אחת התופעות המוזרות ביותר בעולם המודרני היא חוסר היכולת של האנשים לתאר ולהסביר מה זה כסף? איך הוא נוצר? מה הוא מיצג ואיך הוא מגיע לסיום דרכו בעולם?
התופעה היא תופעה מוזרה מכיוון שהכסף מלווה את חיינו מלידה ועד מוות. כל פעולה בחיינו קשורה במישרין או בעקיפין לכסף. לכן אין זה סביר שכל אזרח ששכלו בראשו לא יבין ולא ידע מה הן התשובות לשאלות הללו.
האמת היא שמדובר באמת בנושא לא פשוט להבנה רק מהסיבה שכל פעולה בדרך היא בלתי סבירה להגיון האנושי. ההבנה האנושית מסרבת להאמין שכך באמת עובדת השיטה ומרגע שמבינים איך העסק עובד באמת אפשר להתחבר לציטוט מפורסם של הנרי פורד שאמר: " טוב שהאזרחים אינם מבינים את המערכת הבנקאית והכספית, מכיוון שאם הם היו מבינים, אני מאמין שהייתה פורצת מהפכה לפני עלות הבוקר."
אז למה התכוון הנרי פורד כאשר אמר את מה שאמר?
רקע קצר
למרות חשיבותו של נושא שיטת ייצור הכסף בעולם המודרני על כל שלביה, הוא היה שנוי במחלוקת בקרב כלכלנים זה כמעט 80 שנה. לפני כשנתיים פרסם הבנק המרכזי האנגלי מסמך על דרך יצירת הכסף בכלכלה המודרנית וכך עשתה במרץ השנה גם קרן המטבע הבינלאומית כשפרסמה את המאמר "האמת על הבנקים". שני הגופים עשו לראשונה סדר בכל התהליך. לצורך יצירת ההקשר העובדתי אחזור בקצרה על עובדות הבסיס כפי שמופיעות במסמכים שפורסמו:
א. הכסף בעולם המודרני מיוצר כחוב על ידי הבנקים המסחריים. בכל פעם שאזרח, חברה או ממשלה לוקחים הלוואה בנקאית נוצר כסף חדש יש מאין במחשבי הבנק.
ב. הכסף מיוצר כחוב נושא ריבית. זאת אומרת הבנקים יצרני הכסף גובים על "העבודה הקשה" ריבית מצטברת. בישראל סכום גביית הריבית השנתית על ידי הבנקים הוא יותר מ 40 מיליארד ₪ בשנה.
ג. המגבלה היחידה שעומדת בפני המערכת הבנקאית לפני מתן ההלוואה היא רצון הלווה לקחת את ההלוואה ורצון הבנק לתת את ההלוואה. הבנק המרכזי יכול רק להשפיע (על ידי קביעת שעורי ריבית) אבל לא לשלוט בגידול בכמות הכסף כהלוואות לציבור. יחס הרזרבה אינו מהווה מגבלה מעשית על כמות הכסף שהבנקים מייצרים.
אז מה עושה הבנק עם ההלוואה שאנחנו מחזירים לו?
לפי ההסבר הבנו שהמערכת הבנקאית מייצרת את כספי המדינה באמצעות חלוקת הלוואות לציבור בהליך שאפשר להגדירו יש מאין, מכיוון שהוא אינו תלוי בדבר אלא ברצונה להלוות ולייצר בכך כסף חדש למערכת.
השאלה המעניינת יותר היא מה קורה לכסף שחוזר לבנקים? ידוע לכל מחזיר משכנתא או כל הלוואה אחרת במדינת ישראל שכאשר אנחנו משלמים את חובנו לבנק בכל חודש, החזר החוב בנוי משני סעיפים: החזר קרן והחזר ריבית. החזרי הריבית מתועדים היטב בדוחות הבנקים וניתן לראות אותם בצד ההכנסות במאזן הבנק. אבל מה עם החזרי הקרן? עשרות המילארדים שחוזרים בכל שנה למערכת הבנקאית כהחזרי חוב עבור קרן ההלוואה לא מתועדים. מה קורה עם כספים אלה?
התשובה לשאלה זו אם עונים עליה בכנות היא כל כך מטרידה ואבסורדית. הנה מה שכותב הבנק המרכזי האנגלי על כך:
"כפי שלקיחת הלוואה חדשה יוצרת כסף, הרי שהחזרתה של הלוואה בנקאית מחסלת כסף. יצירת הלוואת על ידי הבנקים ותשלומן על ידי הצרכנים הינן הדרכים המשמעותיות ביותר בהן נוצרים ומחוסלים פקדונות בנק בכלכלה המודרנית"
למי שזקוק לתרגום: הכסף שחוזר למערכת הבנקאית כהחזר קרן ההלוואות לציבור מושמד, נגרס, מתאייד, או כל מילה מתאימה אחרת על ידי הבנק. הוא נעלם מהמערכת. אזרחי המדינה עבדו כל החודש, ייצרו מוצרים, קמו בבוקר מוקדם וחזרו לביתם בשעות הערב כדי לאסוף מספיק כסף להחזרי המשכנתא, אספו את הכסף החזירו אותו לבנק ופוף.. קסם. הכסף נעלם. רוצים כסף חדש? קחו הלוואה חדשה.
משל בריכת המים
הנושא כל כך לא הגיוני למחשבה האנושית התמימה, לכן האזרח הרגיל לא ימהר לתפוס את הפואנטה. כדי להמחיש את מחזור החיים של הכסף אפשר לדמות את מערכת הכסף לבריכה.
המים בבריכה הם הכסף. בראש הבריכה ברז מילוי. על הברז חולשים הבנקאים. על פי האינטרס העסקי שלהם הם מגבירים את הזרם ומייצרים בכך שפע של מים ( כסף) בבריכה או מחלישים את הזרימה ויוצרים מחסור ומחנק.
בתחתית הבריכה פתח ריקון. פתח הריקון פתוח באופן קבוע (החזרי הלוואות) . המים היוצאים מפתח הריקון מתפצלים וזורמים אל שתי בריכות שונות. חלק מהמים מגיעים לבריכת משנה, נקרא לה בריכת הריבית. והשני זורם לוואדי ונעלם (שלא כמו במחזור המים הוא נעלם באמת) . מבריכת הריבית זורמים המים חזרה לבריכה הראשית לא לפני שעשו ביקור בכיסי האליטות הפיננסיות.
לפי תאור גראפי זה ניתן להבין שבהתקיים מצב בו המערכת הבנקאית אינה מפיקה מספיק כסף חדש בערוץ ההלוואות, נוצר מחסור מידי במערכת, שהרי כספי ההלוואות שחוזרים מושמדים בכל יום שעובר. מכיוון שנוצר מחסור, המחסור מייצר את הצורך לקחת הלוואות חדשות.
כאשר האזרח הממוצע אומר אין לי כסף אני חייב הלוואה הוא מתכוון למצבו הפרטי מבלי להבין שזהו מצב המערכת כולה. המערכת כולה אומרת למעשה את אותו המשפט: אין לי מספיק מים (כסף) בבריכה , הדגים (האזרחים) מתחילים להחנק. צריך לקחת הלוואות חדשות כדי למלא את הבריכה שוב. לכן לבנק ישראל כמו לבנקים מרכזיים אחרים בעולם יש אינטרס לעודד אותנו בלקיחת הלוואות מהבנק על מנת לשמור שבריכת הכסף תשאר מלאה.
זהו מחזור החיים השטני של הכסף בימינו. אנחנו האזרחים כורים את הקבר של עצמנו בכך שאנחנו מחזירים את ההלוואות ומרוקנים את בריכת הכסף. ההחזר יוצר מחסור והמחסור יוצר הכרח לקחת הלוואות חדשות. מחזור חיים שמייצר עולם של עבדים שמקדישים שעות על שעות לעבודה סזיפית רק כדי להחזיר כספים שיעלמו שנייה אחר כך . עולם שמפוקח ונשלט על ידי המוסדות שהקמנו על עצמנו. הממשלה ושלטון החוק. שהרי הם אלה שמחייבים תוך שימוש באלימות שלטונית (חוקית) וענישה את החזר ההלוואות ואת ריקון בריכת הכסף.
האם זה הכרחי?
מי שרוצה להיות אמיתי עם עצמו חייב לשאול האם אופן הפעולה שתואר כאן הכרחי. שהרי אזרחי ישראל מייצרים תוצרת אמיתית שמקיימת את החברה כולה. תוצרת זו מיוצגת בכסף שבחלקו חוזר לבנק , מושמד, מיוצר שוב כהלוואות חדשות וחוזר חלילה.
השאלה היא האם מכונת הנעת ההמונים הזאת שמחייבת את האזרחים לקום בבוקר לעמל יומם תחת איום השוט הבנקאי מחוייבת המציאות. האם נקום בבוקר ללא האיום התמידי? זו שאלה רצינית שמחייבת תשובה אמיתית. כמובן לא במאמר אחד. אבל בקצרה, דעתי היא שהמערכת עצמה באופן פעולתה נותנת את התשובה לשאלה.
העבדות הישירה שבנתה את העולם העתיק הוחלפה בעבדות פיננסית נסתרת. החלפה זו שמלווה במצג שווא של חופש אזרחי ייצרה בתורה פריחה, יצירתיות ושפע כפי שקיים כיום. זאת אומרת הרגשת החופש גם אם המדומה היא זו שייצרה את הפריחה הטכנולוגית ולא שוט העבדות הנסתר . המסקנה מבחינתי ברורה. חופש יוצר רצון לפעולה. שוט העבדים מייצר פעילות אבל פעילות חסרה , פעילות מסורסת. לכן חייבים להגיע לשלב האחרון. לבנות מערכת של חופש אמיתי ולשחרר את רוח האדם לפעולה.
מה ששגוי הוא התפיסה שצריך לקחת כסף מהבנקים. אנשים פיתחו לעצמם עיניים גדולות והם רוצים יותר ממה שיש להם וזה הרווח של הבנקים. אם בן אדם בונה עסק מכספו – הבנק לא מרויח עליו , אם הוא קונה דירה מכספו – הבנק לא מרויח מהמשכנתא, – חברות שרוצות לגדול – מנפיקות מניות לציבור ולא באות לבנקים לבקש הלוואות… לכן הבעיה היא תרבותית ולא כלכלית, אנשים מוכנים להיכנס לחובות ועל זה הם משלמים בשעיבוד
התמונה שמוצגת לא נכונה ומטעה. לאורך זמן לוקחי ההלוואה מתחלפים. אחד גומר לשלם והשני לוקח. אין מצב שהחבית ריקה. הבנקים חיים מסיפור בדיה על הכלכלה ופעולתם. למשל. למה באינפלציה שנתית של פחות מאחוז. וריבית לבנק ישראל של פחות מחצי אחוז. עם ישראל משלם ריבית של 10% לבנקים. כאשר את הכסף הוא מקבל למעשה מהשליח שלנו בנק ישראל בחינם. זו הקומבינה הכי גדולה בהיסטוריה איל לסחוט את עם ישראל למען שכר הענק של מנהלי הבנקים. ולמימון תחזוקת בניני המגדלים 40 קומות המפוארים. וכן מימון ההפסדים שנגרמו ע"י מתן מתנות לטייקונים ללא ערבות מעשית. ומימון קנסות ע"י ארה"ב לרמאות שבוצע במודעות ע"י מנהלי הבנקים. ובמקום להוריד את ראשם. פוגעים לנו בהכנסה. אוי בנק ישראל . העבד שמאכיל את הבנקים במתנות על חשבוננו. די לגזל.
למה בעצם זה צריך לעבוד בשיטה של הלוואות?
למה אי אפשר שפשוט הכסף שיהיה קיים זה הכסף שאנשים מפקידים ? הבנקים יכולים להרוויח מהדמי ניהול ועמלות וכדומה – גם ככה יש אותם גם היום
השיטה של יצירת כסף יש מאין עובדת כל כך טוב, שהבנקים שמצאו דרך יצירתית לשכפל אותה לתחומים חדשים: "התחדשות עירונית" ו"פינוי בינוי" או תמ"א 38.
לוקחים מגרשים מאוכלסים באזורי ביקוש, שעלותם אפס (המחיר שולם במלואו) ומוכרים אותם שוב במחיר מופקע – מחיר דירה במחיר פי 3 ויותר מעלויות הבנייה.
הבנקים דורשים מהיזמים רווחי עתק בכל פרויקט, בדרך כלל לא פחות מ 1000% על ההשקעה.
הבנקים מכשילים באופן אקטיבי פרויקטים שלא מיצרים להם משכנתאות מנופחות ראו למשל את סירוב הבנקים לתת משכנתאות בפרויקטים של "מחיר למשתכן"
עוד….
https://www.facebook.com/groups/532932480092604/
אם משמעות החזרי הקרן היא העלמות הכסף – הרי אין דבר יותר נחמד ומוסרי מן התספורות לחובות הכבדים של הטייקונים שהבנק מאפשר. איפה היינו לו היה נעלם כל כך הרבה שצריך היה להיות מוחזר על ידיהם?? בכך שהם מקבלים תנאים מועדפים ומתחמקים מהחזר חובותיהם – הם עושים עמנו חסד גדול…
הבעיה עמליה היא שכל עוד מערכת הכסף והבנקאות עובדת בשיטה הזאת. כל מחיקת חוב משמעותה עבורם מחיקת נכסים במאזן. וכשזה קורה יותר מידי הבנק מוכרז כפושט רגל וכל המערכת שהוא מריץ קורסת. זה לא תרחיש דימיוני זה מה שקרה בשנת 2008 . השאלה היא האם מנסים להבין ולתקן את המערכת באופן מבוקר או שנותנים לה לנוע עד סף התהום ועוד צעד אחד קטן קדימה..
אפשר ללכת הרבה יותר עמוק לתוך מאורת הארנב !! ממליץ לכולם לראות סרט הוליוודי בשם the big short
לא הבנתי מדוע אתה טוען שיחס הרזרבה לא מהווה חסם לכמות הכסף?
זה לא אורי טוען – זה כתוב במסמכי הבנק המרכזי האנגלי המצורפים למאמר
תודה אורי על התשובה.
עלו הצליחו והמשיכו
ראייה ממש מטופשת של חוב.
פשוט מאוד – מי שלא מעוניין להיות עבד של הבנק, שלא ייקח הלוואה. מי שחושב שהעולם חייב לו כסף בשביל שהוא יוכל לקנות כל מיני שטויות, תמיד יסבול.
אני בן 40 ובחיים לא לקחתי הלוואה – פשוט חייתי בהתאם לאמצעים שלי.
עכשיו שאני רוכש דירה זה משתנה, אבל אני עושה את זה עם ראש פתוח ובידיעה שאני מקבל המון כסף שלא שייך לי, ומין הסתם אצטרך להחזיר אותו עם ריבית.
דבר: "מי שלא מעוניין להיות עבד של הבנק, שלא ייקח הלוואה."…..
והיפוכו: "…עכשיו שאני רוכש דירה זה משתנה,…"
ותירוצו: …"אבל אני עושה את זה עם ראש פתוח…."
יש אנשים שלוקחים הלוואות כי הם בגירעון מתמיד ולא בגלל שהם מבזבזים או לא עובדים מספיק ימים ושעות. הם הופכים לעבדים של הבנק בעל כורחם. ורבים רבים כמותם.
כל הכבוד לגישה היפה לחובות.אבל לצערי זו גישה שנקראת מידת סדום.שלי שלי ושלך שלך.אם הרבה משקי בית יעבדו בגישה הזאת המשק יכנס למשבר כלכלי חריף.לכן זו גישה שלא מסתכלת על טובת הכלל אלא רק על עצמי.לכן צריך להסתכל בגישה מערכתית ולראות שאין לאנשים ברירה אלא לקחת ככלל יותר ויותר הלוואות.
העובדה היא שבגיל ארבעים אתה עדיין צריך לשעבד את עתידך לעשרות שנים ולא הצלחת להשיג מצרך בסיסי שצריך היה להיות זמין לכל ,שיש לכל ציפור ודג ,וזה מקום לגור בו.
הסיבה שהמערכת בנויה בצורה כזאת היא רוחנית וכדי להבין אותה צריך להבין את המערכת הרוחנית.דרך טובה לזה היא חכמת הקבלה.למרות שזה לוקח מספר שנים להבין איך זה עובד.ממליץ על קבלה לעם.שם לא צריך לחזור בתשובה כדי ללמוד…
אני חושב שהבנתי את השיטה. האם הלוואה של אדם מגוף חוץ בנקאי (חברת ביטוח, קרנות, שוק אפור/ שחור וכו, אינה "דופקת" את השיטה? שם מלווים כסף אמיתי ומקבלים בחזרה גם את הריבית וגם את הקרן
אפשר להגיד בצורה פשוטה שבשביל להיות בנק צריך לקבל רישיון מהמדינה שמאפשר לך לייצר כסף.
גוף חוץ בנקאי לא יכול לעשות את זה וחייב להשתמש בכף קיים ולכן ברוב המקרים הריבית על הלוואות חוץ בנקאיות יותר גבוה.
אם למשל תיקח הלוואה מחברת כלל הכסף מגיע מהפנסיות שלנו, בקרנות הכסף יגיע מהבנק והערב יהיה המדינה או מישהו אחר. השוק אפור נותן לך כסף מההון העצמי של מי שנותן את ההלוואה.
סליחה שאני חוזר לבסיס. אני לא מבין משהו בקשר ל"יצירת הכסף". אדם נכנס לבנק מבקש מליון ש"ח. מקבל אשראי. לחשבונו נכנסים מליון ש"ח "אמיתים" מיתרת המזומן של הבנק יורדים מליון ש"ח. יתרת המזומן של הבנק מפוקחת על ידי הבנק המרכזי בכל מקום בעולם. מקור המזומן הוא או ההון העצמי של הבנק (בתאוריה..) או פקדונות הלקוחות או מכסף שהבנק גייס מהציבור. שהלקוח מחזיר את מליון הש"ח בתוספת ריבית הקרן מזוכה ליתרות הבנק.
דוגמה אחרת לבנק עשרה לקוחות כל אחד הפקיד מליון ש"ח יש לבנק 10 מליון ש"ח . הבנק המרכזי עכשיו מרשה לו להלוות 100 מליון ש"ח אולם הוא הוא חייב לגייס 90 מליון מהציבור בכדי שיוכל לתת באמת 100 מליון אשראי.
איפה כאן יצירת כסף יש מאיין או השמדת "הכסף" ברגע פרעון ההלואה?
בנק משתמש בשיטת החשבונאות הכפולה
כשהבנק נותן הלוואה הוא לא משתמש במזומן , אלא יזכה את חשבון העו"ש שלך (צד הזכות) נניח ב 100,000 סכום ההלוואה ,ומצד שני (צד החובה) הבנק ירשום נכס בסכום 100,000 (ההתחייבות שלך להחזיר את ההלוואה)
הבנק לא צריך מזומן כדי ליצור הלוואה
מה זה שייך לחשבונאות כפולה. יש לו יתרת מזומן נגד הבנק המרכזי. אם הכסף נמצא בחשבון הלקוח ויוצא משם הלאה (מה שקורה לכסף של הלואה בדרך כלל) הוא לא נמצא בבנק. הבנק מגייס מזומן מהציבור בכדי לתת אשראי לא כן?
הבנק לא מגייס דבר. הוא כותב כמה ספרות והופ יש לך כסף. סיימת להחזיר, הופ נמחק הכסף. מה שנשאר זו הריבית. כמה יש בפקדונות, הון עצמי וכו' וכו' זה הכל קשקוש, הוא מלווה כאוות נפשו ללא תלות בדבר.
ברגע שתסכים להפנים את זה, להבין שכך זה עובד, אז תגיד אהה. מה אח"כ אני לא יודע.
אני כבר 7 שנים תקוע על אההה.
פרוייקט ונוס או כלכלה מבוססת משאבים היא התשובה ההגיונית היחידה לחברה שאין לה צורך במחסור מדומה
קומוניזם היא שיטה כלכלית-חברתית המתבססת על האידאולוגיה המרקסיסטית ובה רוב מוצרי ההון (ובפרט, אמצעי הייצור) נמצאים בבעלות מוסדות חברתיים, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי
ערן, תודה רבה על ההסבר.
אני מגיב רק עכשיו, כי רק לפני מספר דקות סוף סוף סיימתי לקרוא את המאמר של קרן המטבע… 😉
ולדעתי יש להם בכלל טעות בנוסחה בעמ' 21, מה שכנראה מוביל לטעות נגררת בנוסחאות שבהמשך המאמר… 😉
ועדיין…אשאיר שאלה באוויר – ואני (כנראה)לא מצפה לתשובה נוספת, כי כבר הסברת ונימקת בצורה מלאה.
מה הבנק יכול לעשות עם הכסף שלא התפוגג? עם איזה גורם – הבנק/הכסף "יכול להחליף ידיים" (ללא לקיחת הלוואה חדשה)? איך יקראו "להחלפת הידיים" הזו? זו לא הלוואה? זה יהיה מתנה? או שבכלל הבנק ישקיע את הכסף כראות עיניו במטרותיו שלו?
ותודה על האתר שלך ועל המאמרים המרתקים והחשובים.
שבוע טוב
יורו היי
תשובה קצרה רק מכיוון שלא ציפית לתשובה בכלל.
הבנק לא יכול לעשות עם הכסף הזה כלום אלא לגרוס אותו. ככה עובדת השיטה. הבנק נהנה מהכנסות עתק של ריביות ועמלות. בישראל יותר מארבעים מיליארד ש״ח בשנה מריביות וכ 17 מיליארד ש״ח בשנה עמלות. כל הוצאות הבנקים שהן מנופחות מאד שוות בערך הכנסות שלהם מעמלות. לכן ההכנסה מריביות היא הכנסה נטו. הבנקים גם משלמים ריביות למפקידים את כספם בחשבונות השונים ( זו האפשרות היחידה הקיימת מלבד כמות זניחה של מזומן ) . גם תשלומים אלה מגיעים ברובם לכיסי המאיון העליון והעשירון העליון. עם מה שנשאר הם מחזירים קצת לממשלה כמיסים ומשאירים את הרוב כרווח למערכת הבנקאית.
במאמר המקיף שנמצא באתר תראה את כל הנתונים . בסופו של יום המכניקה מאד פשוטה להבנה.
האם זה שיש את הפרוייקט בשיקאגו לבדיקת אפשרות חלופית יכול לרמוז על אפשרות לעתיד טוב יותר?
יש מצב שתתגבש בשנים הקרובות הבנה בעולם לכך שהמצב הזה חייב להשתנות, ושיש פתרונות טובים יותר? (בעצם בדיוק מה שאתם מקדמים עם הכתבה הזו)
בהחלט יש. במהלך השבוע יתפרסם פה פוסט שיסקור את השינויים שמתרחשים בממש בימים אלה במספר בנקים מרכזיים בעולם.
אבל ברור שהקרן תתפוגג- לא? הרי אם לא תתפוגג, הבנקים לא יגנבו רק את הריבית, אלא גם את הקרן… הקרן היא בעצם מכשיר לגניבת ריבית, עבור כסף שאין ברשות הבנקים. לא?
האם אין מקום להדפיס כסף אמיתי ולאלץ את הבנקים להלוות רק ביחס לכסף שממש נמצא ברשותם? או שנמנמתי את הקטע הזה בשעורי כלכלה שלמדתי פעם?
זה בהחלט ברור למי שמבין ועכשיו ברור לכולם. ככה עובדת השיטה. ייצור הכסף כמכשיר בלעדי לגביית ריבית.
לגבי פתרון, אולי נמנמת אבל הבנת את העניין. יש להפריד בין תפקידי הבנק השונים. מערך סליקה, ניהול חשבונות וייצור כסף (אשראי) . זו באמת ההצעה המרכזית לשינוי. תכנית שיקאגו משנות השלושים של המאה הקודמת. ייצור הכסף והבעלות עליו ברשות המדינה ( לא הממשלה ) . הכסף לא מיוצר כחוב ומפוזר בכלכלה במספר אופנים עליהם אפשר לדון.
האם זה לא סוג של פירמידת פונזי ? ואם כן מה הפתרון ?
לא נראה לי שיש אמת בכתבה, בכסף שהבנקים "מרוויחים" הם משתמשים בהשקעות ובבורסה כדי לעשות עוד כסף מריביות מעושק ומגזל
עלק "גורסים את הכסף"
ספקן שים לב לא דובר על הכנסות המערכת הבנקאית . הכנסות שבנויות מריבית ומעמלות. המאמר מסביר מה קורה לקרן ההלוואה כשהיא מוחזרת למערכת הבנקאית.
אפשר ליצור הרבה דוגמאות לתהליך הכסף וה"פוף".
אני דוקא רוצה את מודל המכונית.
אפשר לקיים מערכת כלכלית סגורה אותה מניעים רק בכסף "שיש" – שהוא כמובן מודל החילופין, מחליף תבואה בגרעינים ומגדל במשך שנה תבואה חדשה או מוכר חתיכת בשר בקר וקונה עשב כאוכל לעגל.
גם אפשר להוסיף – מוכר דגים וקונה סירה חדשה.
הכנסת הכסף היה תמריץ לא רק לסחר חילופין על בסיס סחורה קיימת אלא התחייבות ויצירת אפשרות לקנות סירה גדולה – לדוג יותר דגים שיכסו את ההלואה וישאיר לדייג גם כסף לתשלום למורה הטוב יותר שילמד את ילדיו – שבעתיד יהיו אולי בנקאים ולא דיגים.
ככול שהמדיניות תגביל את יצור הכסף היא לא תחנוק אלא תיצור שיוויון – מימון סירות קטנות להרבה דייגים במקום ספינה אחת ענקית לאדם אחד – שיקח את כל הדייגים כעובדי קבלן …
מודל המכונית !!!
כל 10000 קמ ( או 15 ) צריך לזרוק את שמן המנוע – "פוף", ולשים שמן חדש (הנעת גלגלי התעשיה).
אם מדיניות רגולטורית – שוק מפוקח, היה יוצר שליטה על מחיר הדמן לנפח מנוע השיוויון היה רב יותר.
כאשר הממשל "מאמין" שחברה פרטית (גוגל, פיסבוק, תשובה ..) ינהגו בכסף הזול לטובתה – מדינה ואזרחיה, ונותן "שוק חופשי" הוא – הממשל, מוצא מנהיג מושחת שמספר סיפורים – דרך עיתון (ישראל ביתו, לדוגמא) מכוון שחייב להון-ולאישתו שלו ומפנה את שמן המנוע (או גז התפעול של המנוע) דוקא לטובת חברים שלו ולא לטובת הנתינים שנתנו לא את קולם …
קאמרון לא נתניהו ….
היו לי תהיות לגבי השאלה הזו, שאם הכלכלה מבוססת על חוב אז מה הטעם בהחזרתו, אבל לפחות בארץ, כפי שטען משה בדש בסדרת הסרטונים שנעשו לפני שתי מערכות בחירות, במקרה שהלוואה אינה מוחזרת הבנק מזדכה עליה בפני המדינה וגם ממשיך לרדוף אחרי החייב. לא נראה לי הגיוני שלכסף אין שום שימוש, במיוחד שכסף שחוזר לבנק הוא כסף שיכול לשמש לעוד מינוף. האם תוכל לסבר את אוזני?
אם אני לא טועה פחות מ 10% מהכסף במחזור הוא למעשה כסף פיזי (שטרות ומטבעות), השאר הוא פשוט רשימה דיגיטאלית
כלומר, זה לא שמישהו אוסף את כל השטרות שחוזרים לבנק, שם אותם בחבית ומעלה אותם באש. זה פשוט שורה באיזה Database, לכן אין ממש משמעות ל"השמדת" או "יצירת" כסף.
לכסף אין שום ערך אם אתה יכול ליצור כמות בלתי מוגבלת ממנו (או כמות גדולה מאוד) כמו הבנק
שלום אורי, כתבת מאמר בנושא חשוב ומעניין ביותר. אבל יש לי תחושה שניסית ליצור מהומה על לא מאומה.
ציטוט: "…אזרחי המדינה….אספו את הכסף החזירו אותו לבנק ופוף.. קסם. הכסף נעלם. רוצים כסף חדש? קחו הלוואה חדשה"
שתי נקודות:
1. האזרחים החזירו את הכסף. הוא כבר לא שלהם. מה אכפת להם, ומה זה משנה להם אם הכסף פוף..נעלם, פג, התפוגג, התאדה, הפך לגויאבה? אני רציני. מה זה משנה??! זה כבר לא כסף שלהם.
ובהמשך לכך – הנקודה השנייה:
2. נניח שהכסף לא התפוגג, אלא נשאר. איך זה משנה את התמונה?? מה היתרון?
האם במקרה כזה – אם האזרחים רוצים כסף חדש – הם לא צריכים לקחת הלוואה??! מה..יתנו להם עכשיו כסף בחינם, רק בגלל שהכסף לא "נעלם"???
אני באמת מנסה להבין את מה שכתבת. ואני מקווה שאני ענייני ובהיר בתגובה/שאלה שלי.
שלום יורו
אני לא אורי אבל נראה לי שהוא יסכים עם מה שאכתוב. אתה פספסת את הפואנטה של המאמר שבו אורי מתאר את מחזור החיים השטני של הכסף בימינו.
הפואנטה היא כזו : משק מתפקד חייב כמות נתונה של כסף. אם הכמות תרד יווצר מחסור בכסף שיוביל לירידה בצריכה, אבטלה, מיתון וכו … הבעיה היא שברגע שאתה משמיד את הכסף שחוזר כהלוואות אתה חייב לייצר הלוואה אחרת במקום, כדי לייצר כסף חדש ולשמור על אותה כמות כסף שהיתה (במציאות המטרה היא להגדיל את אותה כמות בשביל לייצר צמיחה). כלומר בשורה התחתונה יש אינטרס במערכת הזו שכל הזמן כמות הלוואות והלווים מהבנקים תגדל וזה אכן מה שקורה כבר עשרות שנים.
אם כסף לא היה מיוצר מהלוואות בנקאיות ולא מחוב – המרוץ הזה אחרי הגדלת ההלוואות והחובות – בטח שלא היה בקצב המטורף שהוא נמצא בו היום.
2. אם הכסף לא היה מתפוגג – כמות הכסף שהיתה מחליפה ידיים מבלי לקחת הלוואות חדשות היתה קבועה ולכן הצורך בהגדלת האשראי הבנקאי כדי לקיים את המערכת היה מתבטל או יורד דרמטית. למסקנה הזו אגב הגיעו גם חוקרי קרן המטבע ב2012 בסימולציה שערכו על תכנית בה הכסף לא נוצר מחוב בנקאי. ראה כאן:
https://www.imf.org/external/pubs/ft/wp/2012/wp12202.pdf
יש שאלה שאיש אינו שואל: מי החליט שכך צריך לייצר כסף? האם נבחנו חלופות אחרות? זה נראה כאילו השיטה הזו הגיעה משום מקום, בצורה מסתורית, ומיושמת בכל העולם באופן זהה ובלתי תיאום. המון שאלות. אפס תשובות.
במדינות היותר ותיקות מדובר בתהליך ארוך של אבולוציה של הכסף. במדינות הצעירות יותר זה פשוט העתקה של מה שהיה מסביב
זה תהליך שקשור לממשלה שהולכת וגדלה. ללא מטבע פיאט (או סוגים דומים של זיוף) הממשלה לא מסוגלת לגדול.
למשל: ארהב נפרדה מסטנדט הזהב כדי לממן את מדניות ה wellfare/warfare
מה היה קורה אם במקום להחביא את הוצאות מלחמת ואיטנם עם אינפלציה כל אמריקאי היה מקבל בדואר חשבון? הציבור לא היה מרוצה
מה היה קורה אם על כל 100 דולר קצבת רווחה שהיית מקבל היו לוקחים לך 200 דולר כדי לממן את המנגנון (במקום להדפיס כסף)? אני בטוח שזה כבר לא היה כזאת עסקה משתלמת
משה. השאלה שלך מצויינת. כי היא השאלה הנכונה באמת. מי החליט. שחרורון נתן תשובה חלקית ,זה נכון שחלק היה התפתחות טבעית של ההחלטה הראשונה של הבנק המרכזי הראשון בעולם הבנק האנגלי להתיר יחס רזרבה של 1:2 . אבל ההמשך היה רצוף במאבקי כוח. הונאות. ומזימות. כמו למשל המזימה שהקימה את הבנק המרכזי הנוכחי בארה״ב הפד שמנהל למעשה את המערכת העולמית.
אבל השאלה שלך נכונה מאד. כל מדינה לכאורה ריבונית לקבוע את השיטה בתחומה בתנאי כמובן שהיא בעלת מטבע עצמאי.
אם תבדוק למשל את חוק הבנקאות לפיו אמורים הבנקים לעבוד, תמצא שאין שם זכר לתיאור אופן הפעולה הנוכחי. כל שכתוב שם על האשראי הבנקאי הוא בתת הפרק שמתאר את תפקידי הבנק . בסעיף חמש כתוב ״מתן אשראי״. מה מקורו של האשראי, מה קורה עם הכסף שחוזר, אף מילה נוספת .
אבסורד , כבר כתבתי במאמר.
רבות מהתגובות כאן מלמדות שאנשים לא באמת קראו את המאמר ביסודיות וירדו לשורשיו תוך שהם משתחררים מהדעות הקדומות שלהם ביחס לכסף, מקורו, דרך הפקתו, דרך הריסתו וכן הלאה. אנשים מתפלספים כאן על אנרגיות ומעגלים ושורשים רוחניים, אבל לא הבינו את שראו עיניים או שמא מראש ויתרו על הקריאה, קראו כותרת ואולי פתיח ושופכים כאן את הגיגי לבם. וזאת היא בדיוק בעיית הבעיות של הכלכלה, שאנשים נשטפו בשקרים ביחס לכסף וכיום פשוט קשה להם להשתחרר מזה ולהגיע לחקר האמת.