו לנו כסף מהכיס בשל עבירה של ראשי הבנקים במקום לקנוס אותם ולהכניס אותם לכלא?
כנ"ל לגבי כל התספורות והטייקונים ופישמן
ברגע שתהיה אחריות של ראשי הבנקים לגבי הכסף שלנו – של הציבור- שהם מחלקים אותו לכל מקורב הם יתחילו להתנהג יותר באחריות או לחלופין פשוט לתת ערבות שלהם להלוואות שהם נותנים
מספרים שלפני כמה שנים, בעיירה לא גדולה, שודדים נכנסו לבנק ואחד מהם צעק:
"אל תזוזו! הכסף שייך לבנק. החיים שייכים לכם!״. מיד כל הנוכחים במקום נשכבו על הריצפה בשקט ובלי פאניקה.
זו דוגמה לאיך שניסוח נכון של משפט, יכול לגרום לכולם לשנות את תפיסת העולם שלהם.
אחת הנשים נשכבה על הריצפה באופן פרובוקטיבי. שודד ניגש אליה ואמר: "גברתי, זה שוד ולא אונס. בבקשה תתנהגי בהתאם."
זו דוגמה לאיך שצריך להתנהג מקצוען: להתמקד במטרה.
בזמן הבריחה מהבנק, השודד הצעיר (בעל תואר ראשון) אמר למבוגר ביותר (שבקושי סיים בית ספר יסודי):
"היי, אולי נספור כמה שדדנו?" הזקן ענה לו: "אל תהיה טיפש. זה המון כסף. בוא נחכה שיגידו בחדשות כמה כסף נשדד מהבנק"
זו דוגמה לאיך שנסיון חיים חשוב יותר מכל תואר.
אחרי השוד, המנהל של הבנק אמר לרואה החשבון שלו: "בוא נתקשר למשטרה״. רואה החשבון אמר:
"חכה, לפני שנעשה את זה בוא נוסיף לסכום השוד את ה-800 אלף שהעברנו לעצמנו לפני כמה חודשים ונגיד שגם אותם גנבו"
זו דוגמה לניצול הזדמנויות.
למחרת דיווחו שהבנק נשדד על סכום של 3 מליון. השודדים ספרו את הכסף אבל גילו רק מליון אחד. השודדים התחילו לרטון:
"סיכנו את החיים שלנו בשביל מליון אחד, בזמן שהנהלת הבנק שדדה 2 מליון ולא מצמצו בכלל. אולי עדיף ללמוד איך עובדת המערכת, במקום להיות שודד רגיל?"
זו דוגמה לאיך שידע יכול להיות שימושי יותר מכוח.
מוסר ההשכל:
תן לבן אדם אקדח, והוא יכול לשדוד בנק.
תן לבן אדם בנק, והוא יכול לשדוד עם.
ולאקטואליה הישראלית:
כשעם שלם נשדד, וקורא לזה: "תספורת" או "שכר מנכ"לים ולא מגיב – זו דוגמא לעם מטומטם, שעוד חושב עצמו לעם נבחר.
איציק – יפה כתבה,
אך לדעתי זו האמת שמתאר יותר את המצב הנוכחי:
אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון ומהר מאוד חסרים את שניהם. – בנג'מין פרנקלין
זו דוגמה לעזרה לחברים.
החברים דואגים למינוי המפקחת והמפקחת דואגת לחברים