כאשר חברי ועדת הכספים של הכנסת אישרו בשבוע שעבר את הצעת החוק המגבילה את שכר המנהלים בחברות הפיננסיות לתקרה של 2.5 מיליון שקל בשנה, צצו גם המתנגדים. אז יכול להיות שההצעה להגביל את שכר הבכירים במערכת הפיננסית פופוליסטית, ויכול להיות שיצליחו לעקוף אותה בקלות וכנראה שחיינו לא ישתנו גם אם לא יצליחו לעקוף אותה – אבל איזה סיבה יש לתת לרקפת וציון שכר שגבוה מ2.5 מיליון בשנה שבא בסופו של דבר על חשבוננו? אספתי את מגוון התירוצים ברשת של בנקאים, פרשנים וכלכלנים וזה מה שמצאנו.
נתחיל עם הטענות של הבנקים נגד ההחלטה. בעתירה לבג"ץ שיגישו הם יטענו כי באוצר לא התקיים דיון מקצועי יסודי בהצעת החוק להגביל את שכר המנכ"לים . באותו נושא מעניין יהיה לעיין בפרוטוקול של אותו "דיון מקצועי יסודי" שהתקיים בבנק לפני ההחלטה להגדיל את המשכורות של רקפת רוסק עמינח וציון קינן לסביב ה-8 מיליון ש"ח כל אחד. אולי אז סוף סוף נוכל להבין איך ומי קובעים את הנוסחה לשכר כל כך מופרך? האם מוסיפים מיליון שקל למשכורת על כל מיליארד שקל של הכנסות, או על כל הוצאת 100 משפחות מהבית או על כל הלוואה של 100 מיליון שקל למקורבים?
עוד טוענים הבנקים שההחלטה תבריח משקיעים בינלאומיים מישראל. מטענה זו ניתן לחשוב שעד כה נהרו משקיעים מכל העולם בהמוניהם אל שוק הפיננסים בישראל והקימו פה עשרות בנקים וקרנות שהתחרו באכזריות זו מול זו. עכשיו, מספרים לנו בבנקים, אחרי שרקפת תגיש להם את תלוש השכר החדש, הכל עומד להשתנות, השמיים יפלו עלינו וחיינו לא יהיו אותו הדבר.
כתבת דמרקר מירב ארלוזרוב גייסה לעזרתה את לא פחות ולא יותר – את הנשיא לשעבר ביל קלינטון. לטענתה, החלטתו של קלינטון להטיל מגבלות בחוק על שכר הבכירים בארה"ב כמעט גרמה לקריסתה של מערכת הבנקאות האמריקאית ב-2008. ארלוזרוב טוענת שזה קרה בגלל ששכר מנהלי הבנקים אחרי ההגבלה, התבסס בעיקר על בונוסים, מה שגרם להם לקחת על עצמם סיכונים גדולים יותר. ארלוזרוב רק שכחה לציין שבין המשבר ב-2008 לבין ההחלטה של קלינטון היה פער של 15 שנה – כמעט חצי דור! זו תקופה שבה המערכת הבנקאית השתנתה ללא היכר עם כניסתם של כלים פיננסים מפוקפקים ומסוכנים שלווו בריבית שפל שעודדה את השימוש בהם. מה שמעניין יותר הוא את מי נתנה ארלוזרוב כדוגמא למדיניות שכר שקולה ואחראית לבכירים בבנקים? התשובה היא: את האירופאים. כן אותם אירופאים שהיום מתמודדים עם משבר בנקאות לא פחות גדול מזה שעוברים ועברו הבנקים בארה"ב עם כל המנהלים חובבי הסיכון שלהם.
ומה אומרים הכלכלנים והפרשנים ה"ליברלים"? הם הרי חוששים מההתערבות הבוטה של הממשלה בשכר הבכירים. זו לדעתם פגיעה בשוק החופשי והם גם מזהירים מהשלכות מרחיקות לכת של המהלך.
מעניין איפה היו אותם הליברלים "שוחרי השוק החופשי" בנובמבר 2015 אז בנק ישראל שלח מכתב לכלל הבנקים בדרישה להפסיק לדחוף לאנשים הלוואות בלי לבדוק את יכולת ההחזר שלהם? מדוע אז לא קבלו ה"ליברלים" על ההתערבות ה"חצופה" של בנק ישראל, שפוגעת בכללי השוק החופשי? הרי אם רוצים שוק חופשי אמיתי אז צריך לאפשר לבנקים לנהל את העסק שלהם איך שהם רוצים ורואים לנכון. אם הם מנהלים בחוסר אחריות אז בסוף כמו בשוק חופשי אמיתי הם יפשטו רגל. אבל רגע, גם כאן המדינה מתערבת במקרה כזה ומצילה את הבנק על העקרון של אם מנהלי הבנק מצליחים הם גורפים את הרווחים ואם לא הציבור ישלם על ההפסדים. גם כאן לא ימצא אף כלכלן ליברלי שיתלונן על כך שהיתה פגיעה בשוק החופשי. חלקם אפילו יסבירו למה היו חייבים להציל את אותו בנק.
במהלך שנות קיומו של הבנק המרכזי הוא הספיק להטיל כבר מאות רגולציות שונות על הבנקים, שמזמן העלימו כבר כל זכר לשוק חופשי. אבל מבין כל מאות ההגבלות שהוטלו על הבנק, חלקן דרמטיות כמו הגדלת יחס הלימות ההון, לליברלים מפריע דבר אחד – ההגבלה על שכר הבכירים בבנק. כאילו אם רקפת רוסק עמינח תקבל 2.5 מיליון ש"ח – נצטרך לארגן לה משלוח מזון מארגון לתת בפסח, לשקם את הכלכלה הישראלית ולבקש סליחה. אז יתכן מאד שההצעה הזו של יחימוביץ' וכחלון היא פופוליסטית, אבל אם זה כך אז גם המתנגדים במקרה זה פופוליסטים לא פחות.
הבנקים בישראל הם כבר מזמן עסק ממשלתי. וכמו כל עסק ממשלתי מטרתו ליצר רווחים פרטים והפסדים ציבורים.
לכן, כל הדיון על שער הבכירים הוא סוג של אוננות מנטלית. זה משחק כוחות בין חברים בחבורה המושלת וזה ממש לא ישנה לנו אם עמינח תרויח 2.5 מליון או 8 מליון ( לא בטוח כמה זה ישנה לה גם)
מה שכן, הגבלת שכר הבכירים בארהב כן תרם רבות למשבר. נכון, זה לקח 15 שנה. אבל לוקח זמן חאנשים ללמוד לאכוף את המערכת. הכותב הראה שבזמן הזה התפתחו הכלים שאפשרו למנהלים ליצר רווח מהיר (זה לא קורה תוך יום).
להתערבות ממשלתית תמיד יש תוצאות בלתי צפיוית. אם רוצים להוריד את שכר הבחירים אפשר לפתוח את שוק הבנקאות לתחרות
אני חולק עליך לגבי השפעת השכר ללקיחת סיכונים.
הגדלת שורת הרווח נמצאת בDNA של הארגון והמנכל רוצה להעלות את אותה שורת הרווח כי זה מהות תפקידו כמי שעומד בראש הארגון ובגלל שזה מה שמצפים ממנו בעלי המניות זה ללא קשר אם הוא מרויח 8 מיליון או 2 מיליון.
בבנק הדרך להגדיל את שורת הרווח, במיוחד בעשור האחרון, הוא רק דרך לקיחת סיכונים. הבנקים היום מציעים הלוואות כמעט לכל אחד בלי שום קשר ליכולת החזר ההלוואה שלו והם עושים את זה בכל דרך אפשרית – מהאס אמ אסים דרך אינטרנט, טלפונים ושיחות פרונטליות וזה בלי ששכר המנכלים הוגבל.
זה שבנקים לוקחים סיכונים, לא אומר שהם לא יכולים להסתכן יותר
מה שקרה בארהב הוא שברגע שהגבילו את שכר הבכירים, הבנקים (כלומר אותם בכירים ששכרם הוגבל) מצאו דרך לפצות על זה דרך בונוסים, מה שהגדיל את התמריץ לקחת סיכונים
אני לא אומר שבנקים לא מסתכנים גם היום. אבל אנשים מגיבים לתמריצים, וברגע שיופיעו לך עוד בונוסים מבוססי שורה תחתונה אתה עשוי למצוא בנקים שמסתכנים יותר.
אני לא בעד זה שעמינח תרויח 8 מליון. אני חושב שצריך לטפל במחלה ולא בסימטומים, אחרת אנחנו רק עושים עוד נזק
מנכלים => מנכ"לים..
ישנן עוד מספר בעיות – לא משהו שאיש מקצוע לא יוכל להתמודד איתו – אתה משתדל וזה מה שחשוב.
בסך הכל אתה ילד טוב.
שניכם צודקים.
קודם כל ברור שאם לא יקבלו משכורת קבועה גבוהה
אלא משכורת קבועה + בונוס גבוה אז זה סתם רמאות כמו
בארה"ב בעצם.
הפיתרון לבעיה הוא להחליף מנכ"ל שמגיע לשכר המקסימום
כי,נכון אין לו מוטיבציה להשתפר עוד והוא מרגיש קצת
פראייר שהבעלים מרויחים יותר והוא לא משתתף בחגיגה.
נכון שברמה העקרונית אם הוא רוצה להשתתף עוד בחגיגה שפשוט יקנה מניות של הבנק.
אם הוא כ"כ מאמין בניהול שלו שישים כסף על זה.
אבל אתם יודעים – זה סה"כ ישראל,כמה % אפשר כבר להרויח כאן מקנית מניות של בנק?
הטענה שלי היא שמנהלי בנקים לא מגיעים לתפקידם בהכרח בגלל איזה רקורד מרשים של הצלחות כמנהל או כישרון רב (אף אחד מהם לא ניהל קרירה בשוק תחרותי). הם מגיעים בגלל שהם היו פקידים בכירים בשירות הממשלה, ולכן הם מחזיקים קשרים פוליטיים שמאפשרים לשמר את הקרטל הבנקאי
הנה כמה דוגמאות לאנשים שהיו בתפקיד המפקח על הבנקים ואיזה תפקיד הם מילאו אח"כ:
1. גליה מאור (מנכל בנק לאומי)
2. אמנון גולדשמידט (סמנכל דיסקונט ודירקטור בבינלאומי)
3. זאב אבלס (יור איגוד)
4. יצחק טל (דירקטור בטפחות)
5.רוני חזקיהו (יור הבינלאומי)
כלומר, הטענה של "אם נגביל משכורות לא נמשוך אנשים מוכשרים" היא לא רלוונטית. הקרטריון הוא לא כישרון אלא כוח פוליטי.
עם זאת, חשוב לזכור שמדובר באנשים שמיומנותם היא מניפולציה של כח (כלומר, שימוש בחוק ובשלטון לטובתם). אם תגביל את המשכורות שלהם, הם הראשונים שימצאו דרך לעקוף את זה. הסיבה היא שאותם אנשים משפיעים באופן ישיר על המשכורות ושיטת התיגמול של עצמם (אחרי הכל אותו "מפקח" על הבנקים ממשיך להיות בכיר בבנק).
לכן, הגבלת השכר לא באמת תגביל את התגמול שלהם. זה יתן תמריץ לסכן את הבנק (ואת האזרחים) יותר, כדי לא לפגוע (ואפילו לעלות) את השכר. זה קרה בארה"ב ואני לא רואה סיבה שזה לא יקרה גם כאן.
הטענות של מירב ארלוזורוב אכן לא מצדיקות את משבר 2008 שהיה משבר של הלוואות מסוכנות למשכנתאות חסרות כיסוי בשוק הסאב-פריים.
אולם הטענה שהגבלת השכר הגדילה באופן דרמטי את הבונוסים של המנהלים נכונה:
Episode 682: When CEO Pay Exploded
http://www.npr.org/sections/money/2016/02/05/465747726/-682-when-ceo-pay-exploded
להלן הגרף מהפודקסט Planet Money של הרדיו הציבורי האמריקאי
http://media.npr.org/assets/img/2016/02/05/0205ceopaygraph-64d09884dad227ecefd899a75ce4921d159fa4d6-s800-c85.jpg
• עובדי ציבור הם משרתיו.
אין זה משנה אם עובדי ציבור מוגדרים כעובדי מדינה או כעסק פרטי. אם ציבור גדול נצרך להם, הם מתוקף הגדרה עובדי ציבור.
• משרת ציבור לא יתכן שיתעשר על חשבון הציבור או יותר ממנו. כי הוא אחד בין שווים.
(זהו ערך מוסרי, ניתן להסכים או לא להסכים, הויכוח מיותר)
• שניתנה לו הזכות לייצר שווה ערך חומרי, כסף-חינם יש-מאין, בוודאי שאין לו כל זכות להרוויח מכך. עבודתו שמשרתת את מחזור החליפין, איננה מייצרת בפועל כל דבר חומרי.
מתמצית בקבלת החלטות, הקלדת מספרים על המחשב וחישובים כלכליים שנלווים .
שום דבר שדומה להמצאת הגנרטור החשמלי, גידול תוצרת חקלאית, תכנון מכונות ובנייתן ואינספור מקצועות ייצור דומים.
היא בתחתית הייצור.
ניתן לסכם שעובד ציבור איננו ראוי ליותר מהשכר החודשי הממוצע במשק.
הזכות שקיבל לייצר למען הציבור או לשרתו, לא נועדה לאפשר את התעשרותו על חשבונו ורווחתו.
על מנת שהקביעה הזאת תקבל תוקף ציבורי עליה לעמוד למשאל-עם.
כלומר הציבור יצטרך להצביע על גובה השכר שינתן למשרתיו.
יקבע גבול עד לפי 3 מהשכר הממוצע והציבור יקבע במשאל-עם את גובה השכר שיקבל מנהל בנק או חבר כנסת או פועל נמל או שופט..
כמו כן יקבע בחוק שגובה השכר של בעל עסק ציבורי או של בעל השכר הגבוה ביותר באותו עסק, אסור שיעלה על פי 3 משכר עובדיו. מינימום השכר לעובד יוגדר כ 2\3 מהשכר הממוצע.
כעתו ברור שהגבולות שנדרשים להם בעלי המערכות הפיננסיות (פי 35 מהשכר המינימלי או תקרה עד 2.5 מיליון) הם לא רק מופרזים במידה מופרכת אלא הם שוד לאור היום של ציבור העובדים ש 10% מהם לפחות מתנסים ברעב יומיומי.
המופרכות הזאת קמה על יסוד חוסר יכולותו של הציבור ונבחריו להשתחרר מדפוסי חשיבה מעוותים שהושרשו בהם. חוסר יכולתו להציב בתוך עצמו מערכת ערכים עקבית, ברורה, צודקת. חוסר יכולתו שלא להתקפל בפני בעלי השררה, הממון, הדעה המשוחדת וגזרת גורל חסרת בסיס.
האגו והכסף הם רודניו שעומדים לו למכשול שלא לראות את טובת עצמו.
הבעיה שכל המריעים לחוק לא מתייחסים אליה היא שברגע שהוגדר סף לא כל כך גבוה (בפועל בנטו זה בערך פי 4-5 מהנטו של שכיר בעשירון עליון) אין יותר למנהלים הטובים אינטרס להתקדם למקומות שבהם יוכלו לתרום יותר להצלחת העסק ואין להם ממש אינטרס לשפר את העסק מעבר למינימום הנדרש. גם נעלמת היכולת של בעלי המניות להשפיע על מנהלים מוכשרים בתחום. הדבר בסוף יוביל לסטגנציה והפחתה מהותית בתחרות וכך כולנו נפגע.
מעניין לבחון את טענותיהם.
ומה אומרים הכלכלנים והפרשנים הליברלים?
הנה, תבְחָן:
אז "איפה הכסף" של הציבור? בראש ובראשונה הוא מצוי בתלושי המשכורת של העובדים
הבלתי יצרניים, אשר מקבלים שכר והטבות יוצאות דופן ביחס לתפקידים מקבילים בשוק, ומהווים חלק גדול מדי מסך העובדים. לא מדובר רק באבטלה סמויה, אלא במערכת שאין לה כלל תמריץ להתייעלות. עובד יכול לעשות (או לא לעשות) כמעט כל העולה על רוחו, לרבות התנגדות להכנסת טכנולוגיה שתייעל את המערכת, אך מקום עבודתו עדיין מובטח.
אם נתייחס להערכות שמרניות לפיהן כמות העובדים המיותרים והשכר העודף של העובדים עומד על 15-10% בלבד, הרי שאנו מדברים על סכום אדיר של 100-65 מיליון ש"ח בחודש – יותר ממיליארד ש"ח בשנה, והרבה יותר משכרם של הבכירים.
מָקוֹר:
http://mida.org.il/2016/03/20/%D7%90%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%A1%D7%A3-%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5/
ואו מיליארד שקל. זה מה שבנק אחד עושה ברבעון מריביות הנשדדות מהציבור על יכולתו הקרטלית ליצור אשראי. מיליארד שקל נשמע הרבה בפועל זה כסף קטן לעומת השודדים הגדולים.
קלינטון נבחר ב92…15 שנה,לא 25.
צודק. תוקן