הפאזל של סיפור הגז הולך ומתברר. אט אט אנו נחשפים לאינטרסים השונים. ועוד חלק חשוב בו הוא הלחץ של הממשל האמריקאי להכנע לתאגיד האמריקאי נובל-אנרג'י. חברים בקונגרס האמריקאי נתמכים וממומנים על ידי תאגידים כמו נובל, חלקם אף מושקעים בחברות הללו, וקשרי ההון שלטון הללו מחלחלים לישראל.
אתמול הלכנו אני וחבריי למאבק הגז, להפגין מול בית שגריר ארה"ב בישראל, בעת האירוע השנתי לציון חגיגות העצמאות האמריקאית. אל בית השגריר מוזמנים בכל שנה לאירוע הזה פוליטיקאים לצד כל מיני אישים חשובים (בעיקר בעיני עצמם) המשופעים בכסף שמייצר להם קירבה למי שמזמין את האורחים לבית השגריר. הזמנה לאירוע הזה גורמת להם להרגיש עוד יותר חשובים בעיני עצמם.
השנה אחת מנותנות החסות לאירוע הוא תאגיד נובל אנרג'י. כן, אותו נובל אנרג'י, תאגיד הגז השותף לטייקון הישראלי יצחק תשובה, במונופול הגז. באותו השבוע שממשלת ישראל ניסתה להעביר את מתווה מונופול הגז, התקשרו בכירי השגרירות האמריקאית אל חברי הכנסת שלנו (נחשפו עד כה שיחות עם ח"כים מהרשימה המשותפת ומיש עתיד), בדרישה שיצביעו בעד קיבוע מונופול גז פרטי בישראל בראשות נובל אנרג'י ודלק אנרגיה.
שגרירות ארה"ב, בהמשך למעורבות פוליטיקאים בכירים אמריקאים נוספים בעלי עניין (כמו שר החוץ ג'ון קרי, שלו מניות בנובל אנרג'י ונשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון – לוביסט של נובל אנרג'י), לוחצת על נבחרי ציבור ישראליים, כדי שתאגיד אמריקאי ישתלט על משאבי הטבע והאנרגיה של מדינת ישראל.
כך, נחגגה העצמאות האמריקאית, על חשבון העצמאות האנרגטית של מדינת ישראל.
הגענו מספר פעילים סמוך לבית השגריר (הרחוב עצמו נחסם לתנועה) עם שלטים ותחפושת של הדוד סם. אני נשאתי מגפון. כאזרחים במדינה הרואה עצמה דמוקרטית, ניצלנו את חופש הביטוי שלנו, וקראנו לפרק את מונופול הגז ולשגריר ארה"ב ולשר החוץ שלו לחדול מהתערבות בענייני מדינת ישראל.
מיד כשהגענו – שבעה פעילים חברתיים, לא ממש מפחידים – אחד המאבטחים במקום התקרב ופקד עלינו לעזוב את המקום. הסברנו לו שאנחנו מכירים את החוק ושמותר לנו להפגין במקום. אותו מאבטח החליט לפקוד עליי שלא לקרוא במגפון. הסברנו לו שוב, שאנחנו מכירים את החוק שהוא כנראה לא מכיר, ושעל פי החוק מותר לי כאזרח להביע את מחאתי במדינתי ישראל, גם בעזרת מגפון.
אותו מאבטח פנה אל רשת הקשר, וקרא: "תביאו כוח יס"מ". שבעה פעילים חברתיים, לא ממש מפחידים, עם כמה שלטים, תחפושת של הדוד סם ומגפון, כנראה שהלחיצו מאוד את המאבטח.
עוד כמה שוטרים ניסו לגרום לנו להפסיק להפגין ולי לחדול מלומר את דעתי על שקשוקת מונופול הגז המושחתת, שטייקון ישראלי ותאגיד אמריקאי מנסים לכפות על אזרחי ישראל, בסיוע חבריהם במשרד החוץ האמריקאי. המקום התחיל להתמלא בכוחות שונים של אנשי ביטחון ומשטרה. מולם, שבעה פעילים חברתיים, לא ממש מפחידים.
כמה דקות לאחר מכן, בעודי קורא: "Noble energy, we will break your monopoly" , ו- "Noble Energy, you can't buy us" הופיע מולי איש כעוס לבוש בבגדים אזרחיים, והתחיל לפקוד עליי להפסיק לקרוא במגפון את הקריאות נגד נובל אנרג'י.
הפגנת שבעת הפעילים מול שגרירות ארה"ב שלשום. צילום: עדי פלד
"מי אתה?", שאלתי את האיש הכעוס. "אני לא יודע מי אתה, ולא מתכוון להפסיק".
– "אני שוטר ואתה תפסיק", הוא התעקש. ביקשתי שיציג תעודת שוטר, כשאני יודע שבכל מקרה אני לא עושה שום דבר שאינו חוקי, להיפך – אני מממש את זכותי הדמוקרטית כאזרח טוב, להפגין.
האיש הכעוס המשיך להתעקש, התקרב לעברי והפעם גם החל לאחוז בי בחוזקה, ללא כל סיבה ובניגוד לחוק. התעקשתי על כך שאני עושה דבר חוקי, ובטח שמי שאני לא מכיר ולא מציג בפניי תעודת שוטר, לא יפקוד עליי היכן להפגין, אילו קריאות לומר ונגד מי. הכעוס אחז בי בצורה חזקה עוד יותר, התקרב אליי ולחש לי באוזן: "אני אפרק אותך". כן, הכועס בבגדים האזרחיים עשה לי את התרגיל ששמעתי ששוטרים רעים נוהגים לעשות. מטרתו היא לגרום לי להתפרץ, ואז כשאתפרץ אליו אפשר יהיה גם להכות אותי.
בכל אותו הזמן, לא הוצגה בפניי תעודת שוטר, כאשר לא עשיתי דבר המנוגד לחוק הישראלי. בכל אותו הזמן, המצלמה של אחד מאיתנו תיעדה את המקרה. הסברתי לכעוס שהכל מתועד ושהוא לא יכול לגעת בי, אבל אותו זה לא עניין. הוא פקד על כמה שוטרים שהיו שם להכניס אותי לניידת ולעכב אותי לחקירה.
צפו ביוסי דורפמן רגעים לפני שהוכנס לניידת (צילום: 'צדק חברתי')
וכך, נסענו בניידת – אני המסוכן, עם ארבעה שוטרים בניידת – בדרך לתחנת גלילות. אמרתי להם שהכל מתועד ושאני יודע שלא עשיתי דבר שמנוגד לחוק, אלא רק הבעתי את מחאתי כלפי תאגיד אמריקאי שהשתלט על משאב הטבע של מדינת ישראל. הם ענו ש"זה מה שאמרו לנו לעשות".
כמה דקות של נסיעה, והנהג קיבל שיחת טלפון.
– "איפה אתה גר?"
"למה?"
– "איפה אתה גר? באת עם אוטו? איפה האוטו שלך?"
"למה אתה שואל?" עניתי, כשהתחלתי לחשוב על תסריטים שבהם הם מנסים להשתיל לי חומרים בבית או ברכב. או גרוע מזה.
הם עצרו את הניידת.
"שמע, אין לך מושג עם מה אתה מתעסק", אמר לי אחד השוטרים. "אלה כוחות כל כך גדולים שאתה לא יכול עליהם. עזוב אותך".
השוטרת שישבה לצידי, יצאה מהרכב ופתחה לי את הדלת.
"צא, לך ואל תחזור למקום".
השוטר שמקדימה החזיר לי את המגפון, כשהוא מושבת ללא הסוללות.
"אז זה מה שעשיתם, ניסיתם להשתיק אותי? זה הסיפור? שאני לא אדבר?"
– "נראה לך שאנחנו רוצים להיות במקום הזה?" אמר לי אחד השוטרים. "אלה דברים הרבה יותר גדולים מאיתנו. אתה בכלל לא מבין".
וכך, חזרתי לחפש היכן החניתי את הרכב שלי.
בדרך, מצאתי שני מתנדבי משטרה פנסיונרים חביבים ששאלו אותי אם זה אני שדיברתי במגפון. לא יכולתי לעצור את עצמי והסברתי להם קצת על שוד הגז, ועל הסיבה שמהרגע שמכירים את הפרטים, אי אפשר לשתוק מולו.
– "בשביל מה אתה עושה את זה?" הם שאלו. "הם לא יתייחסו אל מי שמתנגד ויעשו את מה שהם רוצים."
"וואלה, אני לא מוכן לקבל את זה שהם יעשו את מה שהם רוצים", עניתי, "שום טייקון ושום תאגיד אמריקאי לא יעשה על חשבוני את מה שהוא רוצה, ויצפה ממני לשתוק." הוספתי שאנחנו מביאים ידע לעולם. נתונים שהם מנסים להסתיר ושבגלל החשיפה שלהם לטייקוני הגז קשה לעשות את כל מה שהם רוצים.
הסברתי להם עוד, שאף אחד לא יגיד לי מה לומר במדינה שלי, שברגע שתאגיד בינלאומי או שגרירות זרה יסתמו לי את הפה, כנראה שגם הדמוקרטיה בישראל נמכרה לבעלי הון. תוך כדי השיחה שלי עם מתנדבי המשטרה החביבים שהתעניינו בפרטי שקשוקת הגז, ראיתי רכב לבן שמאט לידינו. האיש הכעוס ישב בתוכו והביט לעברי כשלצידו כמה כפילים כעוסים. הרכב היה בעל לוחית זיהוי אזרחית.
עד עכשיו אני לא יודע מי היו נוסעי הרכב הכעוסים, בהם האלים שאיים עליי.
במוצ"ש, אני מתכוון לחזור לרחוב עם המגפון, נגד האקזיט המטורף שמוכרים לנו כ"מתווה". אני לא מוכן שבשבוע שבו נמסרת לתאגיד אמריקאי ולטייקון ישראלי עצמאותה האנרגטית של מדינת ישראל, תימסר גם עצמאותי כאזרח.
במוצ"ש, אני יוצא להפגין נגד השתלטות תאגידים בינלאומיים על משאבי הטבע והאנרגיה של מדינת ישראל, במוצ"ש אני יוצא להפגין נגד שקשוקות ענק של ההון-שלטון, במוצ"ש אני יוצא להפגין נגד סתימת הפיות, במוצ"ש אני יוצא להפגין נגד שוד הגז, במוצ"ש אני יוצא להפגין בעד אזרחי ישראל.
אל תשתקו גם אתם.
פורסם לראשונה בצדק חברתי -חדר מצב