מה יהיה הסוף של התנפחות החובות בעולם?

מה העניין עם החוב עצמו? האם ניתן להראות יחס בין חוב וצמיחה? הנה גרף בכיוון הזה:

לפניכם שתי תקופות: זו שלפני המשבר של 2007, וזו שלאחר מכן.

מכל צד מוצגות שבע שנים: תחילה, שבע שנים של שגשוג יחסי (במונחי צמיחה), ולאחר מכן שבע שנים של רזון ממשי מאותה נקודת מבט. וראו איזה פלא: החוב היה מתון ומרוסן דווקא בחלק של הצמיחה הגדולה, והתפוצץ כאשר ראינו את הרזון בתוצר.

נכון שיש כאן סטייה אופטית עקב החוב המיוחד שנלקח למען הצלת המוסדות הפיננסיים במסגרת אותו משבר גדול. אבל הגדלים לא משקרים בקנה המידה הגלובלי. יש לזכור שבשנים המיידיות אחרי תחילת משבר הסאב-פריים ראינו עדיין תקופה של שגשוג לא קטן במדינות המתפתחות, ובעיקר במדינות ה-BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו, וסין). אז, הם היוו גורם מאזן לא קטן לחור השחור של המערב ולכן היינו אמורים לראות ביצועים יותר טובים ביחס המוצג.

ובעצם, מדוע שחוב יוריד צמיחה? על זה הרחבתי בעבר אבל אומר כאן בקצרה כמה מילים על אספקט אחד מן העניין הזה: ככל שהחוב גדל ובמיוחד כאשר מתחילים לחזור מריביות 0, ההחזר על החוב מעיק יותר ויותר על הגרעון של המדינות.

תחילה, הצורך לממן אותו מביא להקטנה משמעותית של השירותים הציבוריים, כאשר חלק גדול מאלו מועברים לתשלום פרטי במקום המתן הציבורי החינמי. באותו הזמן הסקטור הציבורי קטן, מועלים מיסים חדשים כאשר רובם לא "צודקים" חברתית כמו מע"מ, היטלי רישום, מיסים עירוניים, ואגרות שונות ומשונות. לבסוף נזכיר שבצמיחה קטנה השכר די מדשדש גם כך, דבר המקצין את ההשפעה השלילית.

מכל אלו נוצר לחץ גדל והולך לצמצום הצריכה המביאה להקטנה משמעותית נוספת של הצמיחה. אגב, חלקה של הצריכה, הנלקחת על בסיס חוב (אצל הפרטיים אוברדרפט או אשראי בכרטיסים, והלוואות אצל העסקים) גדל גם הוא ומוסיף על החוב הכללי עוד יותר וחוזר חלילה…

מהי דרך היציאה ממעגל הקסמים הזה תחת השיטה המוניטרית הנוכחית? פשוט: ויתור או פריסה ארוכה מאוד של חלק מן החוב. אבל מי יסכים לפעולה כזו מרצון ומי יחליט בכלל מי יכלל בהסדר זה ומי לא? רק משבר פיננסי, כלכלי, ולבסוף פוליטי סטייל 2008 יכול לקבוע זאת בפועל בשטח.

משה שלום הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל