חורף 1993, כיתה ז', תיכון גינסבורג האורן ביבנה. אי שם בין הפסקת עשר להפסקת שתים עשרה חשתי בהתלחשויות מאחורי גבי שלוו במבטים מצחקקים. בירור קצר חשף את גודל הזוועה: מסתבר שהעובדה שלבשתי במשך שלושה ימים ברציפות את אותה חליפת טרנינג לא נעלמה מעיניה של מלכת הכיתה דאז, שקפצה על הפשע האופנתי כמוצאת שלל רב, ענין שאפשר לה לפזר בקרב נתינותיה מעט מהרעל והרוע שמאפיין בדרך כלל מערכות מונרכיות שכאלה.
במבט לאחור, היה זה רגע מכונן: עד אותו היום לא הקדשתי תשומת לב מיוחדת למלבושי, אך מאותו הרגע, התחלתי להקדיש את כל תשומת ליבי למלבושי, ובי נשבעתי כי לעולם לא אלבש ברצף את אותו הבגד פעמיים. או לפחות לא אתפס בעודי עושה זאת.
במסגרת השינוי החלטתי לפתח טעם אופנתי עצמאי. לשם כך מיהרתי לכנס את חברותי ליום מרוכז של סקירת ארון הבגדים, ולסינון הקשוח של תכולתו. מי לשמאל חזרה למדף, ומי לימין לשקית התרומות. לאחר שהגענו יחדיו, הן החליטו ואני הנהנתי בהסכמה למסקנה המתבקשת כי יש לרענן את הארון. יצאנו לעיר להתחדש במלאי של בגדים לשנה לפחות.
לאחר שרוקנתי כל חנות רלוונטית ברחוב הרצל שברחובות, החלטתי שהגיע הזמן לדבר הגדול באמת: תל אביב. בכיתה ח' ביקרתי לראשונה ברחוב שינקין, בו התחדשתי בחולצת רשת אדומה א-לה אביב גפן ועגיל בפופיק כדי שחלילה לא אחשד עוד כמי שאינה מעודכנת אופנתית.
בכיתה י' כבר הייתי ידועה בסגנוני האופנתי הייחודי, ובפרובינציה קטנטנה כמו יבנה, מוניטין שכזה הוא ענין שאין לזלזל בו. המעמד חייב אותי לתחזק מלתחה מרשימה, מה שחייב אותי לחלוב לא מעט כספים מההורים וכשגם זה לא הספיק, לצאת לשוק העבודה. לאחר שעות רבות של עמידה לצד הצ'יפסר בסניף בורגר ראנצ' ביבנה (תעריף של 8.30 ש"ח לשעה) קיבלתי את תלוש המשכורת הראשון בחיי. נרגשת וגאה שמתי פעמי לקניון הקרוב ביותר ורכשתי זוג מגפיים שחורים שהסבו לי אושר שאין לתאר: הרגשתי גבוהה, דקיקה ויפה לאין שעור מכפי שהרגשתי בלעדיהן.
מה שהתחיל כמנגנון הישרדות חברתית, הפך כעת באופן רשמי להתמכרות.
השנים חלפו וארוני התהדר בשלל פריטים שהתחלפו האחד באחר במהירות מסחררת. כל פריט חדש שרכשתי התאפיין באותו ריח משכר: הוא גרם לי להרגיש יפה. או גבוהה. או רזה. ולרגע קט אפילו מאושרת. השופינג הפך עבורי פתרון לכל: דימוי עצמי נמוך, שברון לב, דכאון לאחר לידה, דכאון כי לא חזרתי למשקל, דכאון על כל קמט חדש שהתיישב בפנים והיעדר תחושת סיפוק בחיים. אלא שהפתרון שהשופינג סיפק, היה לזמן קצר בלבד והעצבות או הריקנות שמתחת חזרו מהר מאוד לפעפע.
לאחרונה, ובעקבות אשפוז של בני התינוק, קיבלתי החלטה עקרונית להאט. כאשר בחנתי את מכלול חיי היה לי ברור שההתמכרות לשופיניג, שהפכה לציר מרכזי של חיי כאשר הפכתי לבלוגרית המתמחה באופנה מקומית, תהיה הראשונה לעמוד למבחן. אם להודות על האמת, בתקופה האחרונה תחושת העומס הכללי בבית ובארון הבגדים בפרט העיקה עלי יותר ויותר. בכל פעם שחיפשתי חולצה הלכתי לאיבוד בין שלל הפריטים. ביקשתי שמלה, ונבלעתי פנימה בין אינסוף הקולבים. רציתי מגפיים ספציפיות וטבעתי בים של זוגות. במקום להרגיש מאושרת, הרגשתי ריקה, ויותר מזה, ההבנה כי ערימות הבגדים שמונחות מולי הן בסופו של דבר שקלול של כסף וזמן, או במילים אחרות, עבודה ופנאי.
מדורבנת על ידי משפט הזן "לעולם לא יהיה לנו די ממה שאיננו צריכים", ועד ידי הרצון להאט, החלטתי שהגיעה העת לגמילה. לא "הפחתת צריכה" ולא "צמצום" אלא Cold turkey אגרסיבי וכואב.
למודת ניסיונות גמילה כושלים מן העבר, הבנתי שאם אני רוצה להשיג תוצאות עלי להיערך בהתאם, ולפיכך נקטתי בצעדים הבאים:
השראה היא אם כל שינוי. לכן שוחחתי עם נשים שחוו, התקשו, התמודדו וגברו בעצמן על היצר כדי לשמוע על הקשיים שחוו, לקבל מהן טיפים ולשאוב כוח והשראה. אחת מהן היא הבלוגרית אפרת בשרי שכותבת בבלוג שלה pretty so כיצד היא התמודדה עם אתגר ה"שנה ללא קניות שלה" שאותו סיימה ממש לאחרונה.
להתחייב בפומבי. שלא כמו בפעמים הכושלות הקודמות, הפעם החלטתי לייצר מחויבות גדולה יותר, ולהצהיר קבל עם ועדה (כלומר בסטטוס בפייסבוק) על תחילתו של תהליך גמילה. בעקבות ההצהרה אף הוזמנתי לתכנית הבוקר של אורלי וגיא שבה נשאלתי על ייסוריי הגמילה שחוויתי במהלך ה- Black Friday, עד לאחרונה יום חג אמיתי. מאז השתתפותי בתכנית אני נשאלת כמעט מידי יום בסביבתי איך הולך התהליך. המעורבות הגדולה של הסביבה מעודדת אותי להמשיך ולדבוק במטרה.
לעצור את האויב בשער. הסרתי את עצמי מכל הדיוורים המפתים המבשרים על מבצעים, הנחות והטבות בלעדיות כדי שאפסיק לקבל את כל הפיתויים הללו במייל. אין טעם להעמיד את עצמנו במבחנים מיותרים, ואם את מנסה להיגמל מפחמימות, את בוודאי לא רוצה למצוא בכל בוקר מחוץ לדלת שקית עם לחמניות חמות.
קבוצות תמיכה. הצטרפתי לקבוצת הפייסבוק "ארון מלא" של הסטייליסטית שני ספיבק שעברה בעצמה תהליך גמילה משופינג ובמסגרת הקבוצה היא מסייעת לחברי הקבוצה לגלות מחדש ולנצל עד תום את הפריטים שיש בארון כדי שלא נתפתה לרכוש עוד פריטים מיותרים.
בנוסף, הצטרפתי לקבוצת הפייסבוק "יש לי מה ללבוש" שמאתגרת את החברות בה להירתם לאתגר "40 יום ללא קניות" ומזמינה את החברות להעלות מידי יום תמונה חדשה כשהן לבושות בבגדים שיש להן בארון.
להפוך תחביב למקור הכנסה. בעבורי, גמילה משופינג היא לא רק צמצום הרכישות אלא גם צמצום הפריטים שבארון. מאחר ואני בלוגרית אופנה אני מקבלת הרבה פניות ממעצבים שמציעים לי לבחור פריט מהקולקציה שלהם כדי להציג אותו בבלוג או באינסטגרם שלי. החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהמיר את הפריט המוצע בבקשה לתשלום עבור העבודה שאני משקיעה. אחרי שנים בהן ההתמכרות הובילה להוצאה מתמשכת וחד סטרית של כספים, אני לראשונה מצליחה לייצר ממנה הכנסה, ועל הדרך גם מתמודדת עם חרדת ה"לא נעים לי" ואחותה הקטנה "אני לא מספיק שווה".
כמו בכל גמילה, השבועות הראשונים היו לא פשוטים. ללא "תרופת הפלא" שסייעה לי להרגיש יפה יותר, צעירה יותר ורזה יותר, מצאתי עצמי נאלצת להישיר מבט לקמטים ולעודפי המשקל וללמוד להשלים עם העובדה שהם כאן כדי להישאר. וכמו בכל גמילה, לאחר צליחת השלב הראשון והקשה, מתחילה לצמוח לאט לאט תחושה חדשה שזכרתי רק במעומעם: שקט נפשי, ואפילו רחמנא ליצלן ניצנים ראשונים של שלווה.
עדר פרות קדושות בהוויה הישראלית ,חקלאות יהודית,שירות קרבי,תשלומי מיסים,מחירי הנדלן וכו,הולך ונשחט ככל שפרשיות הון ושלטון צפות ועולות.
פתאום לאנשים נפקחו העיניים והם מבינים איך האליטות תחמנו ושדדו אותם ואת הוריהם מאז קום. מדינה.
העסק יוצא לאט לאט משליטה…
החונטה לא תוותר על כוחה וכהרגלה בקודש תיזום פרובוקציה מלחמתית עמ להשכיח את מה שכבר צף.
מלחמה בצפון בפתח ואתם סופרים למישהי כמה גרביים היא קנתה..תתקדמו אנשים,..
המדינה פאקינג מתפוררת מבפנים…
אם הייתי יכול לספר פה ,ממקור ראשון, על מצב הגיוס לקרבי ומה מתרחש בחטיבות המילואים מאז מקרה אלאור עזריה לא הייתם ישנים בלילה.הכל מושתק ומהונדס חברתית עמ שהכשלון לא יירשם על שם הפקידים הנוכחיים..
אם שלילת הזכות לירות כדור בראש שבוי גוסס גורמת להעדרות ממילואים כמחאה, אז רקבון עמוק וקשה פושה בנפש המוחים.
רקבון תאוות רצח, העדר הרחמים, אובדן צלם אנוש.
נכון. כולם טועים. תחליף את העם.
מספיק אקדמאים,אנשי הייטק,יזמים ואנשי עסקים המשרתים איתי כניראה לא ככ מוסתים ותאבי דם כמו שציינת
בפאור שקרים. בחנפנות.
בפאור השפע החזירי.
בפאור האגו החזירי שלא ידע שבעה.
החנפנים המשתטים תומכים זה בזה וזה ומראים את הכיוון שאליו האתר מדרדר.
"ועגיל בפופיק" זהו הכיוון ומה שחשוב. והאסוציאציות מפילות בפח חבורה גברית הממהרת להביע אהדה.
תודה!! זה ממש מה שגם אני צריכה לעשות, ואיכשהו דוחה את זה….
מקווה שתתני לי את הדחיפה הנחוצה,
את הצעדים הדרושים
ואת החשק וההשראה
אל תשימי לב לכמה מגיב(ים) אדיוטים.
את מדהימה וכותבת נפלא.
מראה שחורה פרק 1
אני לא תוקף אף אחד אני רושם מה שאני חושב על הכתבה הזו
זה אתר מצוין אך אחת לתקופה יש כאן פרסומת לדברים שבעיני לא קשורים
אדם שהיה אנוכי וצר אופקים הרגיש רע ,מחפש להאשים אחרים
אוי אוי אני מכור לקניות , אני מכור למחשב , אני מכור …
אנחנו מוכרים הכול היום גם את החזרה בתשובה המצפון
תראו הסדרה מראה שחורה פרק 1
הכול למכירה היום , הכאב והחרטה , העיקר שנוכל להחזיר חוב לבנק ?
עלמה היקרה
אני אמרתי "בועה" אבל תגובתי לא היית על הכתבה רק על דברי המגיבים לפני.
אז אם מישהו חשב לרגע שאני מבקר את הכותבת אז אני ממש ממש מתנצל.
לא מבינה את התגובות , לא מעניין אתכם אל תקראו, יש תופעה כזו של התמכרות לשופינג ומותר לכתוב עליה כמו שמותר לכתוב על כל נושא אחר , אתם גם לא מכירים את הכותבת אז מאיפה הידע על הבועה? על תרומות ושאר מני ירקות ??? תרגיעו
עלמה היקרה
אני אמרתי “בועה” אבל תגובתי לא היית על הכתבה רק על דברי המגיבים לפני.
אז אם מישהו חשב לרגע שאני מבקר את הכותבת, אז אני ממש ממש מתנצל.
אין בכתבה בזו כלום , פרסומת עלובה לבלוג שלך
ניצול ולא יותר
אין כאן גמילה פשוט שינוי סדר עדיפות
מה הקטע שלך ? אני דווקא אהבתי מאוד. ודווקא כן רציתי לראות את הבלוג שלה. הרי בסך הכל כל קורא מאמר רוצה לראות מה עוד כתב בעל המאמר.
מה הטעם לתקוף סתם בלי טעם ?
למקסמן
ה"קטע" שלו הוא הקטע שלך גם כן, מוזר שאתה לא מבין את הסיבה והטעם שהוא תוקף.
כמו שאתה מקסמן רואה בחוזה העסקה וולונטרי בין מעסיק לשכיר כהליך של עבדות למרות שאין אלימות בין הצדדים והעובד בחר מרצונו החופשי במקום העבודה אזי שמעון יכול לטעון שאתה מקסמן למרות שבחרת מרצונך לקרוא את הבלוג הנך "מנוצל" גם כן.
כמו שלשיטתך המעסיק "קיבל עבד חינם" אזי לשיטתו של שמעון הילה קיבלה אותך כ"עבד חינם"… פשוט וקל.
אפשר כמובן להמשיך ולטעון שהילה כנציגה של "הקפיטל" בעצם מפנה את זמנך מאגירת מי גשמים לקריאת בלוגים בכך שוללת את הטבע ממך.
אתה רואה מה קורה שמכבים את המוח ומתחילים ללהג על "עבד חינם", "מי גשמים", "בנינו ובנותינו הרווקים"?
יואל היקר. שאתה תבין את ההקשר בין הדברים, אז תנסה להסביר לי מה אמרת.
אבל בנתיים אני מאמין באחדות הבינה ככה שאין מצב שאתה מבין את ההקשר שעשיתה.
יואל היקר
ממתי שלילת הטבע מכל אדם זה לא אלימות ? הרי אייך בדיוק אתה שולל את הטבע מכל אדם, לא באלימות ?!
המפלצת החברתי שאתה כל כך אוהב אותה (על תנאי כמובן, הרי בחלוקת הצמיחה אתה לא אוהב אותה כמוני), תשלח את הגסטפו שלה להשמיד ולהרוג ולאבד כל מי שינסה להתנחל באיזה פיסת אדמה, או לאגור מי גשם.
מניחה שלו הייתי מעלה על דעתי שיהיו פה כאלה תגובות תוקפניות כלפי והאשמות שכאלה על אופיי "החזירי קפטילסטי" כנראה שהייתי חושבת פעמיים…
התחלתי לכתוב תגובה ארוכה לכל הטענות שנטענו פה ואז קלטתי שנכנסתי לעמדת התגוננות וזה כבר פחות הסטייל שלי – משהו באופי החזרזירי כנראה 😉
קחי את זה בקלות 🙂
כל מיני אנשים חושבים שאת צריכה להתבייש בזה שמישהו מוכן לשלם לך עבור כישוריך. פעם אחת שאת מקבלת את הכסף ופעם שנייה שאת מוציאה אותו
אותם אנשים כנראה מעולם לא עבדו בשביל כספם (כלומר עובדי ממשלה או חיים מקצבה)
תותחית!
אני מאוהב באנשים שחיים בבועה כאילו העוני היא בעיה של חוסר עבודה.
ככה שהם חושבים שיש להם את הזכות להטיף מוסר לזולת מה לעשות האם כן לגלוש או לא לגלוש או כן לתרום לעניים או לא לתרום.
אז ככה.
1, אין שום זכות להטיף מוסר למישהו לעבוד, הרי מי שמכם ?
מה, הצוו של לא תגנוב ? מי סמכם לחוקק כזו צו מהבטן ?
הצוו של לא תגנוב קביל אך ורק אם יש קניין קביל. ואין קניין קביל אם יש אדם או נולד ביקום שאין לו קניין. ולכן הוא לא צריך מוסרית לעבוד הוא פשוט יוצא לצייד. וזה המציאות האנושית מאז שנצר התא האורגני האובולוציוני הראשון.
2, 13% מהעובדים (שתי מפרנסים למשפחה) הם עניים בישראל.
אז לטעון שעניות = חוסר עבודה ?! זאת זריית חול בעיניים !!
יש שתי סיבות לעוני. הסיבה הראשונה היא גזלת הטבע מהפרט (והפרט מאמץ שלא בצדק את הצוו של לא תגנוב בזמן שהוא משוחרר מיזה לגמרי על דרך “לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב (משלי))
הסיבה השניה שאנשי הכלכלה למדו כלכלה בחלם. והגיע הזמן שיחזירו את המפתחות ולהפסיק לחיות על חשבון הציבור. כי נגמרו התירוצים, כי אם 13% מהעובדים במשרה מלאה הם עניים, זה אומר שכשלתם אפי’ על פי התזה שלכם שכאילו אם רק נעבוד (דווקא שתי מפרנסים כמובן) יהיה לנו צמיחה ושיגשוג וכו’ וכו’
אגב: כתבתי עכשיו מאמר למפוני עמונה בשם “מפוני עמונה – Welcome to the club”
המאמר עוסק בעובדה שמפוני בתים זה מעשה שבכל יום גם בקו הירוק ככה שאני לא מבין על מה הרעש.
למי שמעוניין הנה הלינק
אני מאוהב באנשים שחיים בבועה כאילו העוני היא בעיה של חוסר עבודה.
ככה שהם חושבים שיש להם את הזכות להטיף מוסר לזולת מה לעשות האם כן לגלוש או לא לגלוש או כן לתרום לעניים או לא לתרום.
אז ככה.
1, אין שום זכות להטיף מוסר למישהו לעבוד, הרי מי שמכם ?
מה, הצוו של לא תגנוב ? מי סמכם לחוקק כזו צו מהבטן ?
הצוו של לא תגנוב קביל אך ורק אם יש קניין קביל. ואין קניין קביל אם יש אדם או נולד ביקום שאין לו קניין. ולכן הוא לא צריך מוסרית לעבוד הוא פשוט יוצא לצייד. וזה המציאות האנושית מאז שנצר התא האורגני האובולוציוני הראשון.
2, 13% מהעובדים (שתי מפרנסים למשפחה) הם עניים בישראל.
אז לטעון שעניות = חוסר עבודה ?! זאת זריית חול בעיניים !!
יש שתי סיבות לעוני. הסיבה הראשונה היא גזלת הטבע מהפרט (והפרט מאמץ שלא בצדק את הצוו של לא תגנוב בזמן שהוא משוחרר מיזה לגמרי על דרך "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב (משלי))
הסיבה השניה שאנשי הכלכלה למדו כלכלה בחלם. והגיע הזמן שיחזירו את המפתחות ולהפסיק לחיות על חשבון הציבור. כי נגמרו התירוצים, כי אם 13% מהעובדים במשרה מלאה הם עניים, זה אומר שכשלתם אפי' על פי התזה שלכם שכאילו אם רק נעבוד (דווקא שתי מפרנסים כמובן) יהיה לנו צמיחה ושיגשוג וכו' וכו'
אגב: כתבתי עכשיו מאמר למפוני עמונה בשם "מפוני עמונה – Welcome to the club"
המאמר עוסק בעובדה שמפוני בתים זה מעשה שבכל יום גם בקו הירוק ככה שאני לא מבין על מה הרעש.
למי שמעוניין הנה הלינק
https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2017/02/02/%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%9F/
כשאנשים חסרי כל במדינה אינם מסוגלים להשיג מזון ורעבים, מביך לקרוא את הכתבה הזאת המעידה על עיוורון, אנוכיות, אטימות, ניכור ואהבה עצמית ילדותית.
שהכותבת תתרום בסתר את בגדיה המיותרים לעניים והעניין שלה בקניית בגדים, תדמית מזוייפת ומראה חיצוני, יעלם כלא היה.
מה שכתבת יכול להיות מוצדק אם היא מסתובבת בארץ ואוכלת לכולם את האוכל מהצלחת או שהיא לא מרויחה את הכסף שלה
כיון שאין שום סיבה להאמין שזה המצב, ביקורת כזאת היא סוג של רשעות וצרות עין.
את הכסף שלה היא יכולה לבזבז על מה שהיא רוצה. זה הקטע ב״שלה״. כמו שהיא כתבה , היא נושאת באחריות לבחירות שלה. היא בזבזה על בגדים (זכותה), הבינה שזה לא רעיון טוב במיוחד והפסיקה לבזבז על בגדים. שים לב שהיא לא בקשה ״ביגוד בסיסי לכולם״ או שהממשלה תממן לה תוכנית גמילה.
במקום הזמן הבטל שבו אתה יושב קורא את הכתבה, מגיב עליה אנונימית, יכולת לעבוד שעה או שעתיים, להתשכר כ-100 שקלים ולתרום אותם לעניים.
כשאנשים חסרי כל במדינה אינם מסוגלים להשיג מזון ורעבים, מביך לקרוא את התגובה שלך המעידה על עיוורון, אנוכיות, אטימות, ניכור ואהבה עצמית ילדותית.
שהמגיב האנונימי יתרום בסתר את זמנו המיותר לעניים והעניין שלו בקריאת אתרים, יעלם כלא היה
אחד כמו שחרורון לא תופס שלהתהדר במזון, ובשפע מול עינייהם של עניים חסרי כל גובל יותר מבשפלות.
להתלונן על השפע הזה הוא יותר מצביעות מאוסה.
להעמיד את כספה כנושא להתקפה כשברור שלא כספה הוא הנושא אלא יחסה המיתמם אל עצמה הוא הנושא זוהי היתממות והסחת דעת מהנאמר.
להגן על טריפ אגו שכזה או להשתטות כמו המגיב השני חושף את הטריפ אגו שבמוצאכם ואת ניכורו ועליבותו .
אף אחד לא דיבר על להתהדר בבגדים מול העניים. זה סתם המצאה שלך
אני יודע שקשה להבין את זה, אבל להרויח כסף ביושר זה לא בושה למרות שיש ענים. ולעשות עם הכסף שלך מה שאתה רוצה זה גם לא בושה
לנפנף ולסחור בנקקים ונזקקות, זה בושה
לאנונימי היקר,
אני בטוח שאותה גברת קניינית תרמה בעקיפין (אך בגלוי) להרבה מאוד אנשים הרבה יותר ממה שאתה תרמת (בסתר) כל חייך.
בכך שהיא קונה בגד בקניון היא ״תורמת״ כסף בין השאר ל:
– המוכרת בחנות הבגדים (כנראה חיילת משוחררת/סטודנטית שבלי אותם נשים שקונות בגדים לא היה לה כסף לממן את לימודיה או את הטיול אחרי הצבא).
– המנקה בקניון, שבלי בחורות כמוה שיקנו בגדים כנראה שלא היתה לה בכלל עבודה.
– נהג המשאית קשה היום שמסיע את הסחורה לחנות.
– הנשים בסין/מלזיה שתפרו את הבגד, ובזכות זה שהיא קונה הם יכולים להכניס אוכל לפה.
– תקציב הרווחה של העיריה (שחלק קטן ממנו יתגלגל בסופו של דבר לנזקקים) שממומן בין היתר מהארנונה של אותה החנות.
– תקציב הרווחה של המדינה (כנ״ל) שממומון בין היתר מהמע״מ ומס החברות שהחנות משלמת.
– ועוד ועוד…. נראה לי שהעברתי את הנקודה…
עדיף באמת שלא היתה ״מנקרת עיניים״ ומפגינה את עושרה, ובמקום זה שומרת את הכסף לעצמה.
חרטוטון, ולמרות הכל אם היתה נותנת את הבגדים שקנתה לעניים, עזרתה להם היתה גדולה מכל המסביב שציינת.
אבל זאת איננה הנקודה כלל. האם אתה מבין שזהו איננו נושא הכתבה והתגובות נגדה?
הנושא הוא שאדם מתלונן על עושר שיש לו ומבקש אהדה ורחמים. אהדה הוא יכול לקבל רק מחזיר קפיטליסטי שאיננו מודע לחזירותו.
כשהחזיר הקפיטליסטי יתפוס שהצלחה היא מצב זמני וחולף, הוא יפסיק להתפעל מעושרו ועוצם ידו.
ועד שיבין, אוהדים חזיריים ישבחוהו בתגובות אינפנטיליות בלא צל של מודעות לחזירותם.
ואו, אנונמי, אתה ממש חי בסרט … אתה יודע כמה זיהום ונזק סביבתי גורמות חוות המחשבים הענקיות שמארחות את כל האתרים שבהם אתה גולש ומגיב? כמה אדמה חקלאית שיכלה לפרנס אנשים היא גוזלת? כמה חשמל נצרך כדי לקרר אותן? רק חזיר קפיטליסטי שכמוך יכול לגלוש ולהגיב בשלווה בעוד העולם הולך ומתחמם בגלל הקליקים שלך … כמה עיוורון? כמה עוול? ואתה יושב ומגיב ומקליק …